סשן טריגר
אנחנו מתיישבים אחד מול השניה
הוא שואל אותי אם המרחק הזה מתאים לי..
מעולם איש לא שאל אותי אם זה מתאים לי, נוח, נעים..
שכחתי שיש לי את הזכות לקבוע
שכחתי בכלל איך יודעים מה זה נעים ומה לא
כשאני מרחיקה את עצמי ממנו
הוא שוב שואל, ואיך עכשיו את יודעת שככה מתאים לך?
ואני לא מרגישה כלום
אני בוהה בנקודה בחדר, הכל מתערבב לי בראש
אני אבודה
אני לא מכירה את עצמי
אני לא מכירה את הגוף שלי
אני מנסה להתחבר
אבל מוצאת עצמי מנותקת מתמיד
אני מנסה להתמסר לתהליך
אני שומעת אותו מדבר ברקע
הכל נשמע לי מלמולים חסרי משמעות
אני מנסה להיות אני, אך משהו בי הופך
ילדה קטנה ואחוזת איימה...
יש הצפה ... יש עצירה... עוברים לדבר על משהו אחר
אני פה...
מוצאת את עצמי אוחזת בכסא ולא מסוגלת לעזוב..
במשך 3/4 שעה תפסתי תכסא בלי יכולת להרפות.
הגוף שלי קפא... ניתקעתי שם בחדר... כל כך רציתי להיעלם
מעולם לא הייתי עירומה בטיפול כמו עכשיו
אנחנו מתיישבים אחד מול השניה
הוא שואל אותי אם המרחק הזה מתאים לי..
מעולם איש לא שאל אותי אם זה מתאים לי, נוח, נעים..
שכחתי שיש לי את הזכות לקבוע
שכחתי בכלל איך יודעים מה זה נעים ומה לא
כשאני מרחיקה את עצמי ממנו
הוא שוב שואל, ואיך עכשיו את יודעת שככה מתאים לך?
ואני לא מרגישה כלום
אני בוהה בנקודה בחדר, הכל מתערבב לי בראש
אני אבודה
אני לא מכירה את עצמי
אני לא מכירה את הגוף שלי
אני מנסה להתחבר
אבל מוצאת עצמי מנותקת מתמיד
אני מנסה להתמסר לתהליך
אני שומעת אותו מדבר ברקע
הכל נשמע לי מלמולים חסרי משמעות
אני מנסה להיות אני, אך משהו בי הופך
ילדה קטנה ואחוזת איימה...
יש הצפה ... יש עצירה... עוברים לדבר על משהו אחר
אני פה...
מוצאת את עצמי אוחזת בכסא ולא מסוגלת לעזוב..
במשך 3/4 שעה תפסתי תכסא בלי יכולת להרפות.
הגוף שלי קפא... ניתקעתי שם בחדר... כל כך רציתי להיעלם
מעולם לא הייתי עירומה בטיפול כמו עכשיו