סרטי השבוע
- פותח הנושא מיכאל1411
- פורסם בתאריך
(2014) פעילות על טבעית 5 Paranormal Activity: The Marked Ones
למרבה ההפתעה, מהמוצלחים בז'אנר סרטי הפאונד פוטג', במיוחד בשל העובדה כי הוא די חורג מהמסגרת
של ארבעת הסרטים הקודמים (רק השני היה ראוי לצפייה) ובכל זאת יש לו קשר עלילתי מפתיע לסך הסדרה.
הלוקיישן, הדמויות, הסיפור - כולם עובדים היטב כמקשה אחת יחד עם מרכיבים נכבדים של מתח ובהלה. מומלץ.
10/7
(2013) נימפומנית Nymphomaniac
סרטו החדש של לארס פון טרייר, על שני חלקיו, נתלה למשך 4 שעות על חוטי המחשבה ומערער יציבותם, באדיבות
מבנה עלילתי אלטרנטיבי במיוחד ותסריט אשר בז לשגרה קולנועית ומציע סגנון חדשני: סטייה מהנושא. היצירה הגדולה
הזו, למרות כוונותיה, אינה מצליחה להיות משמעותית או פורצת דרך, לכל היותר זו סערת ברקים הגורמת בלבול ותמיהה
על טיב התופעה, עם הפוגות קלות ונחוצות של קלילות הדעת. הדמויות פועלות כייצוגים קרים ושטחיים של זהות, מנועות
מהתפתחות ממשית, לפיכך הסרט מחפש להרכיב דיוקן של מיניות נשית ולא מוצא תשובה קונקלוסיבית כיצד לעשות זאת
נכון. פון טרייר כאמור סוטה במודע ובמתכוון מהתימה המרכזית על מנת לגעת בדפוסים של נפש האדם כפי שמצויים בטקסטים
בתחומי פסיכולוגיה, פילוסופיה, דת, ביולוגיה ועוד. זו לכאורה טכניקה מרתקת המעמיקה את האופק האינטלקטואלי של היוצר.
לא הפעם, כי חוץ מהברקות ויזואליות מעוררות השראה ובימוי המניב הלם רגשי מפתיע, לא מצאתי שהדיון על סקס כגורם מאיץ
או מדכא אהבה באמת מוביל אותי להחכים מהחווייה הכללית.
10/7
(2013) ג'ו Joe
סרטו החדש של דיוויד גורדון גרין (הספיק לעשות עוד אחד באותה שנה) חותך את פרסונת הקריקטורה של ניקולס קייג' ומשאיר
רק את ניקולס קייג' השחקן. לפנינו אחת מתצוגות המשחק הגדולות ביותר של קייג', בתור אסיר לשעבר המנסה להשתקם ולהשתקע
מחדש בעיירה בה גר זה מכבר. הסרט עצמו נופל מהר מאוד, מהר מדי למעשה, לנוסחתיות שחוקה: העיירה והדמויות הן קלישאות
מהלכות, עם כל הכבוד לאווירה ולשחקנים (האבא הזקן היה הומלס במציאות ללא עבר במשחק, נפטר שבועיים אחרי תום הצילומים),
אין את הרגע האחד הזה, הניצוץ שמדליק באור חדש את מה שרואים. דקות הסיום של הסרט מרגשות עד דמעות כמעט וזה איכשהו
נותן לו צורה קצת יותר בהירה של דרמה עם נסיבות ותוצאות.
10/5
(2013) גן עדן: תקווה Paradise: Hope
השלישי בטרילוגייה של אולריך זיידל (הראשון היה גרוע ואת השני טרם מצאתי) לוקח אותנו הפעם לראות את הנערה מהסרט הראשון
כשהיא נשלחת ע''י אמה למחנה הרזייה. אז כן, שוב זיידל מתרחק מהקולנוע שאיפיין את צמד סרטיו המצוינים 'ימי שרב' ו'ייבוא/ייצוא'
וחומד להשיג את תשומת הלב ע''י ניגוד בולט בין הצגת הפריטים האנושיים לבין הצגת המבנים התוחמים את מהותן ושגרת ימיהן.
למה זה טוב? השד האוסטרי יודע. נערות ונערים שמנים מתאמנים, יש רופא חרמן משהו, מאמני כושר, צילומים נאים לעין, העלילה הלכה
לתפוס תנומה ולא התעוררה בשום שלב בסרט, ממש בזבוז זמן לצערי.
10/1
(2013) In Fear
מותחן אירי שהוקרן בסאנדנס וזכה להערכה הצופים והביקורת, קראתי המלצה עליו דרך אור סיגולי בבלוג סריטה והלכתי לנסות.
זוג צעיר שזה עתה הכיר נוסע לפסטיבל מוזיקה ומשנה תכניות, הם הולכים לאיבוד ברכבם ביער (הלוקיישן, אוי כמה יופי, אני כ''כ
עושה שם קמפינג מתישהו) ואז מתחילה ליפול עננת פחד ואימה על הדמויות המבולבלות. ממש אהבתי את התסריט של שלושת
רבעי הסרט הראשונים, כתיבה מעולה של דיאלוגים ואיפיון דמויות, הזכיר לי לא מעט דברים שיצא לי לכתוב בעצמי. ואז, אחרי
שחווינו איתם פאניקה ומסתורין מחרידים, בלי שכלום יקרה בכלל, רק היער סביבם והם נוסעים ונוסעים, קורה משהו שמשבש את
כל משמעות הסרט וזה חירב לי את ההנאה. תראו בעצמכם, מעניין לראות תגובות אחרות ונוספות של אנשים לסרט.
10/6
(2012) Confession Of Murder
נואר דרום קוריאני מודרני עם אובר דוז של אקשן. שנים רבות אחרי שורה של מעשי רצח מזוויעים, צעיר מציג בפני התקשורת
ספר וידויים בו הוא פורש את כל עלילותיו כרוצח סדרתי, מציג פרטים וראיות המצביעות כי הוא אכן האיש הנבזה. עפ''י חוק
התיישנות, אין מה לעשות כנגדו ולכן התקשורת מצידה עפה עליו והופכת אותו לגיבור תרבות בין לילה. מנגד, משפחות הקורבנות
ושוטר ותיק מצולק (תרתי משמע) מאחד המקרים בו רדף אחרי אותו רצח בעבר, כל אחד מהצדדים שואף למצות את הדין עם
מר וידויים בכל דרך אפשרית. אני לא יודע מה שמים במים של ברזיות מוסדות האקדמיה לקולנוע בדרום קוריאה כי גאד דאמיט,
הבימוי פה פוצץ לי את המוח לחתיכות קטנות וחיבר אותן מחדש מבלי שהרגשתי בכלל. הלוואי שהסרט היה נשאר בגבולות הנואר
ומחפש להיות אפלולי יותר ויותר אבל גם כדרמת פעולה הוא מצליח למדי במשימה.
10/7
(2010) Cold Fish
הרבה זמן רציתי לראות לראשונה סרט של סיון סונו, אחד הקולות המוכרים והמשפיעים ביותר היום בקולנוע היפני. הוא ידוע כאחד
שאוהב לגעת בחומרים של נוארים ולהזריק להם סממנים של אימה. לא התלהבתי במיוחד מהדוגמה הזו לסך יצירתו, אנסה אחרים.
הבעיה שלי הייתה שהדמויות היו מעצבנות וחסרות היגיון, מה שאמור להיות בכלל מבוסס על סיפור אמיתי. יש אלימות גראפית שלא
לצורך, כולל סצינות עם ניחוח פרוורטי מיותר. היו גם כמה דברים טובים, כמו הדמות הראשית המצחיקה של הזקן והומור שחור כיפי.
10/5
(1973) המבט Don't Look Now
סרטו הידוע של ניקולס רוג עם ג'ולי כריסטי ודונלד סאת'רלנד, כזוג השוכל את ביתם ונוסע לונציה המופלאה על מנת להתרכז בעבודה.
תעלומת רציחות מעיבה על שגרת אחד הפרברים, מוליכה את הזוג למקומות שהתודעה לא מזהה ומסרבת להכיר בהם. האווירה בנויה
כעילוי בפני עצמה, מצמררת וחסרת רחמים. הסרט מעט התיישן ולא חקק בי שינוי נפשי כלשהו אחרי צפייה. עם זאת, מאוד מרשים.
חוסר היכולת להתמקם מבחינה רגשית בעלילה נובע בעיקר בגלל צבעים מפחידים המותזים על המסך בלי אותות אזהרה, עריכה לא
קוהרנטית (לפרקים מבריקה אבל רק לפרקים) ומבוך מטאפיזי שקשה להיחלץ ממנו. סרט טוב, חרף ההשגות שיש לי כלפיו.
10/7
שנאוצר משהו
New member
רק חצי ממנו.
עלילת המאפיה שבה השב"כ וצה"ל הם ה-FBI והערבים הם הגנגסטרים האיטלקים - מדהימה ללא ספק. ובדאווי מלך.
העלילה השנייה על "ידידות אמיצה בין משת"פ לשב"כניק" גרועה ברמות.
עלילת המאפיה שבה השב"כ וצה"ל הם ה-FBI והערבים הם הגנגסטרים האיטלקים - מדהימה ללא ספק. ובדאווי מלך.
העלילה השנייה על "ידידות אמיצה בין משת"פ לשב"כניק" גרועה ברמות.
הסבר, נמק
האנלוגיה של אפ.בי.אי מול המאפיה האיטלקית (בוודאי התכוונת לייצוג שלהם בסרטים, לא?) מול השב"כ וצה"ל מול הארגונים הפלסטיניים עושה לא טוב לבית לחם ולדעתי גם אנלוגיה פשטנית, שטוחה ולא נכונה. אני אוהב סרטי גנגסטרים, אך בית לחם לא הזכיר לי אותם.
באשר ל"ידידות אמיצה" - ובכן לא הייתה שם ידידות, אלא קירבה מיוחדת שה"קפטן" והבחור פיתחו ביניהם. לא שמתי לב שהיא גרועה. זו הייתה הדגמה משכנעת למשהו דמוי סינדרום שטוקהולם - רק בצורה קלה יותר.
אמנם הדעות על הסרטים זה משהו סובייקטיבי, ואני אישית מאוד אהבתי את הסרט (שלדעתי ממחיש באופן משכנע את הסיבוך החיים הפלסטיניים וסיטואציה של יאוש שבה הם נמצאים) - אבל .... גנגסטרים? עלילה גרועה ברמות? האם ראינו את אותו הסרט? נראה לי שקצת הגזמת, לא?
האנלוגיה של אפ.בי.אי מול המאפיה האיטלקית (בוודאי התכוונת לייצוג שלהם בסרטים, לא?) מול השב"כ וצה"ל מול הארגונים הפלסטיניים עושה לא טוב לבית לחם ולדעתי גם אנלוגיה פשטנית, שטוחה ולא נכונה. אני אוהב סרטי גנגסטרים, אך בית לחם לא הזכיר לי אותם.
באשר ל"ידידות אמיצה" - ובכן לא הייתה שם ידידות, אלא קירבה מיוחדת שה"קפטן" והבחור פיתחו ביניהם. לא שמתי לב שהיא גרועה. זו הייתה הדגמה משכנעת למשהו דמוי סינדרום שטוקהולם - רק בצורה קלה יותר.
אמנם הדעות על הסרטים זה משהו סובייקטיבי, ואני אישית מאוד אהבתי את הסרט (שלדעתי ממחיש באופן משכנע את הסיבוך החיים הפלסטיניים וסיטואציה של יאוש שבה הם נמצאים) - אבל .... גנגסטרים? עלילה גרועה ברמות? האם ראינו את אותו הסרט? נראה לי שקצת הגזמת, לא?
שנאוצר משהו
New member
אז זהו,
מערכת יחסים כמו זאת שמתקיימת בין סנפור לרזי לא אפשרית. דבר כזה לעולם לעולם לעולם לא יכול לקרות במציאות.
ליותר פירוט, עיין בביקורת המלאה
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2675789
מערכת יחסים כמו זאת שמתקיימת בין סנפור לרזי לא אפשרית. דבר כזה לעולם לעולם לעולם לא יכול לקרות במציאות.
ליותר פירוט, עיין בביקורת המלאה
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2675789
טוב, אך לא משכנע מספיק
ביקורת מעניינת. אך בשתי הנקודות המרכזיות (דימוי לסרט גנגסטרים ויחסים בין סנפור לבין ה"קפטיין") לא משכנע במיוחד. אם הסרט מותח, וטוב - לא חייבים לעשות הקבלה לסרטי גנגסטרים - לא ברור לי מדוע אתה רואה הקבלה כאן. הסיטואציה טעונה פוליטית משני הצדדים, מדובר על אוכלוסיות הרבה יותר רחבות מאשר המאפייה האיטלקית וכמו כן, המטרות לגמרי שונות. גם השיטות של שני הצדדים לא דומות לשיטות המאפייה והאפ.בי.איי. אלא הרבה יותר גסות (אפ.בי.אי. לא מפעיל ציוד כבד, רימונים ונשק חי על אוכלוסיה אזרחית, ומאפיה לא מוציאה פיגועים בלב ניו-יורק) אם מצאת רמז בהתנהלות הרשות כמו מאפיה ע"י חלוקת ג'ובים וכספים רק למקורבים - אז זה יכול להתאים גם לאיגודים מקצועיים, לליכוד ואפילו למפלגת העבודה.
בקשר ליחסי סינדרום שטוקהולם - והעצה החשובה של היצ'קוק שנתת (show, don't tell - דרך אגב, יש לא מעט החולקים על כך) - אזי כאן היחסים בין משת"פ והמפעיל שלו די נראים. ואפילו מתחזקים. ואני לא רואה חשיבות מרובה לגבי איזה כיוון היחסים נוקטים - אב ובן או 2 אחים כמו שציינת (ויכול להיות שיש כאן אלמנטים של אח או אב שהקפטיין לוקח על עצמו) או שיחסי קירבה כמו שאני חושב - אפשר לסכם שאלו יחסים קרובים - עד כדי כך שהקפטיין מנסה להגן על המודיע שלו ולא לשרוף אותו (וכך הוא שולח אותו לחברון ע"מ לא להיות בזירה כשהורגים את אחיו). אך לאחר מכן גישתו משתנה כשהוא מבין שהוא מערב רגשות יתר על המידה ושוכח את תפקיד האמתי של משת"פ (אולי לזה התכוונת כשאמרת שהיחסים האלו בלתי אפשריים?) - וכך הוא מנסה לפלס את עצמו בחזרה אל מרכז ההוויה הישראלית ומנסה להפעיל את סנפור נגד הבדוואי. סנפור לעומת זאת ניסה לתת צ'אנס למערכת האישית ע"מ לנסות ולהתחמק מגורלו הידוע מראש לישראל - אך כאן, לאחר שנוכח שכולם מנצלים אותו - הבדואווי וגם הקפטן - הוא מזיז את מערכת האישית הצידה ונוצרת הסצנה מדהימה בסוף הסרט. מה שאפשר ללמוד מכך הוא שאנחנו לכודים בתפקידנו ואין לברוח מעמנו (וגם הם לא יברחו מעמם) - דבר שלא מובן להרבה שמאלנים שבננו. ובכן - כפי שאתה רואה (כעצתו של היצ'קוק) למערכת היחסים הייתה גם אמירה אנושית, גם אמירה מקצועית (ראית חלק מהשיטות איך ליצור תלות פסיכולוגית - או כפי שבדוואי מגדיר - עבדו על הילד) וגם מסקנה פוליטית. אפשר להראות, אך לא חייבים להדביק פוסטר או להשמיע פרסומת עם מסר בוטה - אפשר להראות בעדינות לאורך הסרט.
ביקורת מעניינת. אך בשתי הנקודות המרכזיות (דימוי לסרט גנגסטרים ויחסים בין סנפור לבין ה"קפטיין") לא משכנע במיוחד. אם הסרט מותח, וטוב - לא חייבים לעשות הקבלה לסרטי גנגסטרים - לא ברור לי מדוע אתה רואה הקבלה כאן. הסיטואציה טעונה פוליטית משני הצדדים, מדובר על אוכלוסיות הרבה יותר רחבות מאשר המאפייה האיטלקית וכמו כן, המטרות לגמרי שונות. גם השיטות של שני הצדדים לא דומות לשיטות המאפייה והאפ.בי.איי. אלא הרבה יותר גסות (אפ.בי.אי. לא מפעיל ציוד כבד, רימונים ונשק חי על אוכלוסיה אזרחית, ומאפיה לא מוציאה פיגועים בלב ניו-יורק) אם מצאת רמז בהתנהלות הרשות כמו מאפיה ע"י חלוקת ג'ובים וכספים רק למקורבים - אז זה יכול להתאים גם לאיגודים מקצועיים, לליכוד ואפילו למפלגת העבודה.
בקשר ליחסי סינדרום שטוקהולם - והעצה החשובה של היצ'קוק שנתת (show, don't tell - דרך אגב, יש לא מעט החולקים על כך) - אזי כאן היחסים בין משת"פ והמפעיל שלו די נראים. ואפילו מתחזקים. ואני לא רואה חשיבות מרובה לגבי איזה כיוון היחסים נוקטים - אב ובן או 2 אחים כמו שציינת (ויכול להיות שיש כאן אלמנטים של אח או אב שהקפטיין לוקח על עצמו) או שיחסי קירבה כמו שאני חושב - אפשר לסכם שאלו יחסים קרובים - עד כדי כך שהקפטיין מנסה להגן על המודיע שלו ולא לשרוף אותו (וכך הוא שולח אותו לחברון ע"מ לא להיות בזירה כשהורגים את אחיו). אך לאחר מכן גישתו משתנה כשהוא מבין שהוא מערב רגשות יתר על המידה ושוכח את תפקיד האמתי של משת"פ (אולי לזה התכוונת כשאמרת שהיחסים האלו בלתי אפשריים?) - וכך הוא מנסה לפלס את עצמו בחזרה אל מרכז ההוויה הישראלית ומנסה להפעיל את סנפור נגד הבדוואי. סנפור לעומת זאת ניסה לתת צ'אנס למערכת האישית ע"מ לנסות ולהתחמק מגורלו הידוע מראש לישראל - אך כאן, לאחר שנוכח שכולם מנצלים אותו - הבדואווי וגם הקפטן - הוא מזיז את מערכת האישית הצידה ונוצרת הסצנה מדהימה בסוף הסרט. מה שאפשר ללמוד מכך הוא שאנחנו לכודים בתפקידנו ואין לברוח מעמנו (וגם הם לא יברחו מעמם) - דבר שלא מובן להרבה שמאלנים שבננו. ובכן - כפי שאתה רואה (כעצתו של היצ'קוק) למערכת היחסים הייתה גם אמירה אנושית, גם אמירה מקצועית (ראית חלק מהשיטות איך ליצור תלות פסיכולוגית - או כפי שבדוואי מגדיר - עבדו על הילד) וגם מסקנה פוליטית. אפשר להראות, אך לא חייבים להדביק פוסטר או להשמיע פרסומת עם מסר בוטה - אפשר להראות בעדינות לאורך הסרט.
מהשבועיים האחרונים
צל הימים (2013)
טוב,אז אני לא כל כך אוהב את מישל גונדרי.
שמש נצחית בראש צלול היה אדיר,כל מה שאח"כ פחות,הרבה פחות.
ידעתי שצל הימים יהיה מוזר,אבל זה היה קצת יותר מדי גם בשבילי.
לא אוכל להגיד שלא היה בו סוג של קסם,אבל הרגשתי שאני פחות צופה בסרט קולנוע ויותר צופה בתערוכה נעה או סוג של תיאטרון רחוב הזוי או משהו בסגנון.
אודרי טוטו וחצי השעה האחרונה "הצילו" את הסרט מבחינתי,אבל אני לא יכול לומר שנהניתי.
ציון - 5/10
היועץ (2013)
רידלי סקוט ליהק קאסט נפלא באיכותו (חאבייר בארדם,פנלופה קרוז,מייקל פסבנדר,בראד פיט וקמרון דיאז) והביקורות היו רעות מאוד.
ציפיתי לנורא מכל עד כדי שכמעט והשתכנעתי לו לצפות בו,אבל השד לא היה כל כך נורא.
נכון,הבמאי והקאסט מבטיחים הרבה יותר מהתוצאה הסופית,אבל כאמור מדובר בסה"כ בסרט "בסדר",איטי למדי אמנם אבל לא מאוד בנאלי,כזה שנכנס לפינות לא צפויות יחסית ומעניין ברובו.
בהחלט אפשר לצפות.
ציון 6/10
פרנסס הא (2012)
נוח באומבאך הבמאי גרם לי להתאהב בו ב"חיים בין השורות" להתעצבן עליו על "מר שועל המהולל" (שהיה כמעט מתנשא לדעתי) ולהתעלם ממנו ב"גרינברג".
פרנסס הא הצליח להחזיר את הקסם מבחינתי.
מסוג הסרטים שהעלילה שלהם לא מותחת,לא מצחיקה ולא סוחטת דמעות,סיפור פשוט על בחורה רגילה בניו יורק של היום.
מאוד נהניתי מהסרט,לפעמים כיף פשוט לראות סיפור "רגיל" בלי לצפות לקליימקס מטורף או לחכות שמשהו מעניין יקרה.
סרט מקסים,משעשע ופשוט כיפי.
ציון 8/10
סיפור משפחתי (2013)
בניגוד לסרט הקודם,במרכז הסרט היפני הזה דווקא עומדת דילמה קשה.
זוג הורים מגלים שבית החולים החליף בין הילדים שלהם ושל זוג נוסף לפני 6 שנים בזמן הלידה.
המשפחות נפגשות והדילמה שעוטפת את כל הסרט היא - האם להחליף בין הילדים או להשאיר את המצב כמו שהוא.
כאן כאמור השאלה המרחפת סביב כל הסרט מחזיקה אותו היטב ומובילה לרגעים דרמתיים וקשים במיוחד.
חייב לציין שציפיתי ליותר רגעים שישאירו אותי דבוק לכיסא או לרגע שדמעה תעמוד לי על קצה העין,אבל אולי בגלל הסולידיות היחסית של הסרטים היפנים (בניגוד לאמריקאים שאוהבים לפעמים להיות אובר דרמתיים) הסרט נשאר יחסית שטוח.
בכל אופן,סיפור משפחתי הוא סרט מעניין שמעלה שאלה כואבת ומטרידה ובהחלט עושה עבודה טובה.
ציון 7/10
ונוס בפרווה (2013)
שניים מהדברים החביבים עליי בקולנוע נפגשים לסרט אחד.
הראשון הוא רומן פולנסקי,השני הוא סרט המבוסס על מחזה ומתרחש במקום אחד עם מס' מוגבל של דמויות.
במקרה הנ"ל מת'יו אמריך הוא במאי המחזה "ונוס בפרווה" ועמנואל סנייה האדירה היא הנבחנת לתפקיד וונדה במחזה.
האודישן למחזה הכמעט אירוטי הזה הופך להיות משחק מוחות מרתק בין הבמאי לשחקנית הנבחנת עד כדי שהגבולות בין הדמויות במחזה למציאות מטשטשים לחלוטין.
בסרט שכולל רק שני שחקנים אין פשרות,המשחק של שניהם חייב להיות יוצא מהכלל,אחרת הסרט לא יחזיק.
מת'יו אמריך היה מצויין אבל מי שכאמור גנבה את ההצגה היתה עמנואל סנייה בהופעה מופתית (ומפתה).
מאוד אהבתי את הסרט,אבל כאמור הוא לא סטנדרטי,אז צריך לקחת זאת בחשבון לפני הצפייה בו.
ציון 8/10
תחנת פרוטוויל (2013)
רבות שמעתי על סרט הפסטיבלים הזה שמספר את הסיפור הטראגי האמיתי על אוסקר גרנט,צעיר שחור שנורה למוות ע"י שוטר ביום הראשון של שנת 2009.
אז כאמור מדובר בסיפור אמיתי מזעזע למדי שעורר המון ויכוחים,הפגנות ומהומות בעקבות האירוע.
בסרט הזה כנראה שוב "נפלתי" בגלל הביקורות המצויינות שגרמו לי לצפות לסרט ש"ירעיד את עולמי",אבל בסה"כ מדובר בסרט קטן ומסקרן שמה שמחזיק אותו הוא בעיקר הסיפור האמיתי עליו הוא נשען.
תחנת פורטוויל הוא בהחלט סרט טוב שמשוחק היטב ומעביר את התחושות וההוויי של הסיפור בצורה טובה,אבל בהחלט לא יוצא מהכלל.
ציון 7/10
צל הימים (2013)
טוב,אז אני לא כל כך אוהב את מישל גונדרי.
שמש נצחית בראש צלול היה אדיר,כל מה שאח"כ פחות,הרבה פחות.
ידעתי שצל הימים יהיה מוזר,אבל זה היה קצת יותר מדי גם בשבילי.
לא אוכל להגיד שלא היה בו סוג של קסם,אבל הרגשתי שאני פחות צופה בסרט קולנוע ויותר צופה בתערוכה נעה או סוג של תיאטרון רחוב הזוי או משהו בסגנון.
אודרי טוטו וחצי השעה האחרונה "הצילו" את הסרט מבחינתי,אבל אני לא יכול לומר שנהניתי.
ציון - 5/10
היועץ (2013)
רידלי סקוט ליהק קאסט נפלא באיכותו (חאבייר בארדם,פנלופה קרוז,מייקל פסבנדר,בראד פיט וקמרון דיאז) והביקורות היו רעות מאוד.
ציפיתי לנורא מכל עד כדי שכמעט והשתכנעתי לו לצפות בו,אבל השד לא היה כל כך נורא.
נכון,הבמאי והקאסט מבטיחים הרבה יותר מהתוצאה הסופית,אבל כאמור מדובר בסה"כ בסרט "בסדר",איטי למדי אמנם אבל לא מאוד בנאלי,כזה שנכנס לפינות לא צפויות יחסית ומעניין ברובו.
בהחלט אפשר לצפות.
ציון 6/10
פרנסס הא (2012)
נוח באומבאך הבמאי גרם לי להתאהב בו ב"חיים בין השורות" להתעצבן עליו על "מר שועל המהולל" (שהיה כמעט מתנשא לדעתי) ולהתעלם ממנו ב"גרינברג".
פרנסס הא הצליח להחזיר את הקסם מבחינתי.
מסוג הסרטים שהעלילה שלהם לא מותחת,לא מצחיקה ולא סוחטת דמעות,סיפור פשוט על בחורה רגילה בניו יורק של היום.
מאוד נהניתי מהסרט,לפעמים כיף פשוט לראות סיפור "רגיל" בלי לצפות לקליימקס מטורף או לחכות שמשהו מעניין יקרה.
סרט מקסים,משעשע ופשוט כיפי.
ציון 8/10
סיפור משפחתי (2013)
בניגוד לסרט הקודם,במרכז הסרט היפני הזה דווקא עומדת דילמה קשה.
זוג הורים מגלים שבית החולים החליף בין הילדים שלהם ושל זוג נוסף לפני 6 שנים בזמן הלידה.
המשפחות נפגשות והדילמה שעוטפת את כל הסרט היא - האם להחליף בין הילדים או להשאיר את המצב כמו שהוא.
כאן כאמור השאלה המרחפת סביב כל הסרט מחזיקה אותו היטב ומובילה לרגעים דרמתיים וקשים במיוחד.
חייב לציין שציפיתי ליותר רגעים שישאירו אותי דבוק לכיסא או לרגע שדמעה תעמוד לי על קצה העין,אבל אולי בגלל הסולידיות היחסית של הסרטים היפנים (בניגוד לאמריקאים שאוהבים לפעמים להיות אובר דרמתיים) הסרט נשאר יחסית שטוח.
בכל אופן,סיפור משפחתי הוא סרט מעניין שמעלה שאלה כואבת ומטרידה ובהחלט עושה עבודה טובה.
ציון 7/10
ונוס בפרווה (2013)
שניים מהדברים החביבים עליי בקולנוע נפגשים לסרט אחד.
הראשון הוא רומן פולנסקי,השני הוא סרט המבוסס על מחזה ומתרחש במקום אחד עם מס' מוגבל של דמויות.
במקרה הנ"ל מת'יו אמריך הוא במאי המחזה "ונוס בפרווה" ועמנואל סנייה האדירה היא הנבחנת לתפקיד וונדה במחזה.
האודישן למחזה הכמעט אירוטי הזה הופך להיות משחק מוחות מרתק בין הבמאי לשחקנית הנבחנת עד כדי שהגבולות בין הדמויות במחזה למציאות מטשטשים לחלוטין.
בסרט שכולל רק שני שחקנים אין פשרות,המשחק של שניהם חייב להיות יוצא מהכלל,אחרת הסרט לא יחזיק.
מת'יו אמריך היה מצויין אבל מי שכאמור גנבה את ההצגה היתה עמנואל סנייה בהופעה מופתית (ומפתה).
מאוד אהבתי את הסרט,אבל כאמור הוא לא סטנדרטי,אז צריך לקחת זאת בחשבון לפני הצפייה בו.
ציון 8/10
תחנת פרוטוויל (2013)
רבות שמעתי על סרט הפסטיבלים הזה שמספר את הסיפור הטראגי האמיתי על אוסקר גרנט,צעיר שחור שנורה למוות ע"י שוטר ביום הראשון של שנת 2009.
אז כאמור מדובר בסיפור אמיתי מזעזע למדי שעורר המון ויכוחים,הפגנות ומהומות בעקבות האירוע.
בסרט הזה כנראה שוב "נפלתי" בגלל הביקורות המצויינות שגרמו לי לצפות לסרט ש"ירעיד את עולמי",אבל בסה"כ מדובר בסרט קטן ומסקרן שמה שמחזיק אותו הוא בעיקר הסיפור האמיתי עליו הוא נשען.
תחנת פורטוויל הוא בהחלט סרט טוב שמשוחק היטב ומעביר את התחושות וההוויי של הסיפור בצורה טובה,אבל בהחלט לא יוצא מהכלל.
ציון 7/10
עוף בשומשום
New member
השבוע ראיתי את
זמנים מודרניים- צפייה שנייה. סרט מצחיק. סיפור האהבה בו, בניגוד לשאר הסרטים של צ'פלין שראיתי, לא מיותר והוא די מקסים.
רשימת שינדלר- סרט אדיר. מרשים, חזק ועם קטעים מאוד מרגשים (מי לא הזיל דמעות בסיום
).
אורות הכרך- סרט נחמד. מבין הקלאסיקות של צ'פלין, הוא הפחות טוב. הוא משעשע רוב הזמן אבל העלילה שלו מאוד מפוזרת וסיפור האהב בו לא עורר אצלי רגש.
יסמין הכחולה- סרט די מוצלח. האוסקר שקייט בלאנשט קיבלה מוצדק ביתר.
רק ג'יגולו- סרט בסדר. ג'ון טורטורו (אחד השחקנים האהובים עליי. בעצם, כמעט כול השחקנים שעובדים עם האחים כהן הם השחקנים האהובים עליי) נחמד מאוד ווודי אלן סבבה, אבל הסרט לא מספיק מעניין. הבימוי שלו יבש, העלילה לא ממש מעניינת ויש כמה רגעים שנראים לא קשורים. הקטעים עם וודי אלן, למשל, נראים כמו סצנות שירדו מהעריכה של אחד מסרטיו כבמאי. יש כמה רגעים משעשעים ב'רק ג'יגולו', אבל זה לא הופך אותו ליותר מסרט בסדר.
זמנים מודרניים- צפייה שנייה. סרט מצחיק. סיפור האהבה בו, בניגוד לשאר הסרטים של צ'פלין שראיתי, לא מיותר והוא די מקסים.
רשימת שינדלר- סרט אדיר. מרשים, חזק ועם קטעים מאוד מרגשים (מי לא הזיל דמעות בסיום
אורות הכרך- סרט נחמד. מבין הקלאסיקות של צ'פלין, הוא הפחות טוב. הוא משעשע רוב הזמן אבל העלילה שלו מאוד מפוזרת וסיפור האהב בו לא עורר אצלי רגש.
יסמין הכחולה- סרט די מוצלח. האוסקר שקייט בלאנשט קיבלה מוצדק ביתר.
רק ג'יגולו- סרט בסדר. ג'ון טורטורו (אחד השחקנים האהובים עליי. בעצם, כמעט כול השחקנים שעובדים עם האחים כהן הם השחקנים האהובים עליי) נחמד מאוד ווודי אלן סבבה, אבל הסרט לא מספיק מעניין. הבימוי שלו יבש, העלילה לא ממש מעניינת ויש כמה רגעים שנראים לא קשורים. הקטעים עם וודי אלן, למשל, נראים כמו סצנות שירדו מהעריכה של אחד מסרטיו כבמאי. יש כמה רגעים משעשעים ב'רק ג'יגולו', אבל זה לא הופך אותו ליותר מסרט בסדר.
עוף בשומשום
New member
וגם קצת טלוויזיה
ראיתי את פרק פתיחת העונה השלישית של שרלוק (מעולה), את הפרק הראשון של פארגו (גם מעולה. רוח האחים כהן שורה על הסדרה. מעניין איך יהיו הפרקים הבאים) ואת הפרק הראשון של בלש אמיתי (מסקרן בהחלט. יש גם פסקול טוב אז בכלל).
ראיתי את פרק פתיחת העונה השלישית של שרלוק (מעולה), את הפרק הראשון של פארגו (גם מעולה. רוח האחים כהן שורה על הסדרה. מעניין איך יהיו הפרקים הבאים) ואת הפרק הראשון של בלש אמיתי (מסקרן בהחלט. יש גם פסקול טוב אז בכלל).
סרטים טובים ראית
מה שאני חושב עליהם ז
יסמין הכחולה זה סרט מעולה של וודי אלן - הוא חזר לעשות מה שלא עשה הרבה זמן - דרמה נהדרת, ועוד אקטואלית לתקופה שלנו (התקופה האקטואלית זה לא משהו שזכור לי שוודי אלן היה עושה - אמנם כל הסרטים בסופו של דבר הם אקטואליים בהיבט שוודי אלן מוצא הקשרים לרלוונטיות החיים שלנו - אך אף פעם עד עכשיו הוא לא ניסה נושאים של האקטואליה כזירת העלילה - או שאני טועה?) - וקייט בלנשט היא פשוט מעולה - אני נהנה לראות את המשחק שלה.
רשימת שינדלר - זאת בוודאי יצירת מופת - הטוב ביותר של שפילברג
http://hafsaka.wordpress.com/2014/04/27/1993-schindlers-list/
אורות הכרך - דווקא סיפור האהבה שבסרט הוא משהו שלא מתחכם, לא מסוגנן, אלא אמיתי ואנושי לגמרי - אותי הוא שכנע. מה שעוד יותר מדהים שזה סרט אילם משנת 1931 - כאשר התעשייה מזמן כבר עברה לסרטים מדברים.
http://hafsaka.wordpress.com/2013/12/17/1931-city-lights/
זמנים מודרניים - טוב, זאת כבר יצירת מופת. היצירה הגדולה של צ'פלין (דיקטטור הגדול - סרט ענק, אך חשוד בחפירת יתר בעיקר בגלל הנאום המיותר שבסוף הסרט). גם סרט זה משנת 1936 הוא סרט אילם. מדהים, לא?
http://hafsaka.wordpress.com/2013/12/22/1936-modern-times/
ורק ג'יגולו - הוא בהחלט סרט שאני מתכוון לראות
יסמין הכחולה זה סרט מעולה של וודי אלן - הוא חזר לעשות מה שלא עשה הרבה זמן - דרמה נהדרת, ועוד אקטואלית לתקופה שלנו (התקופה האקטואלית זה לא משהו שזכור לי שוודי אלן היה עושה - אמנם כל הסרטים בסופו של דבר הם אקטואליים בהיבט שוודי אלן מוצא הקשרים לרלוונטיות החיים שלנו - אך אף פעם עד עכשיו הוא לא ניסה נושאים של האקטואליה כזירת העלילה - או שאני טועה?) - וקייט בלנשט היא פשוט מעולה - אני נהנה לראות את המשחק שלה.
רשימת שינדלר - זאת בוודאי יצירת מופת - הטוב ביותר של שפילברג
http://hafsaka.wordpress.com/2014/04/27/1993-schindlers-list/
אורות הכרך - דווקא סיפור האהבה שבסרט הוא משהו שלא מתחכם, לא מסוגנן, אלא אמיתי ואנושי לגמרי - אותי הוא שכנע. מה שעוד יותר מדהים שזה סרט אילם משנת 1931 - כאשר התעשייה מזמן כבר עברה לסרטים מדברים.
http://hafsaka.wordpress.com/2013/12/17/1931-city-lights/
זמנים מודרניים - טוב, זאת כבר יצירת מופת. היצירה הגדולה של צ'פלין (דיקטטור הגדול - סרט ענק, אך חשוד בחפירת יתר בעיקר בגלל הנאום המיותר שבסוף הסרט). גם סרט זה משנת 1936 הוא סרט אילם. מדהים, לא?
http://hafsaka.wordpress.com/2013/12/22/1936-modern-times/
ורק ג'יגולו - הוא בהחלט סרט שאני מתכוון לראות
סרטי השבוע שלי
71 Fragments of a Chronology of Chance
אני פשוט אוהב במאים שלא נגמרים להם הרעיונות המסקרנים ושאפשר בכל סרט שלהם לראות את היצירתיות נשפכת מהם... הנקה הוא אחד כזה.
אז נכון, הקונספט כאן די דומה לקונספט ביבשת השביעית (וגם קצת בוידאו של בני) בעובדה ששניהם מבוססים על סיפור אמיתי ומזעזע אבל לא באמת מסבירים את המאורעות או מה שהוביל אליהם ונותנים לצופה לחדור אל הצד הפסיכולוגי ולנסות לנתח את המניעים של הדמויות.
הסרט הזה עושה אותו דבר כמו היבשת השביעית, רק שכאן הסרט מחולק להמון קווים לינאריים שונים שמבולגנים ומפוזרים בין 71 הסצינות בסרט (אני מניח שיש 71 לפי שם הסרט, לא באמת ספרתי..), חלקם קשורים למאורע שעליו מבוסס הסרט וחלקם לא (סצינת הפינג-פונג, אני מסתכל עלייך).
הסרט יכול להיות די משעמם לעתים ולהראות מאוד ריקני ברגעים מסויימים אבל באותו זמן הוא גם יכול לסקרן לגמרי והוא מציג את ה"סיפור" בצורה כל כך גאונית ואפילו ברגעים הזויה הייתי אומר. כמובן שהסרט עשוי בצורה מעולה, אם זה בעריכה ובצורת הבנייה שלו ואם זה בצילום ובצד הטכני.
7/10
Escape From Tomorrow
אחד הסרטים הכי ביזאריים ופסיכיים ומהנים של 2013.
כל הקונספט של הסרט אדיר ומסקרן לגמרי, ובכללי העובדה שהסרט מצולם בדיסנילנד, זה גימיק שפשוט עבד.
עבודת הצילום שחור-לבן כאן הייתה מדהימה במלוא מובן המילה, הצילום איכשהו גרם לכל הדמויות, ובעיקר לילדים, להיראות כל כך קריפיים.. הוסיף המון לאווירה הקווירית של הסרט. לעומת זאת, עבודת המשחק כאן הייתה עלובה כל כך..
זו הייתה צפייה מהנה בטירוף, סוריאליזם טראשי והזוי עם רעיון מופלץ ורנדומלי לגמרי שבסוף הסרט מגיע לשיא של הזיה וטריפיות.
7/10
Run Lola Run
וואו וואו וואו, אני חושב שלא נהניתי מסרט בצורה כזו מאז שצפיתי בבלידר... אחד המותחנים הטובים שראיתי בכל הזמנים.
ישר מתחילת הסרט נשאבתי לתוך הקצב המהיר והמהפנט של הסרט, מסצינת הפתיחה הגאונית שהובילו לכתוביות הפתיחה הפשוט אדירות עם האנימציה הפסיכדלית ומוזיקת הטראנס (שתלווה אחר כך את כל הסרט) ואחר כך לסצינת הפתיחה השנייה העוד יותר גאונית... מהרגע הזה הסרט כבר קנה אותי לגמרי והכניס אותי לטראנס מוחלט.
הסרט פשוט לא הרפה והעלילה הרפטטיבית (שזה פטיש ענקי שלי) ומזיקת הטראנס הנהדרת שישבה כל כך טוב והעריכה הקליפית המהירה של הסרט וכל השטיקים ופעלולי הבימוי הגאוניים... הכל תרם כל כך לאווירה המתוחה והמהירה של הסרט. פשוט אדיר, ככה הייתי רוצה שהקולנוע שלי ייראה.
אני כל כך אוהב שסרט מצליח להכניס אותי לסטייט אוף מיינד של טראנס, שאני נשאב בצורה מוחלטת לתוכו, והסרט הזה לגמרי עשה את זה.
הופעה אדירה אדירה אדירה של פרנקה פוטנט שהייתה מדהימה לגמרי, אחת העריכות הטובות והמרשימות שראיתי, בימוי גאוני ויצירתי בטירוף, בחירת מוזיקה מושלמת בכל רגע ורגע בסרט... גאונות אמיתית.
9/10
Hallam Foe
הסרט הזה הוא פשוט יופי בצורת סרט. לעתים יופי מלנכולי, לעתים יופי מלא תקווה, לעתים יופי מסקרן, לעתים יופי אכזרי... בעיקר הרבה יופי.
אני חושב שלא התחברתי לדמות בצורה שבה התחברתי לדמות של האלאם פו כבר הרבה יותר מדי זמן. הסרט הזה פשוט נגע בי בכל המקומות הנכונים ובכל המקומות שאני מחפש שסרט ייגע בי. הסיפור מדהים לגמרי והמעברים בין השינויי אווירה בסרט גאוניים, הוא עשוי בצורה פנטסטית לגמרי עם הופעה אלוהית של ג'יימי בל וסאונדטראק שגרם לי להשפריץ לאורך כל הסרט.
אחד הסרטים היותר יוצאי דופן שראיתי לאחרונה, ולאו דווקא מבחינת האלמנטים שבו, מבחינת ההרגשה שהוא הקנה לי.
9/10
71 Fragments of a Chronology of Chance
אני פשוט אוהב במאים שלא נגמרים להם הרעיונות המסקרנים ושאפשר בכל סרט שלהם לראות את היצירתיות נשפכת מהם... הנקה הוא אחד כזה.
אז נכון, הקונספט כאן די דומה לקונספט ביבשת השביעית (וגם קצת בוידאו של בני) בעובדה ששניהם מבוססים על סיפור אמיתי ומזעזע אבל לא באמת מסבירים את המאורעות או מה שהוביל אליהם ונותנים לצופה לחדור אל הצד הפסיכולוגי ולנסות לנתח את המניעים של הדמויות.
הסרט הזה עושה אותו דבר כמו היבשת השביעית, רק שכאן הסרט מחולק להמון קווים לינאריים שונים שמבולגנים ומפוזרים בין 71 הסצינות בסרט (אני מניח שיש 71 לפי שם הסרט, לא באמת ספרתי..), חלקם קשורים למאורע שעליו מבוסס הסרט וחלקם לא (סצינת הפינג-פונג, אני מסתכל עלייך).
הסרט יכול להיות די משעמם לעתים ולהראות מאוד ריקני ברגעים מסויימים אבל באותו זמן הוא גם יכול לסקרן לגמרי והוא מציג את ה"סיפור" בצורה כל כך גאונית ואפילו ברגעים הזויה הייתי אומר. כמובן שהסרט עשוי בצורה מעולה, אם זה בעריכה ובצורת הבנייה שלו ואם זה בצילום ובצד הטכני.
7/10
Escape From Tomorrow
אחד הסרטים הכי ביזאריים ופסיכיים ומהנים של 2013.
כל הקונספט של הסרט אדיר ומסקרן לגמרי, ובכללי העובדה שהסרט מצולם בדיסנילנד, זה גימיק שפשוט עבד.
עבודת הצילום שחור-לבן כאן הייתה מדהימה במלוא מובן המילה, הצילום איכשהו גרם לכל הדמויות, ובעיקר לילדים, להיראות כל כך קריפיים.. הוסיף המון לאווירה הקווירית של הסרט. לעומת זאת, עבודת המשחק כאן הייתה עלובה כל כך..
זו הייתה צפייה מהנה בטירוף, סוריאליזם טראשי והזוי עם רעיון מופלץ ורנדומלי לגמרי שבסוף הסרט מגיע לשיא של הזיה וטריפיות.
7/10
Run Lola Run
וואו וואו וואו, אני חושב שלא נהניתי מסרט בצורה כזו מאז שצפיתי בבלידר... אחד המותחנים הטובים שראיתי בכל הזמנים.
ישר מתחילת הסרט נשאבתי לתוך הקצב המהיר והמהפנט של הסרט, מסצינת הפתיחה הגאונית שהובילו לכתוביות הפתיחה הפשוט אדירות עם האנימציה הפסיכדלית ומוזיקת הטראנס (שתלווה אחר כך את כל הסרט) ואחר כך לסצינת הפתיחה השנייה העוד יותר גאונית... מהרגע הזה הסרט כבר קנה אותי לגמרי והכניס אותי לטראנס מוחלט.
הסרט פשוט לא הרפה והעלילה הרפטטיבית (שזה פטיש ענקי שלי) ומזיקת הטראנס הנהדרת שישבה כל כך טוב והעריכה הקליפית המהירה של הסרט וכל השטיקים ופעלולי הבימוי הגאוניים... הכל תרם כל כך לאווירה המתוחה והמהירה של הסרט. פשוט אדיר, ככה הייתי רוצה שהקולנוע שלי ייראה.
אני כל כך אוהב שסרט מצליח להכניס אותי לסטייט אוף מיינד של טראנס, שאני נשאב בצורה מוחלטת לתוכו, והסרט הזה לגמרי עשה את זה.
הופעה אדירה אדירה אדירה של פרנקה פוטנט שהייתה מדהימה לגמרי, אחת העריכות הטובות והמרשימות שראיתי, בימוי גאוני ויצירתי בטירוף, בחירת מוזיקה מושלמת בכל רגע ורגע בסרט... גאונות אמיתית.
9/10
Hallam Foe
הסרט הזה הוא פשוט יופי בצורת סרט. לעתים יופי מלנכולי, לעתים יופי מלא תקווה, לעתים יופי מסקרן, לעתים יופי אכזרי... בעיקר הרבה יופי.
אני חושב שלא התחברתי לדמות בצורה שבה התחברתי לדמות של האלאם פו כבר הרבה יותר מדי זמן. הסרט הזה פשוט נגע בי בכל המקומות הנכונים ובכל המקומות שאני מחפש שסרט ייגע בי. הסיפור מדהים לגמרי והמעברים בין השינויי אווירה בסרט גאוניים, הוא עשוי בצורה פנטסטית לגמרי עם הופעה אלוהית של ג'יימי בל וסאונדטראק שגרם לי להשפריץ לאורך כל הסרט.
אחד הסרטים היותר יוצאי דופן שראיתי לאחרונה, ולאו דווקא מבחינת האלמנטים שבו, מבחינת ההרגשה שהוא הקנה לי.
9/10
אם אתה אוהב עלילה רפטטיבית,
ממליץ על timecrimes, אבל שים לב שהוא הרבה יותר איטי וסולידי מ-run lola run.
ממליץ על timecrimes, אבל שים לב שהוא הרבה יותר איטי וסולידי מ-run lola run.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.