סתם הערה...../images/Emo26.gif
אני מדריך, אבל לא הכי קשור לבני עקיבא... אני רוצה לספר לכם משו שקרה לי ביום שלישי האחרון, ואם תגיבו לי מה דעתכם, זה יהיה די נחמד. אני לומד בפנימייה, לכן כמעט ואין לי זמן להשקיע בהדרכה. יום שלישי הזה, חזרתי הביתה להעביר פעולה. עד חמש דקות לפני הפעולה, לא ידעתי מה אני הולך להעביר. כשהגעתי לסניף, החלטתי. לקחתי כמה דפים, ועוד מספר לא קטן של טושים. באתי אל החניכים ואמרתי:"כל אחד רושם שלושה דברים - ציור של עץ, חיבור קצר על כל נושא שעולה לו בראש, וחמישה או שישה מושגים שעולים לו בראש כשאומרים את המילה 'חברים' ". נתתי לכל אחד עשר דקות, וכך עשו. לאחר שכל אחד גמר את עבודתו, הסתכלנו על הציורים של כולם, ואני הקראתי את החיבור של כל אחד. כמו כן, הקראתי גם את המושגים שהם ניתחו מהמילה הנ"ל. ואז הגעתי למסקנה הסופית. אמרתי להם:"חבר'ה, תסתכלו על העצים. האם הם דומים? תקשיבו שוב לסיפורים, האם אלו אותם נושאים? לא... אבל תסתכלו על המושגים שרשמתם - חברים זה לדבר ביחד, להבין אחד את השני, להיות ביחד, לדבר כשכואב לנו ושמח. כולכם כתבתם אותם מושגים..." ופה עצרתי קצת, הסתכלתי על כל אחד מהם, ואז פשוט אמרתי:"אתם לא מבינים שאני חבר שלכם? אתם לא מבינים שהילדים איתם אתם מעבירים פעולות, איתם אתם מסתובבים בשבת, איתם אתם רואים סרטים ואיתם אתם מכינים שיעורי בית - הם יכולים להיות החברים הכי טובים??? רק תיפתחו! תראו לנו כמה אתם מסוגלים לאהוב! לא סתם נמשלנו לעץ שתול. יש לנו שורשים, שזה הקשר שלנו עם החברים. יש לנו גזע, שאלו הנשמה והלב שלנו. ויש לנו את הענפים, שזוהי האהבה שאנחנו שולחים. ככל שהגזע שלכם יהיה יותר יציב, כך הענפים שתשלחו יהיו רבים יותר ויותר! וכך גם העלים, כלומר ההשפעה שלכם, והפצת האהבה שלכם - רק תגדל!!!! אני אוהב אתכם כל כך, רק תאהבו אחד את השני. תיפתחו!" ואז כולם היו בשקט, והורידו את הראש. (פה אני חייב לספר, שיום לפני כן היתה להם התפוצצות ממש רצינית בשבט. צעקות, מריבות, קללות) לא היה להם מה להגיד, עד שקם אחד מהם ואמר:"שמע יובל, אתה צודק. עכשיו אני רואה עד כמה אני אוהב את הילדים שנמצאים כאן לידי" ואני פשוט באתי וחיבקתי את הילד הזה. וכולם פשוט חייכו. חלק התחילו לבכות. הם אמרו שהם ממש מצטערים, ושהם באמת אוהבים אחד את השני שכואב להם לריב ככה. בחייאת, היתה שם ממש התרגשות, שזה באמת היה יפה. מה שיותר יפה, הוא שבערב התקשר אלי אחד החניכים, שלא הופיע לפעולה כי הוא פשוט החרים את השבט. הוא:"אתה יודע, יובל, אף פעם לא ראיתי את השבט בכיוון הזה" אני:"מז'תומרת? דיברת איתם?" הוא:"כן, והבנתי שהילדים האלה הם חלק חשוב בחיים שלי" אני:"אני שמח שהבנת סוף סוף, רק תהיה מאושר ילד" הוא:"יובל, אני אוהב אותך" אני:"אני מת עליך בן אדם" וככה הוא ניתק. בחיי, לפעמים אתה מרגיש עד כמה שאתה משפיע... סליחה על הטרחה
תפיצו את זה, תבינו עד כמה אנחנו חשובים לחניכים שלנו...