סרטי השבוע

[lightflake]

אל תתגרה במנהל...

 

[שנאוצר משהו]

ובכל מקרה, לענייננו.

אז ככה, אני מנחש באופן מושכל שאתה כבר אדם שעבר את ה-18 מזמן. אז במקרה הזה, יכול להיות שתבין שחלק מהסיבה שכ"כ אהבתי את הסרט לעומתך, הוא שאותי הסרט הזה תפס בדיוק בתקופה שבה הוא תופס את הגיבור שלו. נכון, זה מתרחש על פני 12 שנה, אבל אזור סוף גיל ההתבגרות שלו תופס חלק ניכר מהסרט, וגם הדברים היותר מוקדמים בו הם דברים שעדיין טריים לי בזיכרון. כמובן שאירועי החיים שלו שונים מאוד משלי (תודה לאל, ההורים שלי מעולם לא התרגשו) והסביבה שונה (הלוואי עליי לגדול במקום שבו שמורת הביג בנד נמצאת במרחק נסיעה מהבית, ושכל הבחורות בו יהיו כאלה יפות), אבל באמת שהרגשתי שהרבה מהנאמר והנעשה בו הם דברים שרלוונטיים אליי באותה מידה. חלק גדול מהסרט מוקדש לסאגה של ה"מה אני אעשה עם החיים שלי אחרי שאני מסיים בצפר", וזה בדיוק השלב בחיים שלי שבו אני נמצא. אז מן הסתם יכול להיות שזה הבדל מהותי באיך ראינו את הסרט.
ועדיין, אני חושב שגם אם הייתי מבוגר יותר ויכלתי להזדהות עמו פחות, עדיין הייתי אוהב אותו. כי משהו בדרך שבה הוא היה עשוי (ואני לא מתכוון לעניין הצילום בזמן אמת, אלא למשהו שאני עוד לא יכול בדיוק להסביר במבנה התסריט) גרם לי להרגיש משהו שאני לא חושב שאי פעם הרגשתי בסרטים בסגנון הזה - לא ראיתי חיים של מישהו מסופרים בדיעבד (כמו בפורסט גאמפ, נניח) אלא ממש חשתי את עצמי מעורה ומעורב בחיים שאני רואה במסך. הרגשתי שאני איכשהו חלק מתהליך הגדילה והחיים של אותו ילד.
אז כמו שאתה מבין, זה נימוק מאוד מאוד סובייקטיבי. אהבתי בו גם דברים מהבחינה האובייקטיבית, כמו שאהבתי את הבימוי, הדיאלוגים והמשחק שבו, אבל באופן עקרוני האהבה שלי לסרט נובעת ממידת הסחיפה וההזדהות שהוא עורר בי.
&nbsp
קפיש?

 

[lightflake]

קפיש

ברור שזה אולי הדבר הבסיסי שהכי גורם לנו לאהוב סרט, החיבור אליו ואל הגיבורים שבו
אני לא חשבתי שהדיאלוגים כל כך טובים, למעשה רוב ה50 דקות-שעה הראשונה (שראיתי בצורה נורמאלית לפני שהשתעממתי והתחלתי להריץ קדימה) הרגשתי שאני פשוט לא מאמין להם, לא מרגיש לי אמיתי, מרגיש לי משחק לא אמין ודיאלוגים יותר מדי שקופים ובקיצור פשוט לא מאמין שזה אמיתי, שני השחקנים הראשיים (כלומר שני הילדים-מתבגרים) הם פשוט לא שחקנים טובים מספיק ותוסיף לזה תסריט די סתמי-מונוטוני-יבש כזה ונוצר לך משהו שהוא כאילו... כמו סיפור שנער כותב לעבודה בביה"ס, יש לך את כל האלמנטים שצריכים להיות שם, יש לך כל המילים שצפויות שיהיו שם, וזה יכול לקבל ציון 95 כי זה עונה על כל הציפיות של המורה, אבל זה לא באמת מכיל שום דבר ע-מ-ו-ק !
ואל תספר לי שזה אמור להיות כאילו "חיים פשוטים" וכו' כי אין חיים פשוטים ויש מספיק סרטים שמראים חיים כביכול פשוטים ומלאים בהמון המון עומק... האמא לא באמת מתעצבנת כשהיא מדקלמת משפט שחוק כמו "שימו ביניכם כרית" או "עכשיו נשחק את משחק השקט" כאילו.... קום און מאן.... כל כך שבלוני וכל כך לא אמין... איך אתה קונה את זה? הריבים בין הילדים לדוגמה זה פשוט בדיחה, ראיתי סרטים עם ילדים שהיו כל כך אמינים וחזקים ולא סתם כמו לתת לילד שלומד דרמה בביה"ס לשחק קטע... אז כפי שאתה רואה פשוט לא התחברתי... אגב אתמול רק התברר לי שזה אותו במאי/תסריטאי של "לפני הזריחה" שגם אותו לא הייתי מסוגל לראות.. גם שם הרגשתי משהו "דביק" ולא אמין בדיאלוגים (את איתן הוק אני דווקא מחבב גם שם וגם פה, אבל בדיאלוגים הוא לא אשם)
&nbsp
הייתי נורא רוצה לאהוב את הסרט הזה אבל לא הצלחתי

 

[שנאוצר משהו]

רגע מה.

טוב, זה שלא אהבת את התסריט והשחקנים זה זכותך למרות שאני ממש לא מסכים איתך. אבל משהו אחר מוזר אצלך בתגובה...
&nbsp
"שימו ביניכם כרית" משפט שחוק? DAFAQ?
"אל תמותי לי!" זה משפט שחוק. "אני יכול להסביר/זה לא מה שנדמה לך" זה משפט שחוק. "אנחנו חייבים לצאת מכאן" זה משפט שחוק.
"שימו ביניכם כרית" (*ה*כרית יותר נכון) זה לא משפט שחוק. פעם ראשונה ששמעתי דבר כזה בסרט. ובסיטואציה שבה היא נמצאת (אמא מעפנה עם ילדים שרבים מאחורה ויש ביניהם כרית) זה דבר די הגיוני להגיד. נכון שכל אדם אמיתי אמור לדעת שזה לא יעזור, אבל ע"ע "אמא מעפנה".
&nbsp
"עכשיו נשחק את משחק השקט" - לא יודע איך היו ההורים והגננות שלך איתך ספציפית, אבל אני יכול להעיד שאני שמעתי את הטריק הזה *המון* ממבוגרים כשהייתי בגיל המדובר. אז לי קל "לקנות" את זה.
&nbsp

 

[lightflake]

לי זה לא הרגיש אמין

מה אני יכול לעשות
אוקיי אולי אתה צודק ומשחק לא אמין גורם לזה להראות שחוק, אם אני חשב על זה אז את אותו משפט היה אפשר לומר בתוך סיטואציה טובה עם משחק טוב כשכל הדיאלוג כתוב טוב והשחקנים מנסים להראות כאילו הם באמת מביעים רגשות אוטנתיים אז כנראה שלא הייתה לי תלונה דווקא על המשפט
&nbsp
הכל ביחד, סרט שאני שוכח מעצמי אני מבין בדיעבד שהוא היה ממש טוב כי הוא הצליח לעבוד עליי ואז אני אגיד כנראה שהמשחק היה טוב וגם הדיאלוג היה מתאים ובנוי טוב
אני לא אוהב לראות אנשים משחקים תפקיד, אני אוהב להאמין להם עד כדי כך שאני שוכח שהם שחקנים, זה מבחינתי דבר מאוד עיקרי בסרט, המדהים הוא שיש שחקנים מוכרים ואתה הרי יודע שהם שחקנים ולא הדמויות שהם משחקים, ובכל זאת המבעים שלהם וכל תנועה קלה בעין שלהם כל כך טובה שאני בכל זאת שוכח שהם שחקנים ונבלע בתוך הסיטואציה, כאן מדובר על שני ילדים שאני לראשונה פוגש בחיים שלי ובכל זאת אני רואה שהם עושים משחק ולא באמת למדו לשחק (כלומר ממש להכנס לדמות שאתה משחק)

 

[lightflake]

אתה יכול להגיד שאני ביקורתי מדי לשחקנים צעירים

אבל עובדה שיש סרטים עם ילדים שאתה ממש קונה את זה (כל שלושת השחקנים הראשיים של בעל זבוב 1990 קופצים לי לראש כדוגמה מעולה)

 

[שנאוצר משהו]

זה ממש מצחיק שכל דבר שאתה הרגשת אני הרגשתי ההפך.

(בעיקר לגבי עניין ה"הרגשתי שהם כולם שחקנים". אני בדיוק ההפך, שכחתי בקלות שחלק גדול מהם שחקנים). מעניין למה, כי זה כבר לא קשור לעניין של ההזדהות או לא. ממש מעניין.

 

[lightflake]

כן זאת נקודה מעניינת, מה גורם לנו להאמין למשחק

ולשכוח שזה רק משחק
כנראה שאלה שמעסיקה רבות שחקנים
נראה לי שהתשובה בשביל שחקן טמונה בזה שהוא צריך בעצמו להאמין שהוא הדמות ולשכוח שהוא שחקן ואז הוא מצליח
"לעבוד" על הצופה... אולי... אני לא שחקן
&nbsp
לגבי השאלה הראשונה, יש גם אפשרות שזה תלוי במצבנו באותו רגע שבו אנחנו צופים בסרט
האם אנחנו יותר מאמינים בקלות או יותר קשה לפתות אותנו באותו זמן ...
&nbsp
&nbsp

 

[lightflake]

אבל עובדה שלמשחק של איתן הוק כן האמנתי (יחסית)

ואני אומר יחסית כי כששני שחקנים אחרים לא אמינים אז אתה כבר לא מאמין לכל הסיטואציה אז הם גם הרסו לו אבל אני חושב שהוא היה טוב פשוט ההבדל ביכולת המשחק היה ממש ניכר בינו לבין שני הילדים המאעפנים שלו
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[timboy123]

 

[lightflake]

אה נראה לי שהבנתי מה אתה מדבר

עצם השינוי הזה הוא מיוחד כלומר הסרט זוכה להראות את השינוי בין ילד ובחור ובאמת אין הרבה סרטים שצולמו במשך ההתבגרות האמיתית של השחקן, ובכל זאת בגלל שהיה לי קשה להאמין למשחק אני הרגשתי שאני פוגש את השחקן הצעיר כל פעם בתקופה אחרת של החיים שלו ועניין אותי באמצע הסרט לדוגמה השאלה הלא קשורה "מה הוא מרגיש בתור מישהו שיודע שמצלמים אותו לסרט כבר הרבה זמן, משהוא היה ילד ושזה פרוייקט שממשיך והוא משחק עם שחקנים מוכרים והוא בעצם לא מוכר אבל הוא יודע שכשהסרט יצא הוא יהפוך למפורסם ומה יחשבו על המשחק שלו וכו'" לדוגמה... לא הרגשתי בשום קטע שראיתי שהוא ממש מתפרק שם ואני חווה ילד אמיתי שכואב באמת בוכה באמת שונא באמת או כועס באמת... דווקא בילדות ובהתבגרות הרגשות כל כך הרבה יותר חזקים וקשה לעצור אותם
שאתה היית ילד היית ככה מפנים את כל הרגשות ומסתכל על החיים כאילו "מהצד" ?
אני לדוגמה הייתי ילד די מופנם כלפי חוץ אמנם, אבל בפנים זה תמיד היה מאוד סוער ורגשי בצורה שהיה לי קשה לשלוט בה, לא הייתי אפאטי לחיים, הכל היה מאוד משמעותי, החוויות היו מאוד חזקות, כשאתה מתבגר יותר אתה כבר הופך מומחה להדחקת רגשות ובסוף אתה כבר הופך ל"מבוגר" = רובוט מושלם...

 

[זה לא אני זה אתם]

השבוע ראיתי את Snabba cash - Livet deluxe

 

[עוף בשומשום]

יותר מנשמח אם תפרטי את דעתך על הסרט

 

[זה לא אני זה אתם]

תאמת אני מחפשת אנשים שראו אז כתבתי כדי לבדוק את העניין

 

[עוף בשומשום]

כדי למצוא אנשים שראו עדיף לכתוב את הדעה שלך על הסרט

כך שהם יוכלו להסכים או לא להסכים איתך וכך ייתפתח דיון.

 

[BlackUnicorn]

הדרך לגיהנום, ריי דונובן

הדרך לגיהנום - עם ליאם ניסן.
אני מאוד מאוד אהבתי (מאוד!), ובעלי לא אהב בכלל, ובד"כ דווקא אנחנו מסכימים על סרטים.
מדובר על מותחן יחסית איטי. יותר בסגנון אולד סקול, בלי כמעט טוויסטים ושטויות, אלא פשוט מתח טוב. כמו לקרוא ספר מתח מעניין. אהבתי מאוד את הפסקול שנלווה לסרט, יוצא מהשטאנצים הקבועים של הסרטים מהשנים האחרונות.
ליאם ניסן כתמיד יישאר ליאם ניסן... סרט מעניין וטוב, אם מישהו חשב שזה סרט אקשן ומצפה לכזה - כדאי לבחור בסרט אחר.
8/10
&nbsp
ריי דונובן -
משום מה זו סדרה שלא מדברים עליה. לדעתי היא מאוד מאוד אנדרייטד ולכן חשוב לי לציין אותה. כל השחקנים פשוט מעולים, והעונה השנייה מתעלה על הראשונה. פשוט מעולה!!
&nbsp
התחלנו לראות גם את "Black Orphan". בינתיים (3 פרקים) מעניין מאוד!

 

[זה לא אני זה אתם]

מסכימה בקשר לריי היא באמת אנדרייטד

 

[BlackUnicorn]

*Orphan Black ולא הפוך...

 

[גולי233]

על אורפן בלאק

 

[GK_FF]

אני בתקופה..

שסבלנותי פקעה, ואם יש סרט שאני לא אוהב או לא מעניין אותי אני פשוט לא ממשיך אותו.. בזמן האחרון ראיתי:

טראנס של דני בויל, הייצוגים לא עניינו אותי ומהר מאוד איבדתי ריכוז והמשכתי בעיסוקי בזמן שהסרט רץ, חזרתי (לריכוז) בסוף שלו וזה לא היה משהו. נתתי 2.
Get a Horse הקצר שהקדים את רפונזל, אפילו גרוע משזכרתי באולם הקולנוע, שם נתתי לו 4, היום הורדתי ל-2.
ושני הפרקים הראשונים והמזוויעים של Attack on Titan שכל העולם גומר עליו משום מה, זה היה רע מאוד ונתתי לסדרה 1 בימדב.

הספקתי גם לראות את הסרט הטורקי המעולה Yol משנות ה-80'. ממש מרגש, ממש מרשים, מומלץ מאוד, מכיל קצת ניחוח של אלפונסו קוארון ואני מאוד לא אופתע אם הגאון מעריץ את היצירה.