השבוע ראיתי את
הכפיל- הצד השני במלחמת סרטי הכפילים של שנה שעברה (הראשון היה 'אויב' הנהדר עם ג'ייק ג'ילנהול וג'ייק ג'ילנהול). די מוזר יתר על המידה לפעמים ומכיל כמה קטעים שנותנים הרגשה של Been here, done that אבל בכללי הוא סרט טוב מאוד. העיצוב נהדר, ג'סי אייזנברג וג'סי אייזנברג מעולים, משחקי הסאונד תורמים לאווירה ומעל הכול יש את מיה ואסיקובסה המהממת והחמודה נורא. היא סיבה מספיק טובה לראות את הסרט הטוב מאוד הזה.
ימים קפואים- די נמרח ומעיק בקטעים מסוימים, אבל אני מאוד מעריך את עצם קיומו של הסרט וגם אהבתי את הסוף שלו ששיפר את הסרט בצורה מאוד משמעותית.
M- תמרור האזהרה שהציב פריץ לאנג בפני גרמניה של תחילת שנות ה-30 הוא פילם נואר מאוד איטי (במובן שמרגישים שעברה שעה אבל הטיימר אומר שעבר רק חצי שעה) אבל מרתק, אפל, עם דמויות מעניינות ובכללי נהדר ממש.
פלאטון- כמישהו שסרטי מלחמה לרוב משעממים אותו, הופתעתי לטובה מכך שהייתי מרותק ל'פלאטון'. המסר אומנם פשטני (מלחמה זה רע ומשחית את הנפש? You don't say) אבל העלילה מעניינת, השחקנים טובים, הבימוי מוצלח והאקשן נהדר. מה שכן, זה פי 945,542,245 יותר טוב מ'אלכסנדר' (הסרט הקודם של אוליבר סטון שראיתי).