סתם בדיקה ושאלה
- פותח הנושא Cruvi7
- פורסם בתאריך
יש הרבה
אצלי האהובים במיוחד הם דוקא הישנים. The time they are a-changin מ- 1964 עם With god on our side כלכל הרבה מחאה. כל מילה עדיין כל כך אקטואלית. Blonde on Blonde מ- 1966 עם Just like a woman ו - I want you וסתם שאלה אליכם....למה בעצם בוב דילן נכלל בפורום אגדות רוק ולא בפורום אגדות עם? נדמה לי שהוא הרבה יותר זמר עם מאשר זמר רוק. יכול להיות שאני טועה?
אצלי האהובים במיוחד הם דוקא הישנים. The time they are a-changin מ- 1964 עם With god on our side כלכל הרבה מחאה. כל מילה עדיין כל כך אקטואלית. Blonde on Blonde מ- 1966 עם Just like a woman ו - I want you וסתם שאלה אליכם....למה בעצם בוב דילן נכלל בפורום אגדות רוק ולא בפורום אגדות עם? נדמה לי שהוא הרבה יותר זמר עם מאשר זמר רוק. יכול להיות שאני טועה?
חכה לDylan (והוא יגיד לך שכולם) ../images/Emo13.gif
בכל מקרה - תחפש בדפים הקודמים ותמצא שירשור המלצות די ארוך. ואני מבהיר - אין אדם שתרם לרוק יותר מדילן, הוא ללא שום ספק אחד מהאנשים היותר משפיעים על הרוק כמו שהוא היום, ובטח על הרוק של הסבנטיז והאייטיז. ודילן ממש לא היה זמר עם - הוא היה רוקיסט מאוד פופולרי, ואם את רוצה - אני אביא לכאן את רון מיברג שיסביר לך את זה בתוספת נקניק על הראש.
בכל מקרה - תחפש בדפים הקודמים ותמצא שירשור המלצות די ארוך. ואני מבהיר - אין אדם שתרם לרוק יותר מדילן, הוא ללא שום ספק אחד מהאנשים היותר משפיעים על הרוק כמו שהוא היום, ובטח על הרוק של הסבנטיז והאייטיז. ודילן ממש לא היה זמר עם - הוא היה רוקיסט מאוד פופולרי, ואם את רוצה - אני אביא לכאן את רון מיברג שיסביר לך את זה בתוספת נקניק על הראש.
Johnny the Doe
New member
ממש לא זמר עם../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif
בוב דילן אמנם קיבל מעמד של כוכב רוק אבל אל תשכח מה היה הסגנון שלו - פולק. הוא התחיל כפולק וניסה לעבור לרוק אבל מעריציו התייחסו לכך בבוז. דילן אמנם היה כוכב רוק אבל אתה בטח לא יכול לומר שהוא ממש לא היה זמר עם כי זה היה הסגנון שלו - פולק-רוק.
בוב דילן אמנם קיבל מעמד של כוכב רוק אבל אל תשכח מה היה הסגנון שלו - פולק. הוא התחיל כפולק וניסה לעבור לרוק אבל מעריציו התייחסו לכך בבוז. דילן אמנם היה כוכב רוק אבל אתה בטח לא יכול לומר שהוא ממש לא היה זמר עם כי זה היה הסגנון שלו - פולק-רוק.
Johnny the Doe
New member
טוב די, לא לרדת עליו
אז הוא התבלבל קצת, לא נורא. זה גם די הגיוני מאחר וידוע שהוא מה"נעולים" אז הוא כנראה ננעל על קלפטון כאגדת בלוז וכו´...
אז הוא התבלבל קצת, לא נורא. זה גם די הגיוני מאחר וידוע שהוא מה"נעולים" אז הוא כנראה ננעל על קלפטון כאגדת בלוז וכו´...
אז אני אמתן את הגישה שלי: ../images/Emo13.gif
מכיוון שכל רוקיסט טוב שאב חלק ניכר מהמוזיקה שהוא עשה מזרמים אחרים, קניידעלך למשל הושפע מאוד מבלוז - אבל זה לא הופך אותו לבלוזיסט (כמו שטען באוזני מוכר טיפש בכלי זמר). קלפטון עשה גם רוק, הושפע מהרוק, ניגן עם רוקיסטים - אבל זה לא הופך אותו לרוקיסט. דילן הושפע מהפולק, ניגן פולק, שר פולק - אבל זה לא הופך אותו לזמר עם. הוא כל כך השפיע על הרוק, עשה שירי רוק מעולים - וזה הופך אותו לרוקיסט. אני לא יודע מה תהיה התשובה שלו אם תשאלו אותו מה הסיגנון שלו, אבל אני יודע מה יענה לכם בחור ממוצע בן גילי בערך ששומע מידי פעם דילן - רוק, רוק, רוק. לא אכפת לי אם המעריצים שלו בזו לו או לא יודע מה עשו לו, במונחוני מוזיקה שראיתי הוא הוגדר כרוק, לא כזמר עם. יופי לכם? שנה טובה.
מכיוון שכל רוקיסט טוב שאב חלק ניכר מהמוזיקה שהוא עשה מזרמים אחרים, קניידעלך למשל הושפע מאוד מבלוז - אבל זה לא הופך אותו לבלוזיסט (כמו שטען באוזני מוכר טיפש בכלי זמר). קלפטון עשה גם רוק, הושפע מהרוק, ניגן עם רוקיסטים - אבל זה לא הופך אותו לרוקיסט. דילן הושפע מהפולק, ניגן פולק, שר פולק - אבל זה לא הופך אותו לזמר עם. הוא כל כך השפיע על הרוק, עשה שירי רוק מעולים - וזה הופך אותו לרוקיסט. אני לא יודע מה תהיה התשובה שלו אם תשאלו אותו מה הסיגנון שלו, אבל אני יודע מה יענה לכם בחור ממוצע בן גילי בערך ששומע מידי פעם דילן - רוק, רוק, רוק. לא אכפת לי אם המעריצים שלו בזו לו או לא יודע מה עשו לו, במונחוני מוזיקה שראיתי הוא הוגדר כרוק, לא כזמר עם. יופי לכם? שנה טובה.
Johnny the Doe
New member
הייתי מציע לך לקרוא עליו במומה
אבל האתר כבר נסגר... בוב דילן הגיע לרוק מעולם הפולק ועד לשלב מסויים הוא היה זמר פולק לכל דבר, עד לתקופה החשמלית, כמו שמומה נהגו לקרוא לזה. בוב דילן היה ונשאר זמר פולק, אבל אי אפשר להסתכל על זה בשחור לבן לכן אתה פשוט לא יכול לומר שהוא רוקיסט. כל ז´אנר של רוק מושפע מסגנון כלשהו, בין אם זה הבלוז ברוק הקלאסי, בין אם זה הפולק ברוק "של דילן" ובין אם זה המוסיקה הקלאסית והג´אז ברוק המתקדם. אין דבר כזה רוק טהור, רוק שעומד בפני עצמו, פשוט אין, וכאן הטעות שלך - אתה יכול לומר שדילן היה זמר רוק אבל באופן כללי נכון לומר שהוא היה זמר פולק-רוק, כי אי אפשר לומר שכל קשר בינו לפולק היה מקרי בהחלט. הסגנון העיקרי שלו היה פולק והוא שילב את הסגנון הזה ברוק. ועכשיו מגיעה שאלת מליון הדולר - הבנת בכלל משהו מכל בלבולי הביצים שכתבתי למעלה
אבל האתר כבר נסגר... בוב דילן הגיע לרוק מעולם הפולק ועד לשלב מסויים הוא היה זמר פולק לכל דבר, עד לתקופה החשמלית, כמו שמומה נהגו לקרוא לזה. בוב דילן היה ונשאר זמר פולק, אבל אי אפשר להסתכל על זה בשחור לבן לכן אתה פשוט לא יכול לומר שהוא רוקיסט. כל ז´אנר של רוק מושפע מסגנון כלשהו, בין אם זה הבלוז ברוק הקלאסי, בין אם זה הפולק ברוק "של דילן" ובין אם זה המוסיקה הקלאסית והג´אז ברוק המתקדם. אין דבר כזה רוק טהור, רוק שעומד בפני עצמו, פשוט אין, וכאן הטעות שלך - אתה יכול לומר שדילן היה זמר רוק אבל באופן כללי נכון לומר שהוא היה זמר פולק-רוק, כי אי אפשר לומר שכל קשר בינו לפולק היה מקרי בהחלט. הסגנון העיקרי שלו היה פולק והוא שילב את הסגנון הזה ברוק. ועכשיו מגיעה שאלת מליון הדולר - הבנת בכלל משהו מכל בלבולי הביצים שכתבתי למעלה
תגיד, אתה קראת מה שכתבתי? ../images/Emo13.gif
כתבתי שכל רוקיסט טוב הושפע מזרם אחר של מוזיקה, לא כתבתי שזה שחו ולבן. אגב, מומה הגדירו אותו כרוק, ולא רוק פולק. ואם כבר, הנה כל הביוגרפיה שלו ממומה: "הקדמה: בוב דילן, שנבחר פה אחד בעיתוני סיכום האלף כאחד האנשים החשובים במאה ה- 20, הביא רוח חדשה לעולם המוסיקה האמריקאי. בנאום שנשא לכבודו אמר ברוס ספרינגסטין: "בוב שיחרר את המוח, כפי שאלביס שיחרר את הגוף…היה לו חזון וכישרון לתפוס את העולם כולו בשיר פופ אחד. הוא המציא צורה חדשה לדרך בה נשמעים זמרי פופ, ופרץ את הגבולות שאמן מקליט יכול להגיע אליהן. הוא שינה את הרוקנ´רול לנצח". הצעיר היהודי מן המערב התיכון, שהגיע לניו-יורק בשנת 61´, החל עד מהרה את המהפכה הפרטית שלו, שקנתה לו שם בעולם הפולק האמריקאי, ומאוחר יותר, בעולם הרוק כולו. רוברט זימרמן נולד למשפחת מהגרים יהודיים מרוסיה. כבר בתיכון החל לנגן בגיטרה, במפוחית ובפסנתר ואף הקים מספר להקות רוקנ´רול. באוניברסיטה החל לשמוע יותר בלוז, קאנטרי ופולק ולהאזין להאנק וויליאמס ולוודי גאת´רי. כבר אז הופיע עם הגיטרה האקוסטית שלו בבתי קפה קטנים באזור דינקיטאון הבוהמייני, שם גם אימץ לראשונה את שם הבמה בוב דילן. יש הטוענים שהשם נבחר על ידו כמחווה למשורר הוולשי האהוב עליו דילן תומאס, אך דילן דחה את ההשערה בעקביות. הוא הגיע לניו-יורק ב- 24 בינואר 1961, והתקבל בחום על-ידי קהילת הפולק המקומית. חודשים ספורים לאחר מכן כבר הופיע בבתי קפה בגריניץ´ ווילג´, גם כהופעת חימום לג´ון לי הוקר בבית הקפה “Gerde’s Folk City”. כחצי שנה מאוחר יותר, על אחת מהופעותיו באותו בית-קפה, כתב רוברט שלטון, מבקר המוסיקה של עיתון ה“ניו יורק טיימס", "אין ספק שהוא מתפקע מרוב כישרון". כעבור חודש הוחתם דילן ב"קולומביה" והחל לעבוד על אלבום הבכורה שלו. האלבום Bob Dylan, שיצא במרץ 1962, הכיל ברובו גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז של אומנים כמו Blind Lemon Jefferson ובוקה ווייט. דילן נשמע יותר כמו זמר בלוז שחור וזקן, מאשר ילד יהודי בן 21 ממינסוטה. האלבום לא הצליח מסחרית ורבים הודו שקולו של דילן גרם להם לתהות למה הוא שר בכלל. מי שכן התלהב מן הזמר הצעיר היה צייד הכשרונות אלברט גרוסמן. גרוסמן היה אחראי לכמה מההצלחות המסחררות ביותר שיצאו באותו זמן מהאזור, כמו אודטה, ג´וש ווייט ופיטר פול ומרי. הוא החליט לקחת את דילן תחת חסותו. The Freewheelin´ Bob Dylan, אלבומו השני, שיצא במאי 1963, כלל רק חומריים מקוריים, והוא זיכה את דילן בפריצה הגדולה לה חיכה. השיר מתוך האלבום, “Blowin In The Wind”, יצא באותה שנה בגירסה של פיטר פול ומרי, והגיע למקום השני במצעד. הוא הפך להמנון. תנועת המחאה לזכויות האזרח בארה"ב אימצה את השיר ואת מחברו לחיקה, והפכה אותו לשיר המסיים כל עצרת של התנועה.´Freewheelin הפך ללהיט, ודילן הוזמן לחמם את המופע של ג´ואן באאז, שהייתה אז שם דבר בעולם הפולק האמריקאי. דילן ובאאז גם הפכו לזוג, והוכתרו באופן בלתי רשמי למלכה והמלך של הפולק. בינואר 1964 יצא אלבומו השלישי של דילן, ´The Times They Are A-Changin, שהציג לעולם דילן כועס, ביקורתי וחמוש בשירים פוליטיים נוקבים. באלבום Another Side of Bob Dylan, שיצא באוגוסט 1964, באה לידי ביטוי אהבתו של דילן לבלוז ורית´ם-אנד-בלוז, לצד מוסיקת הפולק המסורתית. היה זה אלבומו האקוסטי האחרון לתקופה ארוכה מאוד. הוא רצה לפרוץ את גבולותיו החונקים של הפולק, ולהתנסות בסגנונות מוסיקליים נוספים." בקרוב ההמשך...
כתבתי שכל רוקיסט טוב הושפע מזרם אחר של מוזיקה, לא כתבתי שזה שחו ולבן. אגב, מומה הגדירו אותו כרוק, ולא רוק פולק. ואם כבר, הנה כל הביוגרפיה שלו ממומה: "הקדמה: בוב דילן, שנבחר פה אחד בעיתוני סיכום האלף כאחד האנשים החשובים במאה ה- 20, הביא רוח חדשה לעולם המוסיקה האמריקאי. בנאום שנשא לכבודו אמר ברוס ספרינגסטין: "בוב שיחרר את המוח, כפי שאלביס שיחרר את הגוף…היה לו חזון וכישרון לתפוס את העולם כולו בשיר פופ אחד. הוא המציא צורה חדשה לדרך בה נשמעים זמרי פופ, ופרץ את הגבולות שאמן מקליט יכול להגיע אליהן. הוא שינה את הרוקנ´רול לנצח". הצעיר היהודי מן המערב התיכון, שהגיע לניו-יורק בשנת 61´, החל עד מהרה את המהפכה הפרטית שלו, שקנתה לו שם בעולם הפולק האמריקאי, ומאוחר יותר, בעולם הרוק כולו. רוברט זימרמן נולד למשפחת מהגרים יהודיים מרוסיה. כבר בתיכון החל לנגן בגיטרה, במפוחית ובפסנתר ואף הקים מספר להקות רוקנ´רול. באוניברסיטה החל לשמוע יותר בלוז, קאנטרי ופולק ולהאזין להאנק וויליאמס ולוודי גאת´רי. כבר אז הופיע עם הגיטרה האקוסטית שלו בבתי קפה קטנים באזור דינקיטאון הבוהמייני, שם גם אימץ לראשונה את שם הבמה בוב דילן. יש הטוענים שהשם נבחר על ידו כמחווה למשורר הוולשי האהוב עליו דילן תומאס, אך דילן דחה את ההשערה בעקביות. הוא הגיע לניו-יורק ב- 24 בינואר 1961, והתקבל בחום על-ידי קהילת הפולק המקומית. חודשים ספורים לאחר מכן כבר הופיע בבתי קפה בגריניץ´ ווילג´, גם כהופעת חימום לג´ון לי הוקר בבית הקפה “Gerde’s Folk City”. כחצי שנה מאוחר יותר, על אחת מהופעותיו באותו בית-קפה, כתב רוברט שלטון, מבקר המוסיקה של עיתון ה“ניו יורק טיימס", "אין ספק שהוא מתפקע מרוב כישרון". כעבור חודש הוחתם דילן ב"קולומביה" והחל לעבוד על אלבום הבכורה שלו. האלבום Bob Dylan, שיצא במרץ 1962, הכיל ברובו גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז של אומנים כמו Blind Lemon Jefferson ובוקה ווייט. דילן נשמע יותר כמו זמר בלוז שחור וזקן, מאשר ילד יהודי בן 21 ממינסוטה. האלבום לא הצליח מסחרית ורבים הודו שקולו של דילן גרם להם לתהות למה הוא שר בכלל. מי שכן התלהב מן הזמר הצעיר היה צייד הכשרונות אלברט גרוסמן. גרוסמן היה אחראי לכמה מההצלחות המסחררות ביותר שיצאו באותו זמן מהאזור, כמו אודטה, ג´וש ווייט ופיטר פול ומרי. הוא החליט לקחת את דילן תחת חסותו. The Freewheelin´ Bob Dylan, אלבומו השני, שיצא במאי 1963, כלל רק חומריים מקוריים, והוא זיכה את דילן בפריצה הגדולה לה חיכה. השיר מתוך האלבום, “Blowin In The Wind”, יצא באותה שנה בגירסה של פיטר פול ומרי, והגיע למקום השני במצעד. הוא הפך להמנון. תנועת המחאה לזכויות האזרח בארה"ב אימצה את השיר ואת מחברו לחיקה, והפכה אותו לשיר המסיים כל עצרת של התנועה.´Freewheelin הפך ללהיט, ודילן הוזמן לחמם את המופע של ג´ואן באאז, שהייתה אז שם דבר בעולם הפולק האמריקאי. דילן ובאאז גם הפכו לזוג, והוכתרו באופן בלתי רשמי למלכה והמלך של הפולק. בינואר 1964 יצא אלבומו השלישי של דילן, ´The Times They Are A-Changin, שהציג לעולם דילן כועס, ביקורתי וחמוש בשירים פוליטיים נוקבים. באלבום Another Side of Bob Dylan, שיצא באוגוסט 1964, באה לידי ביטוי אהבתו של דילן לבלוז ורית´ם-אנד-בלוז, לצד מוסיקת הפולק המסורתית. היה זה אלבומו האקוסטי האחרון לתקופה ארוכה מאוד. הוא רצה לפרוץ את גבולותיו החונקים של הפולק, ולהתנסות בסגנונות מוסיקליים נוספים." בקרוב ההמשך...
ההמשך: ../images/Emo13.gif
התקופה המחושמלת: בשנת 1965, בהשפעת ה"פלישה הבריטית" , הקליט דילן מספר שירים לאלבומו הבא בליווי של להקת רוקנ´רול. Bringing It All Back Home, האלבום שיצא במרץ 1965, הקדיש צד שלם לחומר אקוסטי, אך בצידו השני הכין את הקרקע לעריקתו של דילן לרוקנ´רול. ב- 25 ביולי 1965, בפסטיבל ניופורט, פסטיבל הפולק החשוב בעולם, עלה דילן על הבמה כשבידו גיטרה חשמלית. הקהל, שהיה מורגל לראות את גיבורי הפולק שלו, ובמיוחד את דילן, מצויידים בגיטרות אקוסטיות ובסאונד עדין ורך, כעס מאוד. בצעקות בוז רמות גורש דילן מהבמה. אחרי התנסות זו, שדילן מצא דווקא מרגשת ומשחררת, הוא קרא לדגל להקת רוק בשם הנצים, ובסתיו 65´, כשהוא חמוש בסט מלא של שירי פולק-רוק ובלהקת רוקנ´רול מקצועית (ששינתה אחרי העבודה עם דילן את שמה ל-The Band, הלהקה), התחיל דילן סיבוב הופעות עולמי. שוב ושוב קיבל הקהל את פני דילן בצעקות בוז והפגנת זלזול, אך בניגוד לנידויו על ידי קהילת הפולק, קיבלה אותו קהילת הרוקנ´רול בזרועות פתוחות. ב-1965 הוציא דילן את הסינגל שמזוהה איתו אולי יותר מכל,“Like A Rolling Stone". השיר, שאורכו יותר משש דקות, כבש את הרדיו והעיף את “Help” של הביטלס מהמקום הראשון. הוא גם שינה את החוק הקובע שסינגלים חייבים להיות קצרים משלוש דקות. אחרי צאתו הפך דילן לשם דבר משני צידי האוקיאנוס, ולמושא ראיונות מבוקש. השיר נכלל באלבום Highway 61 Revisited. Blonde On Blonde, אלבום כפול שיצא במאי 66´, נחשב ליצירת מופת. הוא הוקלט בנאשוויל בתחילת 1966, וכלל שירים מורכבים מילולית ומוסיקלית, באמצעותם הרים דילן את הרוקנ´רול לגבהים חדשים. ביולי אותה שנה נפצע דילן קשה בתאונת אופנוע, בכביש שליד ביתו בברסוויל שבמדינת ניו-יורק. התקשורת דיווחה על פציעה קשה שכללה זעזוע מוח, אובדן זכרון ופגיעה חמורה בצוואר, אבל נשארה מעורפלת עד כדי כך שמספר כותבי ביוגרפיות שך דילן הטילו ספק בקיומה של תאונה זו. כך או כך, הייתה זו נקודת מפנה בקריירה של דילן. הוא פרש מהחברה, הפסיק להופיע, התבודד באחוזתו, וכתב שירים. לאחר מספר חודשים של התבודדות מוחלטת, שכרו דילן והלהקה בית בברסוויל, ובמרתפו החלו לעבוד על חומר חדש. הקלטות הדמו לא היו אמורות לצאת לקהל, אבל המוציא לאור של דילן, שרצה למצוא להקות שיבצעו גירסאות כיסוי לשירים החדשים, דאג להפיץ אותן. דילן הפך לאמן שקלטות הבוטלג שלו (שלא דרך חברת התקליטים), נסחרו בצורה המאסיבית ביותר עד אז. גירסה רשמית של הקלטות אלו יצאה בשנת 1975 על גבי אלבום כפול שנקרא The Basement Tapes. John Wesley Harding, שיצא בדצמבר 67´, היה הפתעה גדולה. היה זה אלבום שקט ועדין יחסית לתקופה, שהיה מנותק מקיץ השלום והאהבה שבתקופתו יצא. האלבום, שהתאפיין בסגנון קאנטרי-רוק, הצליח מאוד (מקום שני בארה"ב וראשון בבריטניה). שנות ה-70 נפתחו אצל דילן עם האלבום Self Portrait, שהשמיע לראשונה קולות של אכזבה ביקורתית מהדהדת מצד האמן. האלבום הכפול היה מקבץ של חומרים שלא נכנסו לאלבומים קודמים, שאריות של הקלטות מחזרות, קטעים מהופעות חיות, וגרסאות אלטרנטיביות לשיריו הישנים. בקיץ 73´ חזרו דילן והלהקה לעבוד על אלבומו הבא, ועל סיבוב הופעות תואם. בינואר 74´ יצא Planet Waves, הכולל את הלהיט “Forever Young”. האלבום, שהוקלט תוך מספר ימים בתחילת נובמבר 73´, היה אלבומו הראשון של דילן שזכה להגיע למקום הראשון במצעד. דילן החליט לצאת לסיבוב הופעות ענקי, בליוויים של המוסיקאים ג´ואן באאז, ג´וני מיטשל, ארלו גאת´רי, מיק רונסון, רוג´ר מגווין (מהבירדס) והמשורר אלן גינזברג. הסיבוב, שדילן קרא לו "Rolling Thunder Revue”, יצא לדרך ב- 13 באוקטובר 75´, ונמשך קרוב לשנה. באמצע השנה הוציא דילן את Street Legal, שנחשב גרוע כמעט כמו פורטרט עצמי. אחרי שורה של בעיות אישיות ויצירתיות, נדמה היה כאילו דילן נמצא בסיומה של הקריירה בגיל 37. גם צאתו של At Budokan, אלבום בהופעה חיה מ- 1979, לא הצליח לאושש אותו. כהמשך ישיר לבילבול שתקף אותו באותו עשור, הודיע דילן ב- 78´ שהוא מתנצר. האלבום הנוצרי-דתי שהוציא ב- 79´ (בעזרתם של מארק נופלר ופיט ווית´רס מדייר סטרייטס), Slow Train Coming, היה בבחינת מעבר חד מהאלבומים הפוליטיים-חברתיים שלו. אחריו הוציא דילן עוד שני אלבומים ברוח נוצרית, אך בניגוד ל- Slow Train, הם לא עמדו במבחן המבקרים והקהל. במהלך 1982 נעלם דילן מהעין הציבורית. שמועות על התפכחותו מהנצרות והתקרבותו המחודשת ליהדות התחזקו לאחר שביקר בישראל וקשר את שמו עם חסידי הרבי מלובביץ´. Infidels יצא בנובמבר 83´, שוב בעזרתו של מארק נופלר, וכלל את השיר הפרו-ישראלי “Neighborhood Bully", שהגן על מדיניות ההגנה שנוקטת ישראל כלפי שכנותיה הערביות. באותה תקופה גם הופיע דילן לראשונה בישראל. הוא הגיע לארץ במסגרת סיבוב הופעות עולמי משותף עם טום פטי ושוברי הלבבות, אחרי שהופעה מוצלחת איתם גילתה כימיה מיידית בין פטי ודילן. ב- 1986,לאחר שכיכב בסרט הכושל “Hearts of Fire”, לצד רופרט אוורט, הוציא דילן את האלבום Knocked Out Loaded, שהיה אכזבה מרה לאור סיבוב ההופעות המוצלח שקדם לו. באותה שנה הוא החל את מה שכונה "סיבוב ההופעות שלא נגמר", שנמשך לאורך שנות ה-90. דילן גם הפך לחלק מן ה-The Traveling Wilburys, שהוציאו אלבום בכורה מצליח." אני לא אמשיך בויכוח האידיוטי הזה, ואני גם אשתדל לא להכנס לויכוחים אחרים בסיגנון הזה - החיוך שלי על סף מחיקה. שנה טובה.
התקופה המחושמלת: בשנת 1965, בהשפעת ה"פלישה הבריטית" , הקליט דילן מספר שירים לאלבומו הבא בליווי של להקת רוקנ´רול. Bringing It All Back Home, האלבום שיצא במרץ 1965, הקדיש צד שלם לחומר אקוסטי, אך בצידו השני הכין את הקרקע לעריקתו של דילן לרוקנ´רול. ב- 25 ביולי 1965, בפסטיבל ניופורט, פסטיבל הפולק החשוב בעולם, עלה דילן על הבמה כשבידו גיטרה חשמלית. הקהל, שהיה מורגל לראות את גיבורי הפולק שלו, ובמיוחד את דילן, מצויידים בגיטרות אקוסטיות ובסאונד עדין ורך, כעס מאוד. בצעקות בוז רמות גורש דילן מהבמה. אחרי התנסות זו, שדילן מצא דווקא מרגשת ומשחררת, הוא קרא לדגל להקת רוק בשם הנצים, ובסתיו 65´, כשהוא חמוש בסט מלא של שירי פולק-רוק ובלהקת רוקנ´רול מקצועית (ששינתה אחרי העבודה עם דילן את שמה ל-The Band, הלהקה), התחיל דילן סיבוב הופעות עולמי. שוב ושוב קיבל הקהל את פני דילן בצעקות בוז והפגנת זלזול, אך בניגוד לנידויו על ידי קהילת הפולק, קיבלה אותו קהילת הרוקנ´רול בזרועות פתוחות. ב-1965 הוציא דילן את הסינגל שמזוהה איתו אולי יותר מכל,“Like A Rolling Stone". השיר, שאורכו יותר משש דקות, כבש את הרדיו והעיף את “Help” של הביטלס מהמקום הראשון. הוא גם שינה את החוק הקובע שסינגלים חייבים להיות קצרים משלוש דקות. אחרי צאתו הפך דילן לשם דבר משני צידי האוקיאנוס, ולמושא ראיונות מבוקש. השיר נכלל באלבום Highway 61 Revisited. Blonde On Blonde, אלבום כפול שיצא במאי 66´, נחשב ליצירת מופת. הוא הוקלט בנאשוויל בתחילת 1966, וכלל שירים מורכבים מילולית ומוסיקלית, באמצעותם הרים דילן את הרוקנ´רול לגבהים חדשים. ביולי אותה שנה נפצע דילן קשה בתאונת אופנוע, בכביש שליד ביתו בברסוויל שבמדינת ניו-יורק. התקשורת דיווחה על פציעה קשה שכללה זעזוע מוח, אובדן זכרון ופגיעה חמורה בצוואר, אבל נשארה מעורפלת עד כדי כך שמספר כותבי ביוגרפיות שך דילן הטילו ספק בקיומה של תאונה זו. כך או כך, הייתה זו נקודת מפנה בקריירה של דילן. הוא פרש מהחברה, הפסיק להופיע, התבודד באחוזתו, וכתב שירים. לאחר מספר חודשים של התבודדות מוחלטת, שכרו דילן והלהקה בית בברסוויל, ובמרתפו החלו לעבוד על חומר חדש. הקלטות הדמו לא היו אמורות לצאת לקהל, אבל המוציא לאור של דילן, שרצה למצוא להקות שיבצעו גירסאות כיסוי לשירים החדשים, דאג להפיץ אותן. דילן הפך לאמן שקלטות הבוטלג שלו (שלא דרך חברת התקליטים), נסחרו בצורה המאסיבית ביותר עד אז. גירסה רשמית של הקלטות אלו יצאה בשנת 1975 על גבי אלבום כפול שנקרא The Basement Tapes. John Wesley Harding, שיצא בדצמבר 67´, היה הפתעה גדולה. היה זה אלבום שקט ועדין יחסית לתקופה, שהיה מנותק מקיץ השלום והאהבה שבתקופתו יצא. האלבום, שהתאפיין בסגנון קאנטרי-רוק, הצליח מאוד (מקום שני בארה"ב וראשון בבריטניה). שנות ה-70 נפתחו אצל דילן עם האלבום Self Portrait, שהשמיע לראשונה קולות של אכזבה ביקורתית מהדהדת מצד האמן. האלבום הכפול היה מקבץ של חומרים שלא נכנסו לאלבומים קודמים, שאריות של הקלטות מחזרות, קטעים מהופעות חיות, וגרסאות אלטרנטיביות לשיריו הישנים. בקיץ 73´ חזרו דילן והלהקה לעבוד על אלבומו הבא, ועל סיבוב הופעות תואם. בינואר 74´ יצא Planet Waves, הכולל את הלהיט “Forever Young”. האלבום, שהוקלט תוך מספר ימים בתחילת נובמבר 73´, היה אלבומו הראשון של דילן שזכה להגיע למקום הראשון במצעד. דילן החליט לצאת לסיבוב הופעות ענקי, בליוויים של המוסיקאים ג´ואן באאז, ג´וני מיטשל, ארלו גאת´רי, מיק רונסון, רוג´ר מגווין (מהבירדס) והמשורר אלן גינזברג. הסיבוב, שדילן קרא לו "Rolling Thunder Revue”, יצא לדרך ב- 13 באוקטובר 75´, ונמשך קרוב לשנה. באמצע השנה הוציא דילן את Street Legal, שנחשב גרוע כמעט כמו פורטרט עצמי. אחרי שורה של בעיות אישיות ויצירתיות, נדמה היה כאילו דילן נמצא בסיומה של הקריירה בגיל 37. גם צאתו של At Budokan, אלבום בהופעה חיה מ- 1979, לא הצליח לאושש אותו. כהמשך ישיר לבילבול שתקף אותו באותו עשור, הודיע דילן ב- 78´ שהוא מתנצר. האלבום הנוצרי-דתי שהוציא ב- 79´ (בעזרתם של מארק נופלר ופיט ווית´רס מדייר סטרייטס), Slow Train Coming, היה בבחינת מעבר חד מהאלבומים הפוליטיים-חברתיים שלו. אחריו הוציא דילן עוד שני אלבומים ברוח נוצרית, אך בניגוד ל- Slow Train, הם לא עמדו במבחן המבקרים והקהל. במהלך 1982 נעלם דילן מהעין הציבורית. שמועות על התפכחותו מהנצרות והתקרבותו המחודשת ליהדות התחזקו לאחר שביקר בישראל וקשר את שמו עם חסידי הרבי מלובביץ´. Infidels יצא בנובמבר 83´, שוב בעזרתו של מארק נופלר, וכלל את השיר הפרו-ישראלי “Neighborhood Bully", שהגן על מדיניות ההגנה שנוקטת ישראל כלפי שכנותיה הערביות. באותה תקופה גם הופיע דילן לראשונה בישראל. הוא הגיע לארץ במסגרת סיבוב הופעות עולמי משותף עם טום פטי ושוברי הלבבות, אחרי שהופעה מוצלחת איתם גילתה כימיה מיידית בין פטי ודילן. ב- 1986,לאחר שכיכב בסרט הכושל “Hearts of Fire”, לצד רופרט אוורט, הוציא דילן את האלבום Knocked Out Loaded, שהיה אכזבה מרה לאור סיבוב ההופעות המוצלח שקדם לו. באותה שנה הוא החל את מה שכונה "סיבוב ההופעות שלא נגמר", שנמשך לאורך שנות ה-90. דילן גם הפך לחלק מן ה-The Traveling Wilburys, שהוציאו אלבום בכורה מצליח." אני לא אמשיך בויכוח האידיוטי הזה, ואני גם אשתדל לא להכנס לויכוחים אחרים בסיגנון הזה - החיוך שלי על סף מחיקה. שנה טובה.
Aladdin Sane newnic
New member
די נמאס!
מספיק עם מלחמות הג´אנרים האלה. חלק גדול מהאמנים הגדולים נגעו בכמה סגנונות. דילן עשה פולק, רוק וקאונטרי. קלפטון עשה בלוז ורוק. בואי עשה רוק, פופ, פאנק, אלטרנטיב, אלקטרוני, ג´אנגל, דיסקו, אולדיז. חלאס! לקחת אמנים גדולים כאלה ולהחליט שהם אגדות בתחום אחד בלבד זה פגיעה בהם, באומנות שלהם, ובי כאוהב מוזיקה. ת´אמת? אני חושש ש dylan החביב (באמת!) נתן עיצת אחיתופל קטנה כשהמליץ על שם הפורום. מה לעשות, זה שם פרובוקטיבי שסופג אש. אפילו אני (שאני אדם רגוע (NOT)) התחממתי קצת. סה"כ, עם כל הכבוד ל ganooov, מי הוא שיקבע מי אגדה ומי לא ומי רוק ומי לא? ויותר מדי שרשורים כאן נבעו במישרין או בעקיפין מכך. אבל אחרי שנרגעתי, סה"כ בואו ניקח דברים בפרופרוציה. זה הפורום וזה השם שלו. זכותו של המנהל להחליט מה הוא כולל בקטגוריה של אגדות רוק ומה לא. לא מסכימים? נהדר - יש פורומים אחרים, אפשר לפתוח פורום חדש (למשל "אגדות רוק שעשו גם בלוז"), אפשר אלף ואחד דברים - בואו לא ניקח דברים כל כך קשה. סה"כ הפורום אחלה, מנהל הפורום אחלה, וכיף להסתובב פה. שנה טובה!
מספיק עם מלחמות הג´אנרים האלה. חלק גדול מהאמנים הגדולים נגעו בכמה סגנונות. דילן עשה פולק, רוק וקאונטרי. קלפטון עשה בלוז ורוק. בואי עשה רוק, פופ, פאנק, אלטרנטיב, אלקטרוני, ג´אנגל, דיסקו, אולדיז. חלאס! לקחת אמנים גדולים כאלה ולהחליט שהם אגדות בתחום אחד בלבד זה פגיעה בהם, באומנות שלהם, ובי כאוהב מוזיקה. ת´אמת? אני חושש ש dylan החביב (באמת!) נתן עיצת אחיתופל קטנה כשהמליץ על שם הפורום. מה לעשות, זה שם פרובוקטיבי שסופג אש. אפילו אני (שאני אדם רגוע (NOT)) התחממתי קצת. סה"כ, עם כל הכבוד ל ganooov, מי הוא שיקבע מי אגדה ומי לא ומי רוק ומי לא? ויותר מדי שרשורים כאן נבעו במישרין או בעקיפין מכך. אבל אחרי שנרגעתי, סה"כ בואו ניקח דברים בפרופרוציה. זה הפורום וזה השם שלו. זכותו של המנהל להחליט מה הוא כולל בקטגוריה של אגדות רוק ומה לא. לא מסכימים? נהדר - יש פורומים אחרים, אפשר לפתוח פורום חדש (למשל "אגדות רוק שעשו גם בלוז"), אפשר אלף ואחד דברים - בואו לא ניקח דברים כל כך קשה. סה"כ הפורום אחלה, מנהל הפורום אחלה, וכיף להסתובב פה. שנה טובה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.