סשן צרחות

[chenc19]

סשן צרחות

פרט ל Child In Time, סשן הצרחות הראשוני והידוע ביותר, וגם הטוב לדעתי האם אתם מכירים עוד קטעי צרחות בשירי רוק ממש טובים? ואני לא מדבר על צרחות מטאל כבדות בסגנון הבלאק / דת', אלא ברוק, ברוק הכבד, וגם במטאל הקלאסי והישן מה-70. מקווה שיהיה אשכול פורה חן

 

[LEATHER REBEL]

חוששני שהיו מי שהקדימו אותם

הביטלס... ב TWIST AND SHOUT ג'ון פשוט צורח. גם בביצוע שלהם ל LONG TALL SALLY של ליטל ריצ'רד... פול פשוט צורח!

 

[Investigations]

הכוונה שלו לדעתי היא:

לרגע של ממש כמו בשיר שציין שאיזה 3 דקות של צרחות מדהימות שלא ניתן להסביר למה הן כל כך מעולות! מממ זפלין הזו את זה לא מעט אבל בצורה יותר מעודנת וקצרה....

 

[LEATHER REBEL]

רגע, האם בא כאן רמז ש...

מה שהבאתי איננו לעניין או אינו סשן של צרחות?

 

[Investigations]

לא רמז ממש לא

מה שהבאת אכן סשן צעקות אך לא מה שהבחור כיוון עליו זה הכל.

 

[ציףציף1000]

ועוד לפני הביטלס...

היה את ליטל ריצ'רד, ששר את Long Tall Sally וגם שירים אחרים, וצעקות היו חלק מהמופע שלו. וכך גם זמרי R&B רבים לפניו, ששאבו ממסורת הגוספל הכנסייתית.

 

[LEATHER REBEL]

ומכאן...

שמי שהתחיל את השרשור עושה שימוש לא נכון במונח "לדעתי".

 

[chenc19]

הסבר פרט נמק והבא דוגמאות

לא ממש הבנתי - דעתי היא דעתי בכל מקרה - לאו דווקא סשן שלם כמו DP של 3 דקות אבל קו בהחלט מסוים וברור בשיר ולא סתם צרחת שורה אחת בשיא / פזמון של שיר ואני מדבר גם על צרחות בטונים גבוהים, לא צעקות עם המוזה והשיר... אולי יש לי דרישות גבוהות מדיי?

 

[LEATHER REBEL]

אתה עונה בשאלה?

כי אינני זוכר שהאשמתי אותך במשהו.

 

[chenc19]

למה ככה

אני אמרתי משהו בצורה לא נעימה? מצטער, לא הייתה הכוונה! תודה על התשובות

 

[ציףציף1000]

80% מ-Zen Arcade זה צרחות

אם זה מה שאתה מחפש, תמצא שם את מבוקשך. בין לבין, כדאי לשים לב גם למילים, למלודיות, לעיבודים.

 

[almogi]

PF ב Careful with this axe, Eugine

בהופעה החיה מתוך אומגומה...ווטרס לוקח מסמר חלוד ושורט את עמוד השדרה עם צרחת אימה שהופכת לחרחור כאב. עד היום, אחרי שחרשתי את השיר הזה אולי מליון פעם הוא מצליח לזעזע אותי מחדש...

 

[Barmelai]

ועוד מאותה הופעה

גרסת ההופעה של A Saucerful of Secrets מסתיימת בסשן צרחות של גילמור שמגיעות לאפקט דומה לזה של CHILD IN TIME. אפשר גם לראות אותו עושה זאת בזמן שהוא טורף ברעבתנות את שיערו הארוך המתנופף ברוח ב DVD בפומפיי. חוץ מהקטע הזה, יוג'ין והגרזן, והילד בזמן, אני לא מצליח להזכר בדוגמאות נוספות שקולעות למטרתו של חן. אם מותר לרדת רגע מהקטע של הצרחות לשם צריחה, אפשר לדחוק לדיון גם את The Great Gig in the Sky שבו קלייר טורי מפגינה חגיגה ווקאלית מקפיאת דם שמצליחה להיות גם קינה רבת הוד וגם אקסטטית בו זמנית. ועל אף אינספור השמיעות שנתתי לזה, כמו ל CHILD IN TIME, אני עדיין מחזיק ממנו, משניהם, קטעים נשגבים בהחלט.

 

[anatyp]

ג'ניס ג'ופלין הצרחנית הראשית לדעתי

בכל צרחה שלה יש כל כך הרבה הבעת רגש, בתחום הזה אני מעריצה אותה השיר Child in Time זה באמת משהו יוצא דופן בגאונות שלו. עבורי השיר הזה הוא שיא בתולדות הרוק כמו "דוד" של מיכלאנג'לו, איזשהי שלמות שהגיעו אליה רק פעם אחת (אולי נושא לשרשור אחר) אגב, אם כבר הסגולים, בהופעה שלהם מניו יורק 72' (אני חושבת) יש את הקטע הזה, סשן צרחות כייפי כזה צרחנים נוספים שאני מחבבת ברוק הקלאסי הם רוברט פלאנט מלד זפלין, בריאן ג'ונסון ובון סקוט של ACDC, רוג'ר דאלטרי אולי לא צרחן בהגדרתו אבל אני מאוד אוהבת. מהקצת יותר מאוחרים לאקסל רוז כבוד גדול, מעבר להיותו דרמה קווין שעבר זמנו, אין עוררין על היכולות הווקאליות שלו

 

[LEATHER REBEL]

ב CHILD IN TIME יש בעיה מסויימת

הצרחות זה משהו.... אבל השאר מבוסס על גניבה מוסיקלית מוצהרת, ומכאן שזה יהיה מאוד לא הוגן לקרוא לזה "משהו יוצא דופן בגאונות שלו". הגאונות במקרה CHILD IN TIME שייכת, יותר מכל, לשיר ממנו פרפל גנבו, והכוונה ל BOMBAY CALLING של להקת IT'S A BEAUTIFUL DAY. ואין כאן כל מקום לומר "לדעתי"... כי זה כבר הוכח, והעניין הוסדר בין שתי הלהקות ללא בית משפט.

 

[Abbe Faria]

גם לפרארי וגם להיונדאי יש 4 גלגלים

השאלה היא לא רק מה עושים, אלא איך עושים... ובמקרה של דיפרפל הם הפכו את השיר למשהו יוצא דופן בגאונות שלו, מה שאי אפשר להגיד על בומביי קולינג...

 

[LEATHER REBEL]

קוקה קולה בלי חומר משמר זה עדיין לא בריא

השיר של דיפ פרפל -יכל להיות- משהו גאוני אילולא היה גנוב. גם אני חשבתי שזה גאוני באבוע-בוע... עד ששדרן מרושע אחד בגל"צ בשנת 89 השמיע את BOMBAY CALLING. מאז אותו יום... לא יודע... כשאני שומע את CHILD IN TIME אין לזה את אותה תחושה. ההבדל הוא דק... אבל הוא מה שעושה את ההבדל.

 

[Abbe Faria]

אז מה אם זה גנוב?

אול אלונג דה ווצ'טאוור של הנדריקס לא גאוני? מר תוף מרים איש של הצייפורים לא גאוני? ה"קאבר" של האחים אולמן ל"יש הר" של דונובן לא גאוני? אז מה אם הם הושפעו, גנבו? הם לקחו בסיס מוסיקלי כלשהו, ונתנו לו כתיבה עדיפה, ובעיקר ביצוע (ובעיקר גילאן) שקשה לי לחשוב עליו כעל לא גאוני...

 

[LEATHER REBEL]

יש הבדל בין קאבר לגניבה

קאבר זה כשלוקחים שיר של מישהו אחר, ומה-שלא-עושים-אתו, הקרדיט והתמלוגים הולכים לכותב המקורי. שלושת הדוגמאות אותן הבאת, בכולן-כולן-כולן הקרדיט על העטיפה הלך לבעל המקור. אפילו ב "היי ג'ו", -לא כתוב- על העטיפה שהנדריקס הוא המחבר. גניבה, לעומת זאת, זה כשלוקחים יצירה של מישהו, ובלי שום בושה לוקחים עליה קרדיט בלעדי. זפלין עשו דברים יפים מאד בגניבות שלהם, אבל זה לא משנה את העובדה שזו גניבה. מי שלא מאמין, מוזמן להשוות את עטיפות הוצאות ה CD האחרונות של אלבומי האולפן שלהם, לעומת עטיפות הויניל. לראשונה חברי זפלין מוצאים עצמם מתחלקים בקרדיטים עם הכותבים המקוריים של חלק ניכר משיריהם. וחזרה לעניין דיפ פרפל... ברגע שנודע לי מעבר לכל ספק שהמדובר בגניבה, חלק מהגאוניות נהרס. ככה זה מרגיש לי כשאני מאזין לצ'יילד אין טיים.

 

[Abbe Faria]

מצדי

כל חברי לד זפלין יכלו לפרוץ לבית של אחד מהאמנים שהם גנבו ממנו, לירות לו בכלב ולגנוב לו את כל ההקלטות, עדיין השירים שלהם גאוניים וההנאה שלי מהם לא נפגעת... בסופו של דבר מה שמעניין באמת זה התוצר הסופי, ולא תהליך היצירה שלו...