סתם כי בא לי לשתף...

[בוב השקט השני]

סתם כי בא לי לשתף...

יום הכיפור הזה היה הראשון שלי ללא סיגריות מזה הרבה שנים 26 ליתר דיוק!!! תמיד אהבתי את העישון בהחבא מה שנתן לי לגיטמציה לא לצום כי מה הטעם אני הרי מעשן. אומנם אני עדיין לא %100 גמול כי באה לי תחושת החוסר ביום יום אבל אני לא רואה את עצמי לוקח סיגריה ומדליק. אני לא רואה את עצמי כעלול "להשבר" כדברי גרינברג כי אני לא רואה את עצמי כמחזיק מעמד - אני פשוט לא מעשן. ובכל זאת חסרה לי התחושה של העישון בסוד... דבר נוסף, עמדתי ליד הבית כנסת בנעילה ואיך כשכולם יוצאים הביתה עמד בחור עם כוס קפה וסיגריה ועישן בכזאת הנאה שהיד המעשנת לא ירדה מגובה הכתף... הבנתי את תחושת הכיף שלו אחרי 24 שעות ללא ונתקפתי געגועים. אבל לא קנאה, הקנאה שמורה לאורית ולכשכומתה שהשתחררו לגמרי!!! רק כשהחזרתי מבט אליו לאחר דקה הגעגועים הפכו לרחמים ורצון להסביר לו שהוא לא חייב... גמר חתימה טובה שנה הבאה אני צם!!!

 

[Mr RK]

יש גם רחמים...

תחשוב איך אותו בחור סבל במשך כל יום הכיפורים מתסמיני גמילה, רק בשביל דקה וחצי (מקסימום חמש דקות) של עישון ניקוטין...זה געגוע להקלה של הקריז...ממש משהו להתגעגע אליו...

 

[בוב השקט השני]

זה ברור שהבחור סובל

גם אם הוא לא חושב ככה, בגלל זה רציתי לעזור לו, להציל אותו! אבל עדיין, התחושה שלו היא, כמו לכל מכור שמקבל את המנה שלו, די טובה... ראו את זה על כל הגוף שלו ואני יודע שצריך להסתכל על התמונה הגדולה אבל עדיין...

 

[Mr RK]

24 שעות של עינוי בשביל חמש דקות של הקלה...

זאת עסקה ממש גרועה זה מזכיר לי את סיפור: בחור אחד בא אל הרב שלו ואומר לו שהבית שלו נורא קטן ושאין בו מקום לנשום... הרב אומר לו, שייקח 4 תרנגולות מהלול שלו שיכניס אותן לבית. אותו בחור מגיע אחרי שבוע לרב ואומר לו, עכשיו לא רק שנעשה יותר צפוף, גם יש קרקורים שמשגעים אותי...הרב אומר לו להניס בנוסף גם את העז, שלושה ימים אחרי זה מגיע הבחור אל הרב (ואפשר לראות שהוא בקושי ישן...) ואומר לרב, "מה זה העצות האלו, עכשיו גם יש חרא בכל הבית!!" אז הרב אומר לו, תכניס גם את הפרה שלכם לתוך הבית... אחרי בקושי יומיים בא הבחור את הרב בקושי בהכרה, ומתלונן לרב שכבר פשוט אי אפשר לגור בבית יותר, אז הרב מציע לו להוציא את כל החיות מבית. למחרת מגיע אותו בחור שוב לרב ומספר לו איך פתאום הבית שלו נראה ענקי... כמו שהבית לא נעשה גדול יותר, כך גם הסיגריה לא היתה 'טובה' יותר...אלא הקלה על סבל נוראי יותר...המזל שלנו, שעכשיו אנחנו גרים בבית בגודל נוח שמתאים לנו בדיוק...הגעגוע הוא להנאה מההקלה...שווה באמת להתגעגע אל זה??

 

[אורית רוזן]

ראשית אני מודה שאתם מקסימים...

ושנית, אני מזדהה עם תחושת הגעגוע, אם כי מה שמעורר קינאה אני מאמינה, זה זה שברור לי שכיף להתגעגע, כיף לפנטז, לא קשור לסיגריות. רק המעשנים יכולים לדמיין את הדבר הזה ככיף, כי הוא כל כך אימלל אותם !!! שלא יאמלל ושלא יעשה טובות... ועדיין אפשר להתענג על הפנטזיה, הגעגוע, הכמיהה... הן תחושות נעימות, בלי קשר לעישון רק תזכרו להפריד בין שני הדברים[ ושיחקתם אותה בדיוק כמוני שיהיה חג שמייח

 

[בוב השקט השני]

צ'טערת, לא הבנתי אותך!!

זאת אומרת, הבנתי שאני מקסים... אבל הגעגועים בלבלו אותי!

 

[אורית רוזן]

מאוד פשוט יקירי

מאוד נחמד להתגעגע לפנטזיה שסיגריה מועילה או מהנה. (הפנטזיה היא המהנה, כשמבינים שהיא שיקרית, מבינים שאין קשר בינה לבין העישון) אנשים נתקעים בתחושה ושוכחים להפריד אותה מהעישון עצמו. לעישון אין מה להתגעגע, ואם משהו מתגעגע שיעמוד רגע ליד אגזוז של אוטובוס ויבין בקלות שהוא משקר את עצמו. מאמינה שעכשיו אני יותר ברורה... חג שמח ופורח