בין כוכבים, אנשים מאושרים, שני פנים לינואר ואחרים
השבוע ראיתי את
2014 -
בין כוכבים
סוף סוף ראיתי אותו. זהו סרט ארוך, אך לא ארוך מדי - לא הייתי מוותר על אף דקה. סרט נהדר. משחק גדול של
מתיו מקנהי. גם
אן התווי ולמעשה כולם שיחקו נהדר, עם השראה והתלהבות. זה נכון שיש בעלילה 2 חורים משמעותיים - אך זה די רגיל למצוא חורים, אפילו שחורים
, בסרטי מדע בדיוני. כך שאם לסגור עיניים בסלחנות - אזי יש בסרט מימד מעניין -
נולן הביא את האישי אל החלל. האהבה תנצח, כמו בשיר מפורסם של
אריק איינשטיין. וכן - את הסרט עדיף בהחלט לראות בבית קולנוע, על מסך ענק ועם סאונד כמו שצריך.
מומלץ.
2010 -
Happy People: A Year In The Taiga
הם חיים מהאדמה, הם מספקים בעצמם את צרכיהם, הם באמת חופשיים. אין חוקים, אין מיסים, אין שלטון, אין ממשלה, אין ביורוקרטיה, אין רדיו, אין טלפון, הם חמושים רק בערכים הפרטיים שלהם ובקוד התנהגות. זה מה ש
וורנר הרצוג אומר על האנשים המאושרים. זהו סרט על כפר רחוק בסיביר בטייגה, אשר מתפרנסים מצייד הצובלים. רוב השנה הכפר מנותק מהציוויליזציה. הם חיים בינם לבין עצמם, אנשים קשי יום, עובדים רוב הזמן. אני חושב שדרושה בגרות בשנים על מנת לכנות סוג כזה של חיים אנשים מאושרים. אנשים צעירים ואידאוליסטיים היו מכנים זאת אנשים מסכנים בתנאי חיים קשים. אך לא כך הבמאי - הוא רואה את החופש, הכמעט מוחלט של האנשים האלו. חופש שלא ניתן לחלום עליו בציוויליזציה. סרט התעודה הזה מביא ראיונות וסיפורים מחיי היום יום, מראה את המיומנויות ומתרחש כולו בסביבה יפהיפיה אך אכזרית של טבע פראי בסיביר - צילומים נ-ה-ד-ר-י-ם.
שווה.
2014 -
שני פנים לינואר
אני אהבתי את הסרט. יש בו הכל - עלילה פתלתלה, תאווה לכסף, תאווה לחיים, תאווה בין המינים, הוא נלקח לתחילת שנות השישים עם הלבוש והדקורציה ששמה אותך שם לפני חמישים שנה, הוא ממוקם ביוון, כרתים ותורכיה המצטלמים נהדר כאן, יש בו כמה סצנות נהדרות (במיוחד הסצנה הנפלאה בה הגיבורים יושבים האחד מול השני על האוניה מבלי להחליף מילה), יש פה הרבה מאוד מצתי זיפו (
ויגו מורטנסן לא הפסיק לעשן על המסך). הוא לא סרט בומבסטי, הוא לא סרט של וואו. זאת תחיית הפילם נואר המודרני.
שווה
2014 -
איש נובמבר
זהו סרט פעולה וריגול שיש לו את כל המרכיבים להיות סרט טוב. יש לו עלילה, קונספירציות, ג'יימס בונד לשעבר בתפיק הראשי, הוא זורם בצורה חכמה. אך זה לא מתרומם משום מה מעל לבינוניות - סצנות האקשן כבר לא לפי הסטנדרטים המודרניים, המשחק לא משהו, אין הרבה הפתעות - הסרט לא מרגש מספיק על מנת להיות טוב. זה לא שאי אפשר להנות כשיש גשם בחוץ, אין כח לצאת, וגם אין מצב רוח לעשות משהו - זהו בדיוק הסרט למצבים כאלו.
לוותר.
1979 -
Serie noire
זהו עיבוד אפל, קודר, על גבול הפסיכוטי לסיפרו של
ג'ים תומפסון. הסרט יכל להתרחש בכל מקום מערבי. כאן הוא בפרברי פריז מדכאים. הסרט מטריד ומדכא - וקרן האור היחידה הוא
פטריק דוורה - שחקן בחסד בתפקיד אדיר של סוכן מדלת לדלת נאורוטי על גבול הפסיכיאטרי המתאהב בילדה-פרוצה, והמוצא היחיד שהוא מצא מהיאוש זהו רצח משולש (שם הסרט בצרפתית מתרגם לעברית - כשלא הולך, אז לא הולך)
פטריק דוורה שם קץ לחייו ולקריירה המבטיחה שלו בירייה שלוש שנים מאוחר יותר. חבל - אהבתי את המשחק. אך הסרט היה לא לטעמי.
לוותר
השבוע גם כתבתי על
אני, רובוט https://hafsaka.wordpress.com/2014/12/08/2004-i-robot/
החיים הם נס https://hafsaka.wordpress.com/2014/12/11/2004-life-is-a-miracle/