Bumblebee74
New member
סרט שחור לבן
את ניצבת במרכז החדר, לא ניתן להתעלם מנוכחותך. לובשת חליפת ויניל צמודה והאור הלבן של פנסי התאורה בוהק על קימורי גופך עם כל תנועה שאת עושה כמו חזיון תעתועים שיוצר פסיפס מרצד על פני הבגד השחור והכהה.
עומדת בפיסוק מתגרה, בסנדלי עקב גבוהים שכאילו נולדת אליהם, ציפורנייך משוחות בלק אדום שנראה כל כך חי על כפות רגלייך הבהירות.
נדמה שהחליפה שמתוחה לאורך רגלייך נמשכת עד אין סוף, חובקת את שוקייך, מהודקת לירכייך, אבל מבט חטוף אל נקודת המפגש של רגלייך מגלה את ערוותך מציצה מבעד לפתח שהותאם בחליפה. פתח ששוליו סוגרים באופן הדוק סביב שפתי הערווה שלך, חושפים את העור הרענן שגילחת לא מכבר, מותירה פס שיער דקיק ואדמוני שעולה מעלה כמו להבה דקה.
הבגד מחמיא לקו המותניים שלך, עולה מעלה לעבר בטנך השטוחה, בית החזה, ונדמה שהבגד נאבק לכסות את שדייך, צמוד כל כך אליהם עד שניתן להבחין בטבעות העטרה שמקיפות את הפטמות שלך, אותן פטמות שבולטות כמו שני ניצנים, שני כפתורים תפוחים וקשים.
מחשוף ה-V העמוק חושף את הרכות של החזה שלך שנדחס לתוך החליפה, כמו שתי סופגניות עסיסיות, שכל כך בא לטבוע ביניהם.
את מסתובבת מעבירה את שיווי משקלך מרגל לרגל ותוך כדי מטלטלת את ישבנייך שכמו ערוותך חשופים לחלוטין, כאילו שמישהו שכח לתפור את החלק התחתון הזה של הבגד.
מעכסת עם תנועות אגן קלות ופוסעת על זוג רגליים ארוכות וחטובות לאורך מסלול דמיוני.
ישבנייך נרעדים במין תנועת מטוטלת, לבנים, חלקים ומזמינים. מבעד לפתח שבחליפה שלגופך הם נראים גדולים מכפי שהם במציאות מציתות את הדמיון ומהוות כר נרחב לכל אותן פנטזיות מודחקות.
מסובבת לעברי את ראשך בתנועה מהירה שגורמת לשיער האדמוני והחלק להתפרס הצידה כמו מניפת אש שיורק מפיו להטוטן במופע רחוב לילי.
האיפור שלך עדין, פרט לגוון כהה סביבי עינייך שנותן להן נופך מסתורי ולאודם אדום ובוהק שמשרטט לך זוג שפתיים בשרניות וחושניות.
את מניחה את ידייך על מותנייך ואח"כ מחליקה אותן לאורך ירכייך, מלטפת את גופך, מפתלת אותו בתנועות חתוליות, יודעת הייטב כמה שזה מגרה אותי, את בעצמך מתגרה מכל הסיטואציה, מהמחשבה עלי מתגרה.
שפתייך נמתחות לחיוך דקיק כשאת רואה כיצד נשימתי נעתקת. עינייך יורדות אל עבר אזור חלצי וכשאת מבחינה בתפיחה המתגבשת במכנסי הג'ינס שלי, חיוכך מתרחב ועינייך הכהות מחייכות גם הן.
קשה להיאבק במחשבות שעפות לכל כיוון, בעוררות הגופנית שמתפשטת כמו אש שאוחזת בעץ בסוף הקיץ. ואת מוסיפה דלק למדורה, מלטפת את החזה שלך, צובטת את פטמותייך, מושכת את ראשך לאחור מצמצמת את עינייך ופוערת את פיך ללא קול, את הגניחה אני שומע הייטב בראשי, במוחי, מהדהדת בכל עצמותי.
רגע לפני שאני שולח יד אל אבזם החגורה של מכנסי, את פונה לעברי. אצבעותייך עדיין משחקות בפטמות המגורות שלך כאילו שזה הדבר הכי טבעי לעשות, הפיסוק שלך מודגש ומתריס, ואת מישירה את מבטך ושואלת.
לא כדאי שתתחיל כבר לצלם, העקבים האלה הורגים אותי, וכל דקה נוספת בבגד הזה והמאפרת תצטרך כבר לסדר לי מייק אפ חדש בין שפתי הערווה....
את ניצבת במרכז החדר, לא ניתן להתעלם מנוכחותך. לובשת חליפת ויניל צמודה והאור הלבן של פנסי התאורה בוהק על קימורי גופך עם כל תנועה שאת עושה כמו חזיון תעתועים שיוצר פסיפס מרצד על פני הבגד השחור והכהה.
עומדת בפיסוק מתגרה, בסנדלי עקב גבוהים שכאילו נולדת אליהם, ציפורנייך משוחות בלק אדום שנראה כל כך חי על כפות רגלייך הבהירות.
נדמה שהחליפה שמתוחה לאורך רגלייך נמשכת עד אין סוף, חובקת את שוקייך, מהודקת לירכייך, אבל מבט חטוף אל נקודת המפגש של רגלייך מגלה את ערוותך מציצה מבעד לפתח שהותאם בחליפה. פתח ששוליו סוגרים באופן הדוק סביב שפתי הערווה שלך, חושפים את העור הרענן שגילחת לא מכבר, מותירה פס שיער דקיק ואדמוני שעולה מעלה כמו להבה דקה.
הבגד מחמיא לקו המותניים שלך, עולה מעלה לעבר בטנך השטוחה, בית החזה, ונדמה שהבגד נאבק לכסות את שדייך, צמוד כל כך אליהם עד שניתן להבחין בטבעות העטרה שמקיפות את הפטמות שלך, אותן פטמות שבולטות כמו שני ניצנים, שני כפתורים תפוחים וקשים.
מחשוף ה-V העמוק חושף את הרכות של החזה שלך שנדחס לתוך החליפה, כמו שתי סופגניות עסיסיות, שכל כך בא לטבוע ביניהם.
את מסתובבת מעבירה את שיווי משקלך מרגל לרגל ותוך כדי מטלטלת את ישבנייך שכמו ערוותך חשופים לחלוטין, כאילו שמישהו שכח לתפור את החלק התחתון הזה של הבגד.
מעכסת עם תנועות אגן קלות ופוסעת על זוג רגליים ארוכות וחטובות לאורך מסלול דמיוני.
ישבנייך נרעדים במין תנועת מטוטלת, לבנים, חלקים ומזמינים. מבעד לפתח שבחליפה שלגופך הם נראים גדולים מכפי שהם במציאות מציתות את הדמיון ומהוות כר נרחב לכל אותן פנטזיות מודחקות.
מסובבת לעברי את ראשך בתנועה מהירה שגורמת לשיער האדמוני והחלק להתפרס הצידה כמו מניפת אש שיורק מפיו להטוטן במופע רחוב לילי.
האיפור שלך עדין, פרט לגוון כהה סביבי עינייך שנותן להן נופך מסתורי ולאודם אדום ובוהק שמשרטט לך זוג שפתיים בשרניות וחושניות.
את מניחה את ידייך על מותנייך ואח"כ מחליקה אותן לאורך ירכייך, מלטפת את גופך, מפתלת אותו בתנועות חתוליות, יודעת הייטב כמה שזה מגרה אותי, את בעצמך מתגרה מכל הסיטואציה, מהמחשבה עלי מתגרה.
שפתייך נמתחות לחיוך דקיק כשאת רואה כיצד נשימתי נעתקת. עינייך יורדות אל עבר אזור חלצי וכשאת מבחינה בתפיחה המתגבשת במכנסי הג'ינס שלי, חיוכך מתרחב ועינייך הכהות מחייכות גם הן.
קשה להיאבק במחשבות שעפות לכל כיוון, בעוררות הגופנית שמתפשטת כמו אש שאוחזת בעץ בסוף הקיץ. ואת מוסיפה דלק למדורה, מלטפת את החזה שלך, צובטת את פטמותייך, מושכת את ראשך לאחור מצמצמת את עינייך ופוערת את פיך ללא קול, את הגניחה אני שומע הייטב בראשי, במוחי, מהדהדת בכל עצמותי.
רגע לפני שאני שולח יד אל אבזם החגורה של מכנסי, את פונה לעברי. אצבעותייך עדיין משחקות בפטמות המגורות שלך כאילו שזה הדבר הכי טבעי לעשות, הפיסוק שלך מודגש ומתריס, ואת מישירה את מבטך ושואלת.
לא כדאי שתתחיל כבר לצלם, העקבים האלה הורגים אותי, וכל דקה נוספת בבגד הזה והמאפרת תצטרך כבר לסדר לי מייק אפ חדש בין שפתי הערווה....
