בבקשה:
ישנן גישות מנוגדות להבנת המסר של הבלדה הזאת. האחת רואה בה אישור לאידאל של חובת הציות ושימור הסולם החברתי ואילו האחרת קוראת בין השורות טון אירוני ומחאה על הסדר החברתי-פאודלי המוצג בה. מה דעתכם? איזו קריאה אתם קוראים בה? אני מכירה שני תרגומים לעברית: זה של אלתרמן וזה של ר' אבינועם גרוסמן. אביא לכאן את התרגום האלתרמני, מתוך קובץ הבלדות הסקוטיות שלו. סר פטריק ספנס המלך יושב בקרית דמפרלין שותה את יינו האדום כדם. "מי יתנני – אומר הוא – חובל עז לבב שיוציא ספינתי אל ים". קם אביר וראשהו שב מיושביו לימינו של מלך, ויאמר: "סר פטריק ספנס הוא הטוב בחובלים עד מי-מלח". ויכתוב אז המלך צו, ויאחז בחותם ויחתום. וישלח את הכתב אל סר פטריק הטוב, שטיל על החוף אותו יום. ויהי אך קרא הוא שורה ראשונה הוא שחק גם שחק ברמה. ואולם עת קרא הוא שורה אחרונה חשכה, הה, עינו מדמעה. "אויה, מי זה חרש עלי זאת הרעה, זאת המזימה מי זמם, בירח הזה מירחי השנה לשלחני לרדת בים? מהרו, מהרו, בחורי עליזים, הספינה מפרשת עם אור". "אל נא, אל נא לך, אדוני אהובי, כי חוזה אני סער ושחור. כי ראיתי מולד הירח החי ובחיקו הירח המת. ולבי לי אומר, אדוני, כי רעה תבואנו לעת". הוי עמלו שרי סקוטיה לצלוח סופה בספינה הנקלעת שמים. אך הזמן לא ארך, כי עד תום זה השחוק, רק נותרו כובעיהם על המים. הוי ימים לא מעט תחכין הגבירות, בידיהן מניפות השנהב, עד תזכינה ראות את סר פטריק הטוב אל החוף שט במלוא מפרשיו. הוי ימים לא מעט תחכין הגבירות, בשערן מסרקות הזהב, עד ישובו בחירי-לבבן מן הים. לחינם תחכינה. אין שב. פרסאות חמישים מן העיר אברדין אמות-עומק שישים וטפחין. שם מוטל הוא, סר פטריק הטוב, ולרגליו שרי סקוטיה נחים.
