סרטי השבוע

[עוף בשומשום]

סרטי השבוע

אז, מה ראיתם השבוע?

 

[מיכאל1411]

סרטי השבוע

(2014) גודזילה Godzilla
הרבה פחות טוב מהגרסה המושמצת שלא בצדק של אמריך מ-1998. כאילו, לפעמים אני לא מבין
על מה חושבים שם בהוליווד כשהם ניגשים לכתוב סרט אסונות. ''בואו ניקח את המפלצת הלטאתית
המגניבה ונהפוך אותה לדמות משנה ונתעסק בחיים משעממים ורוויי קלישאות של דמויות בני האדם.''
כשגודזילה נוהם ורועם זה פשוט פאקינג אדיר והסצינות איתו - המעטות מדי לעזאזל - שוות את הצפייה.
10/6

(1996) הנערים חוזרים Kids Return
הסרט הראשון שעשה טקאשי קיטאנו הדגול אחרי תאונת האופנוע שעבר ואשר גרמה לו עיוות בעין ימין.
הפעם, צמד תיכוניסטים בוחרים כל אחד מהם ללכת בדרך אחרת - אם איגרוף ואם כנופיית יאקוזה.
קיטאנו כהרגלו מביים ברגישות מופתית סצינות מינימליסטיות לצד סצינות אלימות במיוחד (אחת, הפעם).
לא סרט גדול או טוב כמו אחרים של קיטאנו אבל רב עניין.
10/6

(1973) האמא והזונה The Mother and The Whore
מניפסט קולנועי מהולל, אולי פסגת היצירה מצד הגל הצרפתי החדש, חוגג את המוניטין המפוקפק של הרוח
הצעירה והליברלית, זו הדורשת מהפכה ביחס כלפיה. אלכסנדר, מארי, ורוניקה - שלושתם לא מפסיקים ללהג
על סבלם, לקוות שיבינו מהי אהבת אמת ולברוח מהמציאות עם שתייה/עישון/ ניימדרופינג כאחרוני הפרסונות
החלולות. הדיאלוגים הארוכים והנפלאים הם מהטובים ביותר שנכתבו מנקודת מבט לא בשלה, מהולה באינטיליגנציה
רגשית מבולבלת. סרט שנפרש כמו מגילה ארוכה בה ניסיונות מענגים לפצח את סודות האושר.
10/8

(1966) הקרב על אלג'יר The Battle of Algiers
היה לי קצת קשה להאמין במהלך הצפייה שהסרט הזה אשכרה נעשה בשנות ה-60. וזה מה שעושה אותו לעילאי.
לא סתם הוא נחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים - קולנוע ריאליסטי מדהים. מבוסס על ההתנגדות האלימה של
החברה האלג'יראית נגד הקולוניאליסטים הצרפתים. פשוט מרתק. אניו מוריקונה תרם לפסקול המשובח.
10/8

(1962) נעורי איוון Ivan's Childhood
הסרט הראשון של טראקובסקי. כמו לחזות בפיוט קולנועי. העלילה מתרחשת בזמן מלחה''ע ה-2, עוקבת אחרי
נער בן 13 שתפקידו לרגל אחרי הגרמנים. אין ריגול בסרט כיוון שההתמקדות היא בצורך להרכיב תמונת מצב
של נעורים אבודים וחרוכים, נעורים שנלקחו בטרם עת לטובת מטרות מפוקפקות. מסע הצלב של הילדים.
מאוד אהבתי את הדמות של מאשה, החיילת הרופאה היפהפייה, חבל שהיא לא קיבלה פיתוח נאות יותר.
10/7

(1948) Raw Deal
נואר מצוין של אנתוני מאן ואחד הנוארים הכי טובים שראיתי. ברנש קשוח בורח מהכלא בעזרת נשותיו בחייו:
זוגתו ועורכת דין. המשטרה בעקבותיו והוא בעקבות הבוס הגדול שגרם לו לשבת בכלא שנים שלא ישובו.
לציין, האלימות בסרט מאוד מטרידה יחסית לשנה בה נוצר וזה לטובתו.
10/8

 

[yonyon26]

ראיתי אפס ביחסי אנוש - התאבסתי לאללה

לדעתי הוא גרוע גם ביחס לסרטים ישראליים. הרבה אומרים לי"זה בגלל שלא הבנת את הגאוניות מאחוריו", אבל לי נראה שזה מקרה קלאסי של "המלך הוא ערום".

 

[עוף בשומשום]

השבוע ראיתי את

איש מבוקש מאוד- סרט נהדר. הופעה מעולה של פיליפ סימור הופמן (ז"ל

) עלילה מעניינת שנבנית באיטיות ושחקנים טובים. מרענן לראות סרט כזה בין שאר סרטי הקיץ החמים.
קפטן אמריקה: חייל החורף- אחרי שרוב סרטי היקום הקולנועי של מארוול היו סרטי פעולה עם קומדיה, 'חייל החורף' פונה לכיוון מעט יותר רציני של מותחן פראנויה. הסרט עמוס במידע ועם עלילה מפותלת, אבל הוא עדיין מאוד מבדר. שורות המחץ משעשעות, האקשן נהדר, האלמנה השחורה מגניבה (תעשו עליה כבר סרט!) וכיווני העלילה של הסרט עושים חשק להמשיך לעקוב אחרי הסרטים הבאים בסדרה.
עיר החטאים: עלמה להרוג- נהניתי בטירוף. מצליח להשתוות לסרט הקודם. היה שווה לחכות 9 שנים.
מילים רעות- ג'ייסון בייטמן, שחקן שאני די מחבב, מופיע בסרט הבכורה שלו כבמאי. סרט חמוד מאוד. ציני וממורמר אך גם עם לב גדול (שמתברר שהוא מסתיר מאחוריו עוד ציניות ומירמור).
נפלאות התבונה- די הפתיע אותי לטובה. ציפיתי לשמאלץ אוסקרים משעמם וקיבלתי שמאלץ אוסקרים לא רע. קצת מתמשך, אבל סרט נחמד מאוד לצפייה עם כמה קטעים מרגשים.
ספיידרמן המופלא 2- סרט די מטופש עם כמה קטעים ודיאולוגים מגוחכים, אבל האקשן הנהדר מפצה על כך.

 

[גולי233]

לגבי עיר החטאים 2 - נראה שהקהל ממש אוהב והמבקרים לא מתלהבים

 

[AsafA55]

לא מעט מהזמן האחרון

Your sister's Sister 2011 -
סרט מתוק ומקסים שכבר מזמן נמצא אצלי אבל דחיתי ודחיתי את הצפייה בו מתוך תחושה שמדובר סתם קומדיה רומנטית עאלק פחות קיטשית ואמריקאית.
איריס (אמילי בלאנט) וג'ק (מארק דופלאס) הם החברים הכי טובים,לאחר שג'ק איבד את אחיו,איריס שולחת אותו לבית הקיץ המבודד של המשפחה,שם הוא נתקל בהאנה (רוזמרי דווייט),אחותה של איריס.
אחרי לילה מוזר,מגיעה איריס למפגש משולש מביך,משעשע ומאוד אמוציונלי.
אז נכון,גם כאן לא חסר קיטש,אבל לפחות כאן הוא נעשה עם כל כך הרבה חן של שתי השחקניות הראשיות המהממות והמתוקות להפליא,ובכיכובו של שחקן חביב,לא מאוד מוכר,לא מאוד חתיך שנותן לכל העסק הזה להיראות אותנטי ולא מאוד אמריקאי.
הסרט הזה העלה לי לא פעם חיוך על הפנים,בהחלט מדובר בסרט מקסים שעושה מצב רוח טוב.

ציון - 8/10

ארוכה הדרך למטה (2014) -
קאסט מגניב הכולל את פירס ברוסנן,אהרון פול,טוני קולט ואימוג'ן פוטס המספר על ארבעה אנשים הנפגשים בערב השנה החדשה על גג בניין במטרה להתאבד.
הם הופכים ל"חברים להתאבדות",מכירים זה את זה,מתוודעים לבעיות השונות שגרמו להם להגיע לאותו רגע ומנסים לעזור.
הליהוקים מצויינים,הרעיון מגניב והביצוע חביב להפליא.

ציון - 7/10

להרוג את האירי (2011) -
הסיפור האמיתי על דני גרין,מהגר אירי שהתחבר למאפיה בשנות ה-70 בקליבלנד.
מאוד הזכיר לי את "אייסמן" המעולה, וגם כאן הסרט היה טוב לא פחות.
דילמה בלתי אפשרית בין חיי הפשע לבין חיי המשפחה,בין אדם טוב לב עם עקרונות לפושע מסוכן.
אהבתי מאוד!

ציון - 8/10

רשת שידור (1976) -
סרטו הקלאסי של סידני לומט שזיכה אותו בארבעה אוסקרים שמספר על רשת שידור גוססת ועל מגיש חדשות מזדקן על סף התמוטטות עצבים שמקבל תכנית משלו ומטיף בזעם על המדיה ועל החברה.
מעט התאכזבתי מהסרט,אבל אני חושב שזה קרה משום שהוא לא קל לעיכול.
הסרט הוא סאטירה חברתית ופוליטית על המתרחש באותם ימים במדיה האמריקאית,וצריך להכיר את המתרחש באותה תקופה וכן לאתר את "העקיצות" ששולח הסרט.
אני לרוב לא יכול להניח אצבע על תסריט שכתוב היטב,אבל כאן היו כתובים כמה מהטקסטים הטובים ביותר שיצא לי לראות בסרט.
הסרט משוחק היטב,תסריט מבריק כאמור,אם כי היום הוא עשוי להיות פחות רלוונטי ולפיכך מבחן הזמן להערכתי לא עושה עימו חסד.

ציון - 7/10

עיר החטאים:עלמה להרוג (2014) -
בידיעה שהביקורות בינוניות ומזכרון עבר שהסרט הראשון הוא אחד האהובים עליי אי פעם הלכתי בחשש להקרנת התלת מימד (ככה זה שכמעט ואין הקרנות בדו מימד) של ההמשך המצופה שהפקתו נמרחה במשך שנים.
אין ספק שההמשך נופל מהראשון ובכל זאת,מדובר ביצירה ויזואלית וגרפית מרתקת וצבעונית (לאו דווקא פשוטו כמשמעו).
אני כנראה משוחד,אבל הצורה הכל כך מסוגננת בה נעשה הסרט פשוט קנתה אותי בפעם השנייה.
ביחד עם עלילה פשוטה למדי ולא מתיימרת,קפיצה בין שני קווי עלילה בטיימינג מושלם ודמות אחת אלוהית (אווה גרין תעשי לי ילד) יצאתי מהסרט עם חיוך רחב.
אז - לא טוב כמו הראשון,אבל בהחלט מצויין!

ציון - 8/10

התבגרות (2014) -
מכל סרטיו של ריצ'ארד לינקלטר צפיתי רק ב"ביה"ס לרוק" וב-"ברני",בשניהם כיכב ג'ק בלאק,שניהם היו ממש אחלה,אבל ממש לא הכינו אותי ל"התבגרות".
דווקא את טרילוגיית "לפני הזריחה/שקיעה/חצות" שלו לא ראיתי,ועכשיו אני בהחלט אעשה זאת בהקדם.
הסיבה שהסרט זוכה לתהודה כל כך גדולה היא לא בגלל שהוא ממש טוב אלא בגלל העובדה שהוא צולם במשך 12 שנים.
הבמאי לקח קאסט שכלל את אבא (אית'ן הוק) אמא (פטרישיה ארקט) ואת שני הילדים,מייסון (אליאר קולטריין) וסמנת'ה (לורליי לינקלטר,הבת של...) וצילם אותם גדלים באופן טבעי,בלי איפור,בלי להחליף שחקנים,12 שנים של עלילת הסרט נמשכו 12 שנים אמיתיות.
העלילה מתמקדת במייסון ובחייו,כל כך פשוט,אבל כל כך לא.
לספר סיפור זו אומנות,ולינקלטר עושה זאת בצורה נהדרת שגורמת לך לא להוריד את העיניים מהמסך במשך שעתיים וארבעים של דיבורים כמעט נטו.
מדי פעם הוא דאג להזכיר לנו במידה ולא שמנו לב שעברה עוד שנה ע"י שיר מאותה תקופה או כל סימן אחר (משחקי וידאו,טלפונים ניידים וכו').

מאוד אהבתי את הסרט,צחקתי בו המון,הקשבתי המון ובעיקר ראיתי סרט שעשוי בצורה שמעולם לא ראיתי קודם.

ציון - 8/10

מפוצלים (2014) -
ההשוואה למשחקי הרעב ברורה והגיונית ובדומה לסדרת הסרטים ההיא,מפוצלים התחיל עם סרט ראשון מוצלח למדי עם הקדמה שנמשכה כשעה וחצי ועוד כשעה של עלילה שתמשיך איתנו לעוד 2 סרטים לפחות.
חבל להכביר במילים,מדובר בסרט קיץ מהנה ונחמד,אני חושב שגם קהל בוגר יותר ימצא עצמו מתחבר ברמה זו או אחרת לסרט,שיילין וודלי השחקנית הראשית מקסימה אמיתית ואחרי הרבה סרטים קטנים יחסית אין ספק שאחרי צפייה בסרט הזה לא יהיו הרבה אנשים שלא ידעו מיהי.
פרט פיקנטי חביב,בסרט מככבים גם מיילס טלר ואנסל אלגורט,שניהם כבר שיחקו לצידה של שיילין ווידלי בתפקידים ראשיים,הראשון ב"עכשיו המופלא" והשני ב"אשמת הכוכבים",שני סרטים טובים מאוד אגב.

ציון - 7/10

פריז,פינת ניו-יורק (2013) -
קסאווייר (רומן דוריס) הוא סופר צרפתי מצליח שבעקבות גירושין מאשתו (קלי ריילי) עובר בעקבותיה והילדים לניו-יורק.
מהר מאוד הוא מגלה שניו יורק היא לא פריז,דבר שגורר אחריו שלל סיטואציות משעשעות ולא צפויות,בין השאר האקסית המיתולוגית (אודרי טוטו) שמגיעה לבקר.

סרט מקסים,משעשע ומלא חן.

ציון - 7/10

 

[timboy123]

אני התלהבתי עוד יותר מboyhood

יצאתי ממנו במעין שוק טוטאלי כזה, פשוט הלם, בקושי הצלחתי לדבר. כבר חלפו יותר מ24 שעות ועדיין לא מצאתי איך לתאר אותו לגמרי ועוד יותר איך לסכם אותו.
לא יכול לחכות לראות אותו שוב.

 

[AsafA55]

שוק טוטאלי?

אני אשמח אם תשתף,כי הסרט הזה,מעולה ככל שיהיה הוא בעיקרו טכני,ככה אני הרגשתי לפחות.
ז"א,לא היו בו רגעים מאוד מרגשים,מאוד עצובים או כאלה שגרמו לך לתפוס את הראש,אני טועה?
הוא היה מצויין,אבל בעיקר ברמה הטכנית שלו וזה היה הפספוס שלו לטעמי.
&nbsp
כי אם אני משווה אותו למשל לסרט שדיברנו עליו כמה שרשורים מתחת,12 שנים של עבדות,אז ההבדלים ניכרים.
ב"התבגרות" היו טקסטים נהדרים,צילום נפלא ורעיון מבריק,לעומתו "12 שנים של עבדות" כמו שכבר כתבתי לא היה חף מפגמים,הן מבחינת עריכה,טקסטים עד כדי סצינה אחת כמעט מיותרת בעיני (זו של בראד פיט),אבל מנגד הוא גרם לי לצאת מהסרט עם רגשות כל כך חזקים שפשוט לא יכולתי להתעלם מהם.
&nbsp
אני מניח שזה אינדיוידואלי,ובכל זאת אני מאוד אשמח לדעת מה גרם לך להיות כל כך בהלם מ"התבגרות".

 

[timboy123]

אני חושב שבסרט הזה זה באמת אישי, וכמו שאמרתי-קשה לי להסביר,

אבל אנסה הכי הרבה שאני יכול.קודם כל, אני ממש מופתע שאתה אומר שהוא היה טכני בעיניך, כי בעיני הוא היה בדיוק ההיפך. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה סרט הביא אותי קרוב כל כך לבכי, וזה עוד לא היה כי משהו עצוב קרה-אלא מרגעים של אנושיות טהורה. כי התחברתי לדמויות ולרגעים הקטנים ביותר שהן עוברות.באופן מפתיע, 'התבגרות' הוא באמת שם שמתאים לו, ולא רק השם המתבקש לסרט. פשוט כי גם באמת מרגישים את ההתבגרות, בעיקר של מייסון מן הסתם-לא חושב שהייתי מתחבר עם מייסון בן ה10 או אפילו ה12, אבל בן ה18? יכול מאוד להיות. אבל אולי אני רק מרגיש את זה כי הכרתי אותו וליוויתי אותו.היו מעט מאוד דברים שהפריעו לי בסרט הזה-כן, הוא לא אחיד מבחינה תסריטאית-לא חושב שמבחינת איכות הכתיבה, אלא יותר באיזה צד של הסיפור עוסק התסריט (כיאה לסרט שנכתב במשך 12 שנה), והגיבור שלו מושלם ולא עושה שום בחירה מהותית לבדו, אבל בעיני זה נבלע בתוך הסרט המדהים ומלא הרגש הזה, שפשוט כיווץ לי את הלב. אבל שוב פעם-זה באמת תחושה אישית, אני מרגיש את זה בסרט הזה יותר מכל אחד אחר. כל אחד לוקח אותו, מתייחס אליו ומתחבר אליו באופן אחר.ואגב, מצחיק בעיני מה שאמרת על 12 שנים של עבדות לעומת הסרט הזה-כי אני הרגשתי הפוך לגמרי. 12 היה מרתק בעיני ועשוי נפלא, אבל לא הצלחתי באמת להתחבר אליו ולדמויות, בניגוד מוחלט לסרט הזה...

 

[timboy123]

ואני עדיין מרגיש שלא הצלחתי לסכם אותו כמו שצריך.

אולי אחרי צפייה שנייה שלי בו אצליח טוב יותר.

 

[Rider on a storm]

דום המינגווי

סרט ממש משעשע ומצחיק...ג'וד לאו משחק ממש טוב, לדעתי זה אחד התפקידים הטובים שלו, הוא ממש נכנס לדמות.

 

[reasonforall]

סרטים

עכשיו כשיש חופש, יש זמן לראות

&nbsp
מליון דרכים להתפגר
האמת שציפיתי ליותר. בסך הכל מדובר בסרט קליל וכיפי, והיה נחמד להעביר איתו חלק מהשבת.
לאחר צפייה בטריילר אני מבין שפספסתי כמה קטעים. כנראה שראיתי את הגרסה המצונזרת.
ההומור של סת' מקפרלן לא משתנה, ומרגיש כאילו הוא ממחזר.
6/10
&nbsp
ספיידרמן המופלא 2
קליל ונחמד. אין לי מה להוסיף.
6/10

 

[שוקולדה מתוקה]

התחלה חדשה

 

[עוף בשומשום]

יותר מנשמח אם תפרטי מה אהבת בסרט

 

[שוקולדה מתוקה]

קשה לפרט בלי ספוילרים, אז בקצרה..

אהבתי את כל הדמויות, במיוחד את הידיד הזה שלה שהעלה אותה לבמה, במיוחד אהבתי איך רואים שכל דמות מתפתחת לאורך הסרט. [טוב, אולי דווקא הידיד הזה שלה - לא]
העלילה מדליקה, המוסיקה כיפית, הרעיון מקסים, הנופים של ניו יורק, והסוףףףף - סוף!

 

[BlackUnicorn]

אמיצה

סרט חמוד מאוד של פיקאסר-דיסני.
אהבתי מאוד, הגרפיקה מרהיבה, הדמויות חמודות והדגש על יחסי אמא-בת נגעו לי מאוד באופן אישי.
אני אוהבת את הכיוון שדיסני הולכים אליו בשנים האחרונות... פחות רומנטיקה ילדותית של פעם, יותר מסרים אמיתיים ומציאותיים.
&nbsp
&nbsp

 

[עוף בשומשום]

הגרפיקה מרהיבה מאוד

ברצינות, ממש התחשק לי להיכנס לתוך הסרט ולגעת בכול דבר שם מרוב שזה היה מדהים. חבל רק שהעלילה הייתה דיסני טיפוסית וצפוייה. לא שזה רע, אבל אני לא מצפה לזה מפיקסאר האדירים.
&nbsp
אם את אוהבת את הכיוון שדיסני הולכים אליו בשנים האחרונות, ראית את 'לשבור את הקרח'? כי גם שם יש כמה מסרים אמיתיים ומציאותיים.

 

[BlackUnicorn]

כן, ראיתי

אהבתי את המסר אבל פחות התחברתי (אולי כי אין לי אחות...). גם פחות אהבתי את הדמויות המשניות, אבל אני יכולה להבין את ההייפ סביב הסרט.
העדפתי בהרבה את Tangled.

 

[גולי233]

השבוע + השלמות

להציל את גנרל יאנג. סרט אקשן \ תקופתי המספר את סיפורם של גנרל יאנג ובניו. סרט סוחף עם כמות יפה של סצינות קרב מרשימות.

The Spectacular Now. דרמת התבגרות מקסימה ונוגעת ללב, סיפור פשוט שמרגיש מאוד טרי ומקורי.

HAUNTER, סרטו האחרון של נטלי (קיוב) עוסק בנערה החווה בלופ את אותו היום. למרות הניסיון לייצר סיפור מקורי, בסופו של יום הסרט חוזר למוטיבים שחוקים למדי, והסיום שלו ממש לא מחמיא לאינטיליגנציה. מאכזב.

 

[mrpink3]

רוקדת בחשיכה ועל הקשר שבין פון טרייר לדוסטוייבסקי

לא יודע מה יש בסרטים של הדני שסוחפים אותי כל כך, אבל זה פשוט קורה. כל גיג שלו הוא מבריק בעיניי. אני חושב שהקטעים המוסיקלים היו החלשים בסרט, ועם זאת עדיין שווים ומקובלים כאלגוריה ודימוי. זאת אומרת, ז'אנר המחזמר הוא אחד מהדברים המזוהים בהוליווד הקלאסית, הקפיטליסטית, החלום האמריקאי וכשקטעים אלו מתנגשים בשבירתו של החלום בעלילה הבלשית-פסיכולוגית משהו של הסרט הם יוצרים אירוניה משעשעת וחדשנית. ביורק חולמת על איך שזה היה אמור להיות, כמו בסרטים.
&nbsp
באשר לקשר שבין הקולנוען הדני לסופר הרוסי, מצאתי כמה נקודות דימיון ביצירות של השניים, האחד הבימאי האהוב עליי, והשני הסופר האהוב עליי. דוסטוייבסקי הוא אנטי-אינלקטואל ידוע, וזה מתבטא בין היתר בדמויות האידיוט התמים וטוב הלב שכולם מתאכזרים אליו. אצל פון טרייר זה אפילו יותר בולט; ברוקדת בחשיכה, בלשבור את הגלים, בדוגוויל ומנדרליי. אצל הסופר הרוסי זה, כמובן, מובא בספר 'האידיוט', וגם קצת באחים קרמזוב. הדמויות הללו (קרי, בס ב'גלים', ביורק ב'חשיכה', מישקין ב'אידיוט') זוכות לזלזול במקרה הטוב והתעללות במקרה הרע רק בגלל שהם טובי לב, תמימים וחברותיים.
&nbsp
עוד נקודת דימיון, נמצאת בין הפואמה 'האינקווזטור הגדול' לבין 'מנדרליי'. אני לא אמרר אותכם בפרטים מיותרים, ואומר רק שהפואמה של דוסטוייבסקי עוסקת בסוגיית חירות, ועל פיה עדיף לאדם ללא חירות. זאת אומרת, שמישהו אחר, ממשלה למשל, ישלטו עליו הלכה למעשה. שהאדם, יעשה הכל רק כדי לא להיות חופשי ואחראי לבחירותיו. ב'מנדרליי', שמגולל את סיפורה של עיירה שבה עודנה חלים חוקי העבדות, שנים רבות לאחר מלחמת האזרחים, מגלים הצופים בטוויסט משעשע משהו שלמעשה, העבדים השחורים היו מודעים לחלוטין לזה שהעבדות בוטלה, והם נמצאים שם, עבדים, מרצונם "החופשי". הם בוחרים להיות עבדים, בניצוחו של הזקן בחבורה, שכתב את ספר החוקים של העיירה בו מובאים כל החוקים המזעזעים, אותו כתב עם השליטה לא מכבר של העיירה שמתה בפתיחת הסרט.
&nbsp
בספרו מחשבות לעת לילה, חיים שפירא מציע פרשנות מעניינת לסרט 'לשבור את הגלים' על פי התורה של קירקגור: השלב האסתטי, האתי, והדתי. בס נמצאת בשלב הדתי, היא 'אביר האמונה' לדידו של קירקגור, האדם הנעלה ביותר. היא מאמינה באופן מוחלט באלוהים, ועושה הכל עבור מי שהיא מאמינה שהוא מבקש ממנה. זה, על פי קירגור, המצב הנשגב ביותר של האדם.