לחלוטין לא
עצם השאלה נובעת מחוסר הבנה של המנגנון ההלכתי לעומת המנגנון ה'פשטי'. סיפורי בראשית בתורה נועדו ראשית כל ללמד כיצד התורה מסתכלת על העולם. לאיזו מטרה נוצרו בני האדם וכו'. בהקשר לזה, נאמר כי האשה היא זו שנושאת בעול ההריון, ונתנה לכך סיבה שצריך לעיין ולהבין אותה. שימי לב שבניגוד לאדם ולנחש, שבעונשם א-להים מדגיש שהשינוי נעשה בשל חטאם ("כי עשית זאת"; "כי שמעת בקול אשתך..."), הרי שאצל האשה זה לא כך. מי שיסבור ש"עונשה" של האישה הוא כלל לא עונש אלא תוצאה של שאר העונשים - יש לו על מה לסמוך. שהרי מרגע שהאדם נענש בכך שהוא ימות, באותו הרגע חובה 'לברוא' את מושג הלידה! שהרי כל זמן שהוא חי לעולם, אין צורך בהמשך. רק כשישנה מיתה בעולם, יש צורך בלידה. לכן ניתן לומר שהאשה כלל לא נענשה בהריון. נוסיף לזה את עצם הטענה - שבתנ"ך היא הנחת יסוד שהקורא חייב להניח בקריאה (גם אם אינו חושב כך) - שהאל יודע מה שיהיה - ואז חובה יהיה להגיע למסקנה שהאל לא באמת "גילה" שהיא חטאה והעניש אותה. כל התהליך מראש נועד ל'כשלון'. או במילים אחרות - העולם האמיתי שאליו ה' רצה לברוא את האדם הוא העולם שלנו. כל סיפור גן עדן נועד 'לבגר' את האדם ולהכין אותו. כל סיפור גן עדן לא יכול להיות מובן כסיפור חטא ועונש קלאסי. וזה רק חלק מההזיות שעלו לי לראש הרגע לגבי הסיפור הזה. למה אני אומר את זה? כי כל זה הוא לימוד פשט. כשלומדים פשט אז מה שנראה לאחר עיון כתשובה הכי נכונה הוא "הפשט". אבל ההלכה היא משהו אחר לגמרי. היא לא משהו שנובע מסיפור כלשהו, אלא אוסף חוקים מפורשים. כמובן שמפשט הפסוקים המדברים על המצוות אי אפשר ללמוד את כל פרטיהם, ולכן ישנה תורה שבעל פה, אך פשט המצוות נועד בעיקר כדי ללמד מהו היסוד העקרוני בכל מצוה. כשמספרים לי סיפור על כך שה' דאג לכך שהאשה 'תיעצב' בהריון ובלידה, זהו סיפור. אם ה' רוצה להעניש - הוא מעניש. אם הוא היה רוצה שגם היום יהיה אותו סבל - הוא היה מונע בדרכו שלו את המצאת האפידורל וכדו'. האדם עצמו לא מחויב לממש את הקללה! זה אבסורד. לעומת זאת, בחוקים ומצוות, האדם מחויב לעשות אותם.