סתם כך
יושב לי סתם כך מול צג המחשב, כוס יין למברוסקו מתקתק מבעבע לידי וממתין. למה? אין לי צל של מושג! זמן מה עבר מאז הפעם האחרונה שזה מגיע אלי כך.
משהו מנסה לפרוץ ולאלץ אותי להקליד משהו, אני מרגש זאת, אך עדיין לא מזהה מה ולמה.
והנה זה מתחיל - שכבות מתמזגים עם שכבות ונותנים תחושה של תקופת מבחן ותהייה, היתכן שיבוש של חלקי מציאויות? או אולי זו תנועה משונה בתוך ערבוביה של מציאויות שונות כתולדה מהתערבות רגשית-אנרגטית בתהליך כלשהו שעדיין לא מזוהה? והנה אני מובל אל שינוי כלשהו למרות שאיני זז ממקומי, ושינוי זה נושא תחושה לא ברורה של חוסר יציבות ושל התמודדות עם ספקות והתנגדויות. הייתכן ומקור נביעתם הוא .... ואני תמהה האם זה הזמן לעלות שוב על הדרך לעבודה עם "אנשים" עתיקים, למרות שאין איש מלבדי בבית. "אנשים" אשר איתי מאז שחר ראשית כמעט, לבחינת המציאות או ליצור אותה? אולי, מאוד לא ברורה התמונה בשלב זה.
הנה מנסה אני לתקן, במעוף מחשבתי כמובן, את אשר לא זקוק תיקון. זה מתחיל לדמות לקומדיה-דל- ארטה. הייתכן וזה בזכות רמת רטט חדש אותו אני חווה כעת, ברגע זה ממש? משהו או מישהו לוחש באוזני - עליך לשים דגש על מרכז הרגש - הלב היקר שלך - ולהתמקד באנרגיה האופפת את היותך. ואני חושב זה ודאי בהשפעת היין המבעבע שאני לוגם. וממשיכים, תדרי הרגש והאנרגיה מתאימים עצמם למקום בו אתה נמצא, גם אם הנאמר לא בדיוק מובן לך, קבל זאת ומובטח שההבנה והתובנה יגיעו גם הם. התדרים האלקטרומגנטים האופפים אותך משתנים עם כל שינוי בתפיסת המציאות או חלקי מציאות אותם אתה חווה ברגע זה. אני חש בזרם מחשבות היוצרות גלי תודעה ומרטיטים את האנרגיה האופפת אותי ויוצרים תנועה לא תנועה בערבוביה. מבלבל, ממש מבלבל. אבל מי אני שאתווכח עם מי לא אדע
ושוב ההד המהדהד מתוכי ואני מרגיש כמישהו שננזף. די, הנח לטפל ודבוק בעיקר והבן! ושקט... שקט... שקט המותח את קצות העצבים עד כאב. שקט... מצב או מקום שתמיד חשקתי להגיע אליו, לגעת בו, הכלום, מקום שאין בו דבר אך מכיל הכל, ההופך לפתע מפחיד, מחריד. והס... שקט של כלום שיש בו הכל, איזה פרדוכס! בעצם כמו החיים עצמם הם מלאים בכל וריקים מכל. כשאתה טובע ממש במחשבות אלה, הן, המחשבות, רוטטות ויוצרות את המציאות היחידה המתקיימת והכול הופך להיות ממשי הכל הופך להיות יש! והיש יוצר חיבור בין רטטי הגוף הפיזי לבין מרחב הנשמה. ואני נושם, נושם בכל כוחי את עוצמתם של חיים על כל היש והאין. בעצם מה מנסים לומר לי? הרי אין יש ואין. הרי באין הזה יש הכל יש את החיים. ואני צוחק בקול. כיצד אני יכול לשלול דבר שאין? הרי בעצם שלילתו אני מוכיח את קיומו! נו כפי שחשבתי, קומדיה-דל-ארטה.
אז אל כולם:
כשאתם חושבים על יצירת מציאות, דרך או בשיתוף אנרגיית או רגש האהבה, מוכפל הכוח ליצור מציאות זו. כשאתם בתדר שוויוני מחשבה גוף, נוצרת הגברה לכוונותיכם ועוזרים להם להתעלות אל יכולת גבוהה יותר, אל אנרגיה עוצמתית יותר. ככל שאתם משתמשים בתדר זה, הופך הוא להיות איתן ומוצק וזמין עבורכם. עודדו את הקשר של עצמכם עם עצמכם דבר שיבהיר לכם שגם אם לבד אתם אינכם לבד!!!
יושב לי סתם כך מול צג המחשב, כוס יין למברוסקו מתקתק מבעבע לידי וממתין. למה? אין לי צל של מושג! זמן מה עבר מאז הפעם האחרונה שזה מגיע אלי כך.
משהו מנסה לפרוץ ולאלץ אותי להקליד משהו, אני מרגש זאת, אך עדיין לא מזהה מה ולמה.
והנה זה מתחיל - שכבות מתמזגים עם שכבות ונותנים תחושה של תקופת מבחן ותהייה, היתכן שיבוש של חלקי מציאויות? או אולי זו תנועה משונה בתוך ערבוביה של מציאויות שונות כתולדה מהתערבות רגשית-אנרגטית בתהליך כלשהו שעדיין לא מזוהה? והנה אני מובל אל שינוי כלשהו למרות שאיני זז ממקומי, ושינוי זה נושא תחושה לא ברורה של חוסר יציבות ושל התמודדות עם ספקות והתנגדויות. הייתכן ומקור נביעתם הוא .... ואני תמהה האם זה הזמן לעלות שוב על הדרך לעבודה עם "אנשים" עתיקים, למרות שאין איש מלבדי בבית. "אנשים" אשר איתי מאז שחר ראשית כמעט, לבחינת המציאות או ליצור אותה? אולי, מאוד לא ברורה התמונה בשלב זה.
הנה מנסה אני לתקן, במעוף מחשבתי כמובן, את אשר לא זקוק תיקון. זה מתחיל לדמות לקומדיה-דל- ארטה. הייתכן וזה בזכות רמת רטט חדש אותו אני חווה כעת, ברגע זה ממש? משהו או מישהו לוחש באוזני - עליך לשים דגש על מרכז הרגש - הלב היקר שלך - ולהתמקד באנרגיה האופפת את היותך. ואני חושב זה ודאי בהשפעת היין המבעבע שאני לוגם. וממשיכים, תדרי הרגש והאנרגיה מתאימים עצמם למקום בו אתה נמצא, גם אם הנאמר לא בדיוק מובן לך, קבל זאת ומובטח שההבנה והתובנה יגיעו גם הם. התדרים האלקטרומגנטים האופפים אותך משתנים עם כל שינוי בתפיסת המציאות או חלקי מציאות אותם אתה חווה ברגע זה. אני חש בזרם מחשבות היוצרות גלי תודעה ומרטיטים את האנרגיה האופפת אותי ויוצרים תנועה לא תנועה בערבוביה. מבלבל, ממש מבלבל. אבל מי אני שאתווכח עם מי לא אדע
ושוב ההד המהדהד מתוכי ואני מרגיש כמישהו שננזף. די, הנח לטפל ודבוק בעיקר והבן! ושקט... שקט... שקט המותח את קצות העצבים עד כאב. שקט... מצב או מקום שתמיד חשקתי להגיע אליו, לגעת בו, הכלום, מקום שאין בו דבר אך מכיל הכל, ההופך לפתע מפחיד, מחריד. והס... שקט של כלום שיש בו הכל, איזה פרדוכס! בעצם כמו החיים עצמם הם מלאים בכל וריקים מכל. כשאתה טובע ממש במחשבות אלה, הן, המחשבות, רוטטות ויוצרות את המציאות היחידה המתקיימת והכול הופך להיות ממשי הכל הופך להיות יש! והיש יוצר חיבור בין רטטי הגוף הפיזי לבין מרחב הנשמה. ואני נושם, נושם בכל כוחי את עוצמתם של חיים על כל היש והאין. בעצם מה מנסים לומר לי? הרי אין יש ואין. הרי באין הזה יש הכל יש את החיים. ואני צוחק בקול. כיצד אני יכול לשלול דבר שאין? הרי בעצם שלילתו אני מוכיח את קיומו! נו כפי שחשבתי, קומדיה-דל-ארטה.
אז אל כולם:
כשאתם חושבים על יצירת מציאות, דרך או בשיתוף אנרגיית או רגש האהבה, מוכפל הכוח ליצור מציאות זו. כשאתם בתדר שוויוני מחשבה גוף, נוצרת הגברה לכוונותיכם ועוזרים להם להתעלות אל יכולת גבוהה יותר, אל אנרגיה עוצמתית יותר. ככל שאתם משתמשים בתדר זה, הופך הוא להיות איתן ומוצק וזמין עבורכם. עודדו את הקשר של עצמכם עם עצמכם דבר שיבהיר לכם שגם אם לבד אתם אינכם לבד!!!
