סתם יום
שבע בבוקר טלפון. אבא שלי התקשר להגיד לי בהצלחה ביומי הראשון במככלה. וואי. יום ראשון - עד שזה לא קורה באמת אתם לא קולטים שזה מתחיל. אז קמתי במרץ לא אופייני... כמובן שדבר ראשון שאני עושה כשאני פוקחת עיניים זה מרימה טלפון אבל אצלו היה תפוס... אז קמתי מהמיטה פתחתי את המחשב.. קישקשתי עם כולם והתחלתי להתארגן ... בין מילה למילה בצאט אני אוספת דפדפת מכאן, עט משם, שמה חצאית, חולצה, מקלידה עוד שורה. וזהו - אני מוכנה. יום ראשון במכללה. אני פותחת דלת והמושב מלא אנשים.. כל התלמידים החדשים...וואי. טוב נו.. שיהיה... אני מגיעה לשיעור, כמובן באיחור.. מסתכלת על כולם.. מזהה את המוכרים, רואה את אלו שלמדו איתי ביסודי ואת אלו מהתיכון, את אלו הגרים איתי המושב ואת אלו שאין לי מושג מי הם.. טוב כמובן שהתעלמתי מכולם - 24 שנים אני לא טורחת להגיד שלום לאנשים - עכשיו זה בטח לא זמן להתחיל. טוב השיעור התחיל - ואני שכבר בזמן אחר ובמקום אחר הייתי שם - השתעממתי לחלוטין - טוב בלי להשתחצן, גם די עזרתי למרצה... וזהו גם זה נגמר... שעה וחצי חלון אני כולי מאושרת.. יוצאת מהכיתה ישר לכיוון הדירה שלי.. הגעתי הביתה הרמתי שוב טלפון עדיין תפוס... טוב נו... נכנסתי לנט נתקלתי באדם שלא ראיתי הרבה זמן וזה עשה לי את היום (לפחות למשך שעה שלמה) .. בעודי מקשקשת ומקלידה הטלפון צלצל... זה היה הוא על הקו. כמו תמיד - רק אני רואה את הטלפון שלו בשיחה מזוהה הלב שלי מתחיל לדפוק חזק מהרגיל. קישקשנו, החלפנו מילות אהבה, נשיקות, אפילו קצת דברים רציניים היו שם (טוב נו, גם זה צריך להיות לפעמים) וזהו נגמר לי הזמן.. אז חזרתי לכיתה והעברתי שעה וחצי בנצנוץ מול המרצה... למדתי חומר שכבר ידעתי ... יצאתי משם חולמת על מיטה חמה וארוחה דשנה... הגעתי לכאן הסתכלתי על המחשב הדלוק ואמרתי טוב נו מילא .. ניכנס לכמה דקות... שמתי אוכל על הגז והתחלתי להקליד.. באי סי שלי חיכתה לי הודעה... שעשתה לי לפחות עוד שעתיים מאושרת מאוד... קישקשתי עוד קצת בצאט עזרתי לכמה חברות לסדר כמה דברים ואז הרחתי את הריח השרוף... כו .. שרפתי את האוכל... טוב נו - אין מה לעשות - יצאתי מהבית והלכתי לקפיטריה.. אכלתי שם, וחזרתי לחדר.. נכנסתי לפורום וראיתי שמישהו חשף את חיי לעניי כל.. האמת לא משהו שלא כתבתי קודם.. אבל ... מי שלא כתב את זה בטח קורא גם את מה שאני כותבת עכשיו כי כמו שהוא כתב הוא די עוקב אחריי בפורומים - אז תדע שכן הצלחתי לזעזע את עולמי - מה שכתבת שם לא רציתי שכל החברים שלי יקראו.. אבל - עכשיו הכרחת אותי להתמודד עם זה אז אולי תודה לך. עכשיו אני לא אצטרך להרגיש כאילו אני מסתירה דברים מהחברים שלי.. טוב לעניינו - קראתי את ההודעה שם.. וחזרתי לצאט.. החלטתי לא להגיב. עכשיו אני רושמת את דבריי כאן בתקווה שמה שיש לי בלב ואני כרגע לא יכולה להגיד בקול אני אוציא את זה כאן.. אז תודה לכם על שנתתם במה להגיגי ליבי. ומבחינתי היום הזה לא היה כל כך תועלתני אז אני מסיימת אותו בזה והולכת לישון לפחות עד מחר בבוקר. אז צ`או חבר`ה - עוד יום הסתיים לו...
שבע בבוקר טלפון. אבא שלי התקשר להגיד לי בהצלחה ביומי הראשון במככלה. וואי. יום ראשון - עד שזה לא קורה באמת אתם לא קולטים שזה מתחיל. אז קמתי במרץ לא אופייני... כמובן שדבר ראשון שאני עושה כשאני פוקחת עיניים זה מרימה טלפון אבל אצלו היה תפוס... אז קמתי מהמיטה פתחתי את המחשב.. קישקשתי עם כולם והתחלתי להתארגן ... בין מילה למילה בצאט אני אוספת דפדפת מכאן, עט משם, שמה חצאית, חולצה, מקלידה עוד שורה. וזהו - אני מוכנה. יום ראשון במכללה. אני פותחת דלת והמושב מלא אנשים.. כל התלמידים החדשים...וואי. טוב נו.. שיהיה... אני מגיעה לשיעור, כמובן באיחור.. מסתכלת על כולם.. מזהה את המוכרים, רואה את אלו שלמדו איתי ביסודי ואת אלו מהתיכון, את אלו הגרים איתי המושב ואת אלו שאין לי מושג מי הם.. טוב כמובן שהתעלמתי מכולם - 24 שנים אני לא טורחת להגיד שלום לאנשים - עכשיו זה בטח לא זמן להתחיל. טוב השיעור התחיל - ואני שכבר בזמן אחר ובמקום אחר הייתי שם - השתעממתי לחלוטין - טוב בלי להשתחצן, גם די עזרתי למרצה... וזהו גם זה נגמר... שעה וחצי חלון אני כולי מאושרת.. יוצאת מהכיתה ישר לכיוון הדירה שלי.. הגעתי הביתה הרמתי שוב טלפון עדיין תפוס... טוב נו... נכנסתי לנט נתקלתי באדם שלא ראיתי הרבה זמן וזה עשה לי את היום (לפחות למשך שעה שלמה) .. בעודי מקשקשת ומקלידה הטלפון צלצל... זה היה הוא על הקו. כמו תמיד - רק אני רואה את הטלפון שלו בשיחה מזוהה הלב שלי מתחיל לדפוק חזק מהרגיל. קישקשנו, החלפנו מילות אהבה, נשיקות, אפילו קצת דברים רציניים היו שם (טוב נו, גם זה צריך להיות לפעמים) וזהו נגמר לי הזמן.. אז חזרתי לכיתה והעברתי שעה וחצי בנצנוץ מול המרצה... למדתי חומר שכבר ידעתי ... יצאתי משם חולמת על מיטה חמה וארוחה דשנה... הגעתי לכאן הסתכלתי על המחשב הדלוק ואמרתי טוב נו מילא .. ניכנס לכמה דקות... שמתי אוכל על הגז והתחלתי להקליד.. באי סי שלי חיכתה לי הודעה... שעשתה לי לפחות עוד שעתיים מאושרת מאוד... קישקשתי עוד קצת בצאט עזרתי לכמה חברות לסדר כמה דברים ואז הרחתי את הריח השרוף... כו .. שרפתי את האוכל... טוב נו - אין מה לעשות - יצאתי מהבית והלכתי לקפיטריה.. אכלתי שם, וחזרתי לחדר.. נכנסתי לפורום וראיתי שמישהו חשף את חיי לעניי כל.. האמת לא משהו שלא כתבתי קודם.. אבל ... מי שלא כתב את זה בטח קורא גם את מה שאני כותבת עכשיו כי כמו שהוא כתב הוא די עוקב אחריי בפורומים - אז תדע שכן הצלחתי לזעזע את עולמי - מה שכתבת שם לא רציתי שכל החברים שלי יקראו.. אבל - עכשיו הכרחת אותי להתמודד עם זה אז אולי תודה לך. עכשיו אני לא אצטרך להרגיש כאילו אני מסתירה דברים מהחברים שלי.. טוב לעניינו - קראתי את ההודעה שם.. וחזרתי לצאט.. החלטתי לא להגיב. עכשיו אני רושמת את דבריי כאן בתקווה שמה שיש לי בלב ואני כרגע לא יכולה להגיד בקול אני אוציא את זה כאן.. אז תודה לכם על שנתתם במה להגיגי ליבי. ומבחינתי היום הזה לא היה כל כך תועלתני אז אני מסיימת אותו בזה והולכת לישון לפחות עד מחר בבוקר. אז צ`או חבר`ה - עוד יום הסתיים לו...
