סתם לשתף...

samsonite woman

New member
סתם לשתף...

החגים מוציאים ממני את הרע. כשכל האנשים סביבי נצבעים בהילה של החג (או שככה לפחות נדמה לי) אני הולכת ו"מתפסמת".. כבר הרבה זמן שאני מרגישה שהכל זמני ושמשפחה נהייתה מילה ריקה כזאת, בלי יותר מדי אור.

הדודות עדיין מזמינות אותי לשולחן החג, ואני נזכרת בחוויה הצורמת של השנה שעברה כשהן עשו איזה תרגיל שגרם לי להבין שאני עול על כתפיהן והשנה זה צף. רציתי ללכת לחג אחר (עם המשפחה של בעלי) אבל לא ממש היתה חלופה הולמת. ואני עצבנית ולא נחמדה.. עוקצת אותו על כל מיני שטויות. התקשרתי לאחר מכן לדודות (אחרות) חג שמח..דודות שהפסיקו להתקשר ועכשיו הן רק שואלות אותי למה אני לא מתקשרת ולמה אני לא מזמינה ולא אני לא...ושום מילה על זה שהן יצאו מהרד"ר כבר למעלה משנה. אז אני כבר לא עונה להן כשהן עוקצות.. מגחכת ונשרפת מכעס מבפנים. רוצה להגיד שהן חצופות, ושאני זאת שצריכה שיפרשו עליי כנף ושאין להן חמלה.. ושהאמת שלא תזיק לי קצת דאגה דודתית כי זה מהמשפחה של הדאגה האימהית וזה כבר ממש חסר. והכי בא לי להסתתר מאחורי איזה סינר הערב ולא להעמיד פנים שאני מרגישה חלק.

לא מרגישה שזה יותר מדי מובן או מקובל להתנסח על זה... אולי גם כאן בפורום זה חריג אבל רציתי לפרוק, לקוות שאולי השיתוף יקל עליי.
 

אשבל1

New member
טוב שפרקת

כל כך מוכר מה שתארת, אני למדתי לפעול לפי מה שטוב לי, מוצאת דרך עדינה ולא פוגעת לומר את הדברים.

איך עבר עלייך ליל הסדר בסופו של דבר?
 

samsonite woman

New member
סוף טוב

באתי לדודה שלי עם תחושות כבדות... אני מאוד אימפולסיבית והייתי בטוחה באיזשהו שלב באמצע הערב אקפל את בעלי ונברח. נכנסנו וחלק מהאנשים היו במרפסת בחוץ, חלקם האחר היה במטבח ולא ממש היה מקום באף אחד מהמקומות אז התיישבנו לנו על הספה למשך כמה דקות שנראו כמו נצח... ואז דודה אחת באה וישבה לידי והתחילה להתעניין ולשאול שאלות וזה עשה לי טוב. אחכ עוד בת דודה.. אחרי חצי שעה כבר נדדו ממני הלאה כל התחושות הקשות :)

בסוף הערב שיתפתי את אחת הדודות בעבודה שעוקצים אותי שאני לא באה לבקר וכו'... אמרתי לה שאם באמת רוצים שמישהו יבוא מזמינים אותו ושזה מרגיש כמו מס שפתיים. אני חושבת שהיא הבינה.

זהו.

איך היה הסדר שלך? איפה עשית?
 

אשבל1

New member
אני שמחה שעידכנת


בשנים האחרונות אנחנו בליל הסדר אצל אחות של בעלי עם משפחת בעלי ומשפחת בעלה, אוירה טובה, מטעמים, באמת נחמד, אבל תמיד צובט בלב שלא זוכה לחגוג כמוהם עם ההורים שלי .

לגבי דודים ודודות לא זוכרת אפילו שטרחו להזמין, הזכרת לי שתמיד שאלו : "את לא מגיעה לת"א?"...

אז לא אני לא מגיעה
כי מי שרוצה להזמין כמו שאמרת , מזמין, ובשנים האחרונות הפסקתי להגיע גם לארועים משפחתיים, הריחוק עשה את שלו, אלו אנשים שלא טורחים לומר חג שמח, או לשאול לשלומי מאז שהתייתמתי בגיל צעיר,אני זו ששמרה על קשר, אז אני חיה באושר שלי גם בלעדייהם, ולא מגיעה לשום מקום לרצות אף אחד, רק מה שמתאים לי
ואני בטוחה ויודעת שהם מאוכזבים ובטח מתגעגעים, אבל גודל האכזבה שלי מהם הוא עצום.

שיהיה לך המשך חג שמח
 
על תחושת האכזבה..

מין תחושה כזו,אצלי לפחות שאני לא מעניינת באמת אף אחד..
בהתחלה עוד הייתה דודה אחת שהייתה מתעניינת.והפסיקה.
תקופה מסויימת עוד יצרתי אני קשר.והפסקתי..
לאחרונה,צצה דודה אחרת,שלהפתעתי מתעניינת וכל הזמן אומרת כמה היא רוצה להזמין.אומרת.
אני שבעתי מליזום ולנסות ליצור מפגשים ולשמור על קשרים.
אלה החיים,כנראה.
חבל לי,כואב לי שזה המצב.אבל זה המצב.
משפחה,כידוע,לא בוחרים............
שיהיה המשך חג נעים
 

אשבל1

New member
כן, כל כך מוכר

וגורם לי לתהות לא פעם, מה משמעותה של המשפחה המורחבת, ולפעמים גם הקרובה, אם בסופו של דבר הם לא שם בשבילך באמת, ולכן מעדיפה חברים שבחרתי על משפחה שכזאת.
 

samsonite woman

New member
חברים כמשפחה אלטרנטיבית

חשבתי אפילו לעשות בשנה הבאה סדר אלטרנטיבי אצלי... לחברים שחג ומשפחה לא הולכים בקנה אחד אצלם
 

samsonite woman

New member
מזדהה מאוד עם מה שכתבת

לגבי האכזבה הגדולה... אולי לא כזאת צעירה, אך בת 22 איבדתי את אמא שלי שגססה כמה חודשים. עוד בחודשים האלה הרגשתי את האכזבה הזאת שהעלו אותי מדרגת ילדה לדרגת מבוגר.. פתאום אני מדברת עם ראש המחלקה, אני מלווה את האמבולנס לבית חולים לגוססים, אני צריכה להזמין לה מצבה, פתאום להחליט אם לקנות קבר זוגי... וכל הזמן הזה חשבתי שמישהו יגיד שבעצם זאת טעות ואני אמורה להתאבל או משהו כזה ולא להתעסק בזה.

אני מאמינה שבעוד שנים מועטות, כשכבר יהיו לי ילדים ותא משפחתי משלי, אני אלך בעקבותייך מהבחינה הזאת ואתחיל לברור את המקומות שאני מגיעה אליהם.

חצי נחמה לדעת שעוד מישהי עברה את זה...

חג שמח אשבל
תודה שאת תמיד מוצאת את הזמן להגיב
 

אשבל1

New member


את צודקת, זה תהליך שצריך לקרות מתוך השלמה ולא בחופזה או כעס.
 

עדיה222

New member
SAMSONITE WOMAN

נהדר שהרגשות הרעים התהפכו לטובים. האם הדודות הן אחיות של
אמך? שמעתי ממישהו משהו
רלוונטי: שיחסים משמעותיים, יחסים עם אנשים קרובים באמת, כרוכים
באמביוולנטיות, בסתירות וכו'. והאמירה הזאת נראית שמתאימה
לתיאור היחס עם הדודות שלך , הציפייה מהן, הכעס שלא ממלאות את
מה שמצפים, ואחר כך הרגשת הקרבה והמלאות הטובה. כאילו פנית מאה שמונים
מעלות, הרגש הקודם כוסה על ידי הרגש החיובי...
אני מקווה שהשיחות איתן, עם הדודות, נתנו בידיהן מפתח לקשר הטוב איתך.
 
למעלה