סרסיי - דיון מחודש
לא הייתי פה מלא זמן, ורק עכשיו נכנסתי לקרוא וראיתי כמה דיונים מאוד מעניינים. אין לי זמן לענות על כולם, אבל דיון אחד משך את עיני וגרם לי להזדעזע קשות – הדיון האחרון על סרסיי. מצאתי את עצמי מאוד לא מסכימה כמעט עם כל מילה שכתובה שם. סרסיי משוחררת מינית? יודעת להינות מהחיים? על מה אתם מדברים? אני חושבת שאתם תופסים את סרסיי בצורה ממש לא נכונה. סרסיי היא דמות מאוד מרירה ומתוסכלת. יש בה המון מרירות שהצטברה במשך השנים. על המרירות שלה ואת השקפת העולם שלה ניתן לגלות במיוחד בשיחות הקצרות שהיו לה עם סאנסה במעלה מלך. אמא שלה מתה כשהיא הייתה קטנה (וממה שאמר אובריין לטיריון - שסרסיי אמרה שהוא [טיריון] הרג את אמא שלה - נראה שהעניין הזה היה משמעותי עבורה, לפחות הרבה יותר מג'יים שמה-pov שלו ניתן לראות שלא היה ממש אכפת לו מהעניין), היא גדלה בין גברים והיא ראתה איזה כוח יש להם, איזה זכויות יש להם ומה יש לה, למה הם נועדו (להיות עם תפקידים בעלי כוח, שליטה, כבוד, סטטוס) ולמה היא נועדה להיות - אישתו של איזשהו לורד או מלך, בלי סמכות או שליטה אמיתית, למעשה היא נשלטת מעצם תפקידה - תפקידה של אישה הוא לציית לבעלה, יש לה הרבה יותר חובות מזכויות. היא מזכירה איך היא וג'יים נראו בדיוק אותו הדבר שהם היו קטנים (סרסיי אפילו מתארת איך לפעמים הם החליפו ביניהם בגדים וכך החליפו זהויות ליום אחד), והיא סיפרה איך היא לא הבינה למה הוא קיבל חרב והיא לא. ובעוד את ג'יים גידלו להיות יורש צוק קאסטרלי ויורש בית לאניסטר בכלל, את סרסיי גידלו להיות אישתו של איזשהו מישהו על פי פקודת אביה, שאביה יחליט, או כדבריה: "את ג'יים לימדו ללחום בחרב וברומח ובאלה, ואותי לימדו לחייך ולשיר ולרָצות. הוא היה היורש של צוק קאסטרלי, ואילו אני הייתי עתידה להימכר לזר כלשהו, כאילו הייתי סוס, שירכבו עלי מתי שיתחשק לאדוני החדש, יכו אותי מתי שמתחשק לו, וישליכו אותי עם בוא העת לטובת סייחה צעירה ממני. בחלקו של ג'יים נפלו התהילה והכוח, ואילו בחלקי הלידה ודם הירח". (עמ' 288, עימות המלכים חלק ב'). זו פיסקה שמסכמת בצורה מצוינת את כל השקפת העולם שלה בנושא זה. היא כל כך שקועה במרירות של עצמה, שהיא לא רואה נכונה מה עומד לפניה. סרסיי היא תאבת שליטה. היא רוצה נורא להרגיש שיש לה שליטה על חייה, יש לה ממש אובססיה להשיג שליטה ורואים את זה בכל מעשה שלה. מאחר והיא הבינה שהיא לא יכולה להשיג שליטה בדרכים שנחשבות לרגילות ומהוגנות מפני שהיא אישה, היא מנסה בכל כוחה לשלוט בדרכים אחרות, ומבחינתה כל הדרכים כשרות להשגת המטרה הזו. המין הוא דרך אחת. היא לא נהנית ממין, היא משתמשת בו כנשק (וגם את זה היא אומרת לסאנסה – "דמעות הם לא הנשק היחיד של האישה. יש לך עוד אחד בין הרגליים ומוטב שתלמדי להשתמש בו." – עמ' 286, עימות המלכים חלק ב'). בספר הרביעי יש גם תיאור מאוד לא סימפטי של קיום יחסי המין שלה עם לאנסל באופן שבו היא רואה אותו, מה שמראה שהיא ממש לא נהנתה מזה. המין הוא כמעט הנשק היחיד שלה, נשק שמאפשר לה לשלוט באופן מסוים על סביבתה. המין היחיד שממנו היא אולי נהנית הוא זה עם ג'יים – וגם זה די מוטל בספק. סרסיי גם מפחדת מטיריון כי טיריון חכם וערמומי ממנה, וסרסיי יודעת זאת טוב מאוד, היא מפחדת לאבד את השליטה שלה לטובתו ולכן מנסה לנטרל אותו בכל דרך אפשרית. בנוסף לזה יש את העניין שהיא גדלה בלי אהבה בכלל. כלומר, מאז שאמא שלה מתה. אבא שלה לא אהב אותה בכלל ולעומת זאת את ג'יים הוא כן אהב. אף אחד לא ממש אהב אותה, היחיד שאהב אותה הוא ג'יים ורואים כיצד היא נהייתה מפוחדת כשהיא ראתה שלג'יים לא בא עליה פתאום כשהוא חוזר מהשבי. לדעתי היא נצמדה לג'יים בעיקר מתוך פחד, מפני שהוא היחיד שבו היא בוטחת ולו במעט, מפני שהיא יודעת שהוא באמת אוהב אותה ולכן היא מרשה לעצמה להיות קצת פגיעה רק לידו. העניין של האהבה שלה לג'ופרי – כאן אני מוצאת עצמי מסכימה עם Envinyatar. את כל המרירות שלה, התשוקות, הרצון – העובדה שג'ופרי עשה מה שהוא רוצה, מה שבעצם נמנע ממנה לעשות. היא כאילו חיה דרכו במובן מסויים. ובנוסף היא אימפולסיבית מאוד, מה שמאוד מקשה עליה להשיג שליטה, ובעלת מציאות עולם מעוותת (שמשתקפת בעיקר בפרקים המעטים שראינו במשתה לעורבים). היא מאמינה שהיא צריכה להגן על עצמה בכל דרך אפשרית וכל הדרכים כשרות מבחינתה, וכך גם לגבי השגת שליטה, מה שגורם לה לעשות מעשים מחרידים כמו רצח הממזרים מהביקעה וכו'. ואחרי שעשיתי ניתוח דמות מפורט לסרסיי, רק הערה קטנה לגבי טיווין: פשוט לא יכול להיות שהוא לא ידע על זה שסרסיי וג'יים מקיימים יחסים ביחד ושג'ופרי, טומן ומירסלה לא של ג'יים. הוא חכם מדי בשביל זה, וסביר להניח שהוא הסיק את זה מזמן, אלא שפשוט נוח לו מאוד לא להכיר בעובדות – גם בפני עצמו – ולהגיד לעצמו שזה לא נכון.
לא הייתי פה מלא זמן, ורק עכשיו נכנסתי לקרוא וראיתי כמה דיונים מאוד מעניינים. אין לי זמן לענות על כולם, אבל דיון אחד משך את עיני וגרם לי להזדעזע קשות – הדיון האחרון על סרסיי. מצאתי את עצמי מאוד לא מסכימה כמעט עם כל מילה שכתובה שם. סרסיי משוחררת מינית? יודעת להינות מהחיים? על מה אתם מדברים? אני חושבת שאתם תופסים את סרסיי בצורה ממש לא נכונה. סרסיי היא דמות מאוד מרירה ומתוסכלת. יש בה המון מרירות שהצטברה במשך השנים. על המרירות שלה ואת השקפת העולם שלה ניתן לגלות במיוחד בשיחות הקצרות שהיו לה עם סאנסה במעלה מלך. אמא שלה מתה כשהיא הייתה קטנה (וממה שאמר אובריין לטיריון - שסרסיי אמרה שהוא [טיריון] הרג את אמא שלה - נראה שהעניין הזה היה משמעותי עבורה, לפחות הרבה יותר מג'יים שמה-pov שלו ניתן לראות שלא היה ממש אכפת לו מהעניין), היא גדלה בין גברים והיא ראתה איזה כוח יש להם, איזה זכויות יש להם ומה יש לה, למה הם נועדו (להיות עם תפקידים בעלי כוח, שליטה, כבוד, סטטוס) ולמה היא נועדה להיות - אישתו של איזשהו לורד או מלך, בלי סמכות או שליטה אמיתית, למעשה היא נשלטת מעצם תפקידה - תפקידה של אישה הוא לציית לבעלה, יש לה הרבה יותר חובות מזכויות. היא מזכירה איך היא וג'יים נראו בדיוק אותו הדבר שהם היו קטנים (סרסיי אפילו מתארת איך לפעמים הם החליפו ביניהם בגדים וכך החליפו זהויות ליום אחד), והיא סיפרה איך היא לא הבינה למה הוא קיבל חרב והיא לא. ובעוד את ג'יים גידלו להיות יורש צוק קאסטרלי ויורש בית לאניסטר בכלל, את סרסיי גידלו להיות אישתו של איזשהו מישהו על פי פקודת אביה, שאביה יחליט, או כדבריה: "את ג'יים לימדו ללחום בחרב וברומח ובאלה, ואותי לימדו לחייך ולשיר ולרָצות. הוא היה היורש של צוק קאסטרלי, ואילו אני הייתי עתידה להימכר לזר כלשהו, כאילו הייתי סוס, שירכבו עלי מתי שיתחשק לאדוני החדש, יכו אותי מתי שמתחשק לו, וישליכו אותי עם בוא העת לטובת סייחה צעירה ממני. בחלקו של ג'יים נפלו התהילה והכוח, ואילו בחלקי הלידה ודם הירח". (עמ' 288, עימות המלכים חלק ב'). זו פיסקה שמסכמת בצורה מצוינת את כל השקפת העולם שלה בנושא זה. היא כל כך שקועה במרירות של עצמה, שהיא לא רואה נכונה מה עומד לפניה. סרסיי היא תאבת שליטה. היא רוצה נורא להרגיש שיש לה שליטה על חייה, יש לה ממש אובססיה להשיג שליטה ורואים את זה בכל מעשה שלה. מאחר והיא הבינה שהיא לא יכולה להשיג שליטה בדרכים שנחשבות לרגילות ומהוגנות מפני שהיא אישה, היא מנסה בכל כוחה לשלוט בדרכים אחרות, ומבחינתה כל הדרכים כשרות להשגת המטרה הזו. המין הוא דרך אחת. היא לא נהנית ממין, היא משתמשת בו כנשק (וגם את זה היא אומרת לסאנסה – "דמעות הם לא הנשק היחיד של האישה. יש לך עוד אחד בין הרגליים ומוטב שתלמדי להשתמש בו." – עמ' 286, עימות המלכים חלק ב'). בספר הרביעי יש גם תיאור מאוד לא סימפטי של קיום יחסי המין שלה עם לאנסל באופן שבו היא רואה אותו, מה שמראה שהיא ממש לא נהנתה מזה. המין הוא כמעט הנשק היחיד שלה, נשק שמאפשר לה לשלוט באופן מסוים על סביבתה. המין היחיד שממנו היא אולי נהנית הוא זה עם ג'יים – וגם זה די מוטל בספק. סרסיי גם מפחדת מטיריון כי טיריון חכם וערמומי ממנה, וסרסיי יודעת זאת טוב מאוד, היא מפחדת לאבד את השליטה שלה לטובתו ולכן מנסה לנטרל אותו בכל דרך אפשרית. בנוסף לזה יש את העניין שהיא גדלה בלי אהבה בכלל. כלומר, מאז שאמא שלה מתה. אבא שלה לא אהב אותה בכלל ולעומת זאת את ג'יים הוא כן אהב. אף אחד לא ממש אהב אותה, היחיד שאהב אותה הוא ג'יים ורואים כיצד היא נהייתה מפוחדת כשהיא ראתה שלג'יים לא בא עליה פתאום כשהוא חוזר מהשבי. לדעתי היא נצמדה לג'יים בעיקר מתוך פחד, מפני שהוא היחיד שבו היא בוטחת ולו במעט, מפני שהיא יודעת שהוא באמת אוהב אותה ולכן היא מרשה לעצמה להיות קצת פגיעה רק לידו. העניין של האהבה שלה לג'ופרי – כאן אני מוצאת עצמי מסכימה עם Envinyatar. את כל המרירות שלה, התשוקות, הרצון – העובדה שג'ופרי עשה מה שהוא רוצה, מה שבעצם נמנע ממנה לעשות. היא כאילו חיה דרכו במובן מסויים. ובנוסף היא אימפולסיבית מאוד, מה שמאוד מקשה עליה להשיג שליטה, ובעלת מציאות עולם מעוותת (שמשתקפת בעיקר בפרקים המעטים שראינו במשתה לעורבים). היא מאמינה שהיא צריכה להגן על עצמה בכל דרך אפשרית וכל הדרכים כשרות מבחינתה, וכך גם לגבי השגת שליטה, מה שגורם לה לעשות מעשים מחרידים כמו רצח הממזרים מהביקעה וכו'. ואחרי שעשיתי ניתוח דמות מפורט לסרסיי, רק הערה קטנה לגבי טיווין: פשוט לא יכול להיות שהוא לא ידע על זה שסרסיי וג'יים מקיימים יחסים ביחד ושג'ופרי, טומן ומירסלה לא של ג'יים. הוא חכם מדי בשביל זה, וסביר להניח שהוא הסיק את זה מזמן, אלא שפשוט נוח לו מאוד לא להכיר בעובדות – גם בפני עצמו – ולהגיד לעצמו שזה לא נכון.
