סרטי השבוע

[מיכאל1411]

סרטי השבוע

אז מה ראיתם השבוע?

 

[מיכאל1411]

ראיתי בזמן האחרון - חלק א'

לואי
סיימתי השבוע העונה השלישית של 'לואי'. וואו. איפה להתחיל?
לואיס סי.קיי. חותר תחת ערכי הסיטקום הקלאסי, מותח מחדש את
גבולות המדיום בסדרה המתרכזת בחייו. סדרה של איש אחד, בה
הוא עורך, מפיק, כותב, מביים וכמובן מככב. באתי ללא ידע מוקדם
וחשבתי שאני עומד לצפות במוצר קומי נטו, פרי מוחו השובב של
הסטנדאפיסט הגדול ביותר היום. מה רבה הייתה שמחתי כשהתברר
לי, פרק אחרי פרק, כי זוהי בעצם סדרה הפוזלת לכל כיוון רגשי אפשרי.
ההומור החל להפוך משני, פינה מקום גדול ונכבד לסצינות ארוכות,
בהן ניכרה תשומת הלב לשקע הנפער בטיבם האמיתי של אושר ותהילה.

וכך, לואי מוצא עצמו אבוד למדי בבמה של החיים האמיתיים, בניגוד
גמור לבמה בה הוא מבצע סטנדאפ מטריף מצחוק. ההתעכבות הנוגה
על ניואנסים קטנים ככבירים, פורטת על נימי האמוציות בשלמות יתרה.
נדמה כי לואי מעדיף פרסונה רצינית וכנה על פני זו של יצור שטותניק,
מבלי לזנוח את הכישרון שלו במרחב הקומי. סי.קיי דוחס ב-20 דקות
עצבות, בדידות, חיי משפחה, מערכות יחסים, בדיחות גסות על כל מני,
מבט נדיר בעומקו על אקראיות הקיום בניו יורק ובכלל. זוהי לא סדרה.
זהו הישג. זן חדש ונדיר. תמונה התופסת את האדם בדייקנות מלהיבה.

עד שתגיע 2014, ועימה העונה החדשה, אמשיך להתפלא לטובה על
האופן בו לואי הצליח להגיע ולגעת בתמצית של כל הטוב והרע בנו.
וגם לתהות על מלאכת המחשבת ביצירת הפרדה בין בדיה ומציאות.
'לואי' זו קומדיה טראגית שלא מתביישת להמציא עצמה כל פעם מחדש,
גם על חשבון נגישות, כי היא מבקשת ליצור דו שיח חכם עם הצופה.
והעונג כולו שלנו. הצצה בלעדית וחושפנית לעולם דומה אך אחר.
הספקתי גם לראות סדרה מוקדמת יותר עם לואיס סי.קיי, 'לאקי לואי' מ-2006,
שרדה עונה אחת בלבד. זו מחווה/פארודיה לסיטקומים הישנים והטובים, רק קצת אחרת.
מאוד גס, חצוף, חסר גבולות או רחמים, מטופש, מיזנתרופי, מהנה. מאוד מהנה.
ואיך לא, מצחיק עד כדי כאב בטן.

(2013) סטוקר Stoker
השפה הקולנועית של פארק צ'אן ווק היא ללא ספק פלא על חושי.
זהו הסרט הראשון שלו מחוץ לדרום קוריאה, קורץ מחומר דומה.
התסריט של וונטוורת' מילר הוא פלגיאט לא קטן לסרטי היצ'קוק.
ובכל זאת, צ'אן ווק מצליח לתרגם אותו מקסימלית ליופי ויזואלי
ומשל על יצרים כמוסים. הרבה פחות אלים או מבריק עלילתית
ממה שהיינו רגילים לראות אצל צ'אן ווק. הייתי מרוצה, ספיצ'לס,
מ-מיה וואסיקובסקה. סרט סוחף, מודע לבעיותיו ומתקן בהתאם.
10/7

(2013) הצבא של פרנקנשטיין Frankenstein's Army
פאונד פוטג' בו חיילים רוסים מתעדים את עצמם על סף סיום מלחה''ע ה-2.
הם מוצאים מעבדה סודית של הנאצים ונאלצים להילחם על חייהם אל מול איום
מבחיל ומטורף. כיף גדול של סרט, ממש מגניב.
10/7

(2013) המטרה: הבית הלבן Olympus Has Fallen
המערכה הראשונה של הסרט הייתה פשוט יוצאת מהכלל, הכניסה אותי לשוק מוחלט,
כזה השמור רק לקלאסיקות האקשן של הניינטיז. ואז, הרמה מעט פחתה.
הדמות של באטלר שטחית מדי ולכן האימפקט הכללי לא באמת נשאר אחרי הצפייה.
פרופגנדה אמריקנית על גדולתה של אומה במצבי משבר? נגיד.
10/7

(2013) שמיים אפלים Dark skies
קשה למצוא היום סרטי חייזרים טובים באמת. ואני מצאתי!
קארי ראסל בסרט מלחיץ ומתוסרט היטב, מומלץ לשעת לילה מאוחרת.
10/7

(2013) המושבה The Colony
החורף הגיע והשלג לא הפסיק לרדת. וכך, קפא לו העולם. שרידי האנושות עברו לגור
במושבות תת קרקעיות. מושבה אחת יוצאת לברר פשרו של אות מצוקה ממושבה שכנה.
סרט סולידי, מותח, עשוי היטב. עם לורנס פישבורן וביל פקסטון.
10/7

(2013) לזמן את הרוע The Conjuring
סרטו החדש של ג'יימס וואן. לא מאמין שהאמריקנים, צופים ומבקרים כאחד,
קנו את השיט הזה. לא מפחיד, קלישאות בכל פינה, נדוש ובעיקר די משעמם.
רק הבימוי הוירטואוזי שווה את קיומו.

(2012) אל הפלא To The Wonder
סרטו של טרנס מאליק. מה בדיוק קרה שם? אני עדיין מעכל.
עברה בערך שנה אחרי 'עץ החיים' המופתי שלו והנה אתגר חדש מצידו.
לשבח את הצילום פה זה קל מדי. העיניים שלי עדיין מתאוששות להן.
הסרט מהלל ומתמוגג מעצם קיומו, הרבה פחות קומיונקטיבי או מרגש
מהקודם של מאליק. יש בו נטייה לתיאורים דמויי מכתב אהבה, לרוב
זה מתקבל בתחושות חמימות המלוות בהתרשמות עצומה מהשפה.
מרכז הכובד הנראטיבי שלו דועך ככל שהדקות נוקפות וזה בעוכריו.
סרט מוגבל בעומק הנפשי והשכלי שלו אבל הוא בהחלט חוויה חד פעמית.
10/7

(2012) פרומתיאוס Prometheus
סרטו של רידלי סקוט לוקח הנחות יסוד מרתקות ומחרב אותן.
הבנייה העלילתית הרופפת גרמה לי לפקפק במטרה האמיתית שלו.
העשייה הקולנועית כאן באמת מרהיבה ושולחת זרמים נעימים לעיניים,
הופכת את כל הסיפור נאה לצפייה. שלל התיאוריות שצצו ברשת
על פשרן של סוגיות כאלה ואחרות מעניינות יותר מהסרט עצמו.
אחרי הסיום, ראיתי מולי רק את זה: ????????????????????
10/7

(2012) קוסמופוליס Cosmopolis
העולם של דיוויד קרוננברג תמיד עירער אותי, קרע אותי מבפנים,
נשך כל תא בגופי, התחפר לי בתודעה והשפיע על היחס שלי לאימה.
בואו כולנו נרכין ראש כי נפל דבר. זהו ללא ספק הגרוע בסרטיו.
קרוננברג מאוד אוהב לקרוא והתחשק לו לעבד ספר של דון דלילו.
התוצאה היא כישלון גמור, הכולל הגיגים מקושקשים על קיום,
הומניות וקפיטליזם. בלה בלה בלה. ממש ככה. משעמם וחלול.
העיצוב של מציאות משונה הוא היחיד הראוי לציון.
10/2

(2012) The ABC's Of Death
סרט אימה המאגד את 26 האותיות בשפה האנגלית, אפיזודה לכל אות.
חגיגה ביזארית ומופרעת של רעיונות, רובם גרועים ותמוהים לצערי.
יש כמה מבריקים כמו הסרטון של D וכמובן כמובן של האות L
10/4

 

[שמוליק דגן]

??????????????????? (פרומתיאוס) זה דווקא טוב.

השאלה היא אם אחרי זה באו לך גם כמה !!!!!!!!!!!!!!!!!!! כאלו,
אפילו בצורה של תאוריות.....

 

[מיכאל1411]

ראיתי בזמן האחרון - חלק ב'

(2012) גולדברג ואייזנברג
סרטו של אורן כרמי הוא בגדר משונה ואניגמטי.
קולנוע פרינג' ישראלי במיטבו: לא הכי מלוטש בעולם, נלהב,
רעב לעשייה חדשנית ושומר על סגנון מסקרן. יהב גל מטריד וכריזמטי
בתור טיפוס מגודל, הפתעה מרעננת. מעורר מחשבה גם אחרי הסיום.
10/6

(2012) ארגו Argo
הסרט הגרוע הכי טוב של בן אפלק עד היום.
זניח למדי, לא נועז מספיק ומנסה לדרוך בשתי מקומות בו זמנית:
דרמה פוליטית ופארודיה על הוליווד. הסרט מצחיק וסביר לצפייה.
לו היה תלוי בי, שום מועמדות לא היה מקבל. בטח לא אוסקר
לסרט הטוב ביותר. הסרט נגמר וכבר שכחתי מקיומו. אופס.
10/5

(2012) הקונספירציה The Conspiracy
פאונד פוטג'. צוות דוקו מתעד חייו של תמהוני המטיף ברחובות ניו יורק על
כך שכולנו עבדים והממשלות מאוחדות בשביל להמשיך ולשלוט על העולם.
אירועים מסתוריים הופכים את הצוות לדמויות מרכזיות בסיפור של תעלומה.
טוב מאוד, השאיר אותי על קצה הספה עד הדקה האחרונה.
10/7

(2012) רחוב ג'אמפ 21 Jump Street
'רחוב ג'אמפ 21', אתה עצור! יש לך את הזכות לשמור על שתיקה.
כל דבר שתאמר יכול ועלול לשמש נגדך בביהמ''ש העליון לפשעים
נגד הקומדיה. אתה רשאי לעו''ד. אם לא תוכל להרשות לעצמך עו''ד,
אז בעיה שלך. התחלת בתור סרט ממש מצחיק. הבטחה מגניבה.
ואז בגדת בכל הצופים שלך. בלעת סמים קשים. התייאשת מעצמך.
התחלת לסחור באמון שלנו. הורדת את הערך שלך לרצפה.
אפילו מאדרפאקינג ג'וני דפ לא הציל אותך. # המשרד לאיכות #
10/6

(2011) החבובות The Muppets
מאוד מומלץ לכבות את חוש הציניות בשביל לאמץ בשמחה את
הסרט והעושר הרגשי הרב שהוא מציע. מאז שהייתי ילד,
הבובות המזמרות לא ממש עשו לי את זה או היו חלק בולט וניכר
מנוף הטלוויזיה אליו הייתי רגיל. הם פשוט היו שם, חביבים שכמותם.
הגרסה החדשה מתוקה מדי, נאיבית מדי, שמחה מדי, הכל מדי.
איכשהו, זה כן מתחבר לכדי סרט מהנה שעושה המון נעים בלב.
10/7

(2011) נערה עם קעקוע דרקון A Girl With A dragon Tatoo
הסרט הכי חלש של דיוויד פינצ'ר עד עתה. בכל זאת, במאי שמאחוריו
רזומה של סרטים מצוינים, כולל הנסיגה שלו משטחים של מותחן פסיכולוגי
לאופקים חדשים. המקור השבדי שיעמם אותי. הרימייק חסר נשמה,
גורם לדמויות ולנפתולי העלילה בו להיות שטחיים כמו קרטון. פינצ'ר, משום מה,
לא פיענח הפעם כיצד להלביש את המחשבות הקולנועיות האמיצות
שתמיד היו לו על גוף כה מגודל ומגושם. הספר כנראה לא נועד לעיבוד.
10/5

(2010) האיש משומקום The Man From Nowhere
מותחן פשע דרום קוריאני. צריך להוסיף? מספיק להגיד ''דרום קוריאני'' ומייד
תדעו כי איכויות קולנועיות מסעירות רבות לו. סרט מסוגנן, אלים, מרתק.
10/7

(2010) בלו ולנטיין Blue Valentine
קשה לי לכתוב מילים טובות על הסרט. לא בטוח שהוא ראוי להן.
רבים יחלקו ויגידו שאני לא יודע על מה אני מדבר. טוב, זמן להסברים!
הסרט כתוב היטב, מרגש ונוגע במקומות הנכונים. בחצי שעה הראשונה.
אח''כ, המעידה באה ובגדול. לא אחראי מצידו לבחון מערכת יחסים
בזכוכית מגדלת, לרמוז על אשמים ובעיות ואז פשוט לבוא ולשפוך אור
על הכל בעזרת הדבקה של צירי זמן. אהבה היא שברירית לפעמים,
כולנו חווינו את זה. קל להזדהות עם לא מעט ממה שקורה פה. רק מה,
כמו 'הוואלס האחרון', גם כאן לא ממש היה אכפת לי מהדמויות.
הסרט חולף על פני אוטוסטרדת הזוגיות ומסכם אותה כמפח נפש.
נשארתי עם הרגשה לא טובה, עצבות עוקצנית ועם השאלה ''למה?''
10/5

(2010) Public Speaking
עד עתה, לא נתקלתי מעולם בשמה או פועלה של פראן לייבוביץ'.
בעזרת הדוקו המרתק והנהדר של סקורסזה, נחשפתי לתבונה ניו יורקית
מפעימה, הומור מבריק ורצון טוב להתפכחות יצירתית. היא ניחנה
בכישרון עצום להגות דעות, הקדימה את זמנה ועדיין עושה חיל בתחומים שונים.
מאוד מומלץ. אפשר לקרוא עוד עליה ועל הדוקו בבלוג המצוין 'פריק - מגזין אלטרנטיב' -
http://freakam.wordpress.com/2011/03/14/דיבור-ציבורי-מרטין-סקורסזה/

(2010) Essential Killing
יזי'י סקולימובסקי נחשב לבמאי פולני חשוב ומוערך בעולם הקולנוע.
ההיכרות הראשונית שלי עימו התחילה כעת עם סרט בו וינסנט גאלו
הוא מחבל נמלט. בלי דמויות או עלילה, אתם תקבלו פה רק הבלחות
של נראטיב אמיתי. השאר מתאמץ לשוות לעצמו מראה של יצירה
כאוטית-לירית חשובה מאין כמוה. מאוד לא ברור כל העניין - החתירה לפואנטה לא קיימת.

(2009) ולהלה רייזינג Valhalla Rising
זהו זה. ניקולס ווינדינג רפן רשמית הפך לאחד הבמאים האהובים עליי בעידן המודרני.
אחרי שראיתי את 'ברונסון', 'דרייב' ו'רק אלוהים סולח', השלמתי עוד
יצירה מהפילמוגרפיה שלו - 'ולהלה רייזינג'. רפן לוקח את הקולנוע
כפי שאנו מכירים אותו והופך אותו למפלים איטיים של אלימות והרהור.
'ולהלה רייזינג' מתאר גיהנום. מתחפר בתת מודע של הצד האפל.
דה-הומניזציה? כן. הרבה ממנה. דימויים מצמררים ומכשפים למכביר.
סרט שירגיז ויקומם רבים. אחרים יתרשמו ויכריזו על עוד מאסטרפיס.
10/8

 

[שמוליק דגן]

Argo הסרט הגרוע הכי טוב של בן אפלק עד היום...

למה למהר ולרתום את העגלה לפני הסוס???

חכה בסבלנות לסרט הבא בסידרת 'באטמן'.......

 

[RoyceGracie]

לא הבנתי את Valhalla Rising בכלל

תוכל להסביר לי מה כל כך מדהים בו ? הרגשתי שאין בכלל עלילה

 

[מיכאל1411]

האווירה הגיהנומית, הצילום המהפנט, הדימויים

זהו מסע לנפש האדם האפלה.

 

[חולה על הישרדות 6]

הסמויה, עונה 4

טוב, הפעם לעומת הפעמים הקודמות אני לא הולך לשחות נגד הזרם- זאת עונה מצויינת של טלוויזיה, וללא ספק העונה הכי טובה של הסמויה. אבל בעוד אנשים חושבים שהסמויה היא הסדרה הכי טובה אי פעם ועונה 4 היא הדובדבן שבקצפת הטלוויזיונית, מבחינתי הסמויה היא סדרה טובה למדי שלא התחברתי אליה מספיק, ועונה 4 היא העונה היחידה שאני מכניס לרשימת העונות הטלוויזיוניות הגדולות שראיתי (אבל לא לטופ 5, הוא שמור לעונות 3 ו6 של הסופרנוס, עונות 3 ו4 של שובר שורות ועונה 3 של משחקי הכס) (גם עונה 3 הייתה טובה מאוד, למען האמת מבחינת דמויות נטו זאת העונה הכי חזקה- סטרינגר, אייבון, מקנולטי, כולם היו חסרים לי בעונה הרביעית) (כן כן, השתמשתי עכשיו בסוגריים פעמיים, כן כן, עכשיו שלוש).
אז קצת פירוט- מאוד אהבתי את הקונספט הזה של לתת לפוליטיקה הרבה מאוד פוקוס עד הבחירות, ואז אחרי הבחירות לאט לאט ובהדרגה לתת לה פחות ופחות זמן מסך. בדרך כלל אני לא אוהב את הרילאיזם המוגזם של הסדרה אבל הפעם הם פגעו בול, רעיון גאוני. ועדיין, קצת חבל כי קארקטי והריצה שלו הייתה בין קווי העלילה המעניינים בסדרה. מארלו סטאנפילד, כריס וסנופ, הם שלישיית נבלים טובים בסה"כ גם אם הם לא מתקרבים לעומק של אייבון וסטרינגר. עומאר ממשיך להיות די-שולט-אבל-לא-מתקרב-לשיא-הפוטנציאל-שלו מבחינתי. באבס לא עשה יותר מדי אבל הוא עשה משהו, שזה כבר יותר מפעם. ולמען האמת הוקל לי שעבודת המשטרה תפסה חלק פחות נכבד בעונה.
ויש כמובן את עלילת ילדי בית הספר, שהיא גם העלילה הכי חזקה של העונה וגם החזקה בסדרה כולה. בהתחלה התחברתי רק לרנדי, אחר כך נפתחתי גם לניימונד ואפילו הסיפור הטראגי של מייקל תפס את תשומת לבי בסופו של דבר (למרות שהשחקן שלו הגזים עם ההבעה הקבועה של הקדוש המעונה). רק דוקואן לא קיבל יותר מדי לעשות, אבל לא נורא, הוא עדיין היה חמוד. בסך הכול כל ארבעת הילדים עברו חוויות מרתקות, נוגעות ללב, בלי להידרדר לקיטש, ועם משחק יוצא מן הכלל (קצת כמו ב"משחקי הכס"- מאיפה לעזאזל HBO מקריצים ילדים שחקנים כל כך טובים?!). הם מתחילים בנקודה A ומסיימים בנקודה B, ובדרך עוברים הרבה טלטלות. ואיכשהו הרגשתי שאני מכיר אותם כבר מתחילת הסדרה למרות שראיתי אותם רק 13 פרקים. אז כן, עבודה טובה בגזרה הזאת.
עכשיו לחסרונות- העונה שומרת על קצב מצויין עד הבחירות, ואז יש כמה פרקים של נפילת מתח. לא קריטי, אבל מורגש. וקצת התאכזבתי לגלות שלעומת העונות הקודמות, שהנקודה החזקה ביותר שלהן היא היכולת לסגור קצוות באופן מושלם, העונה הזאת מרשה לעצמה להשאיר כמה סטוריליינס לעונה החמישית. כל מה שקרה עם המשולש עומאר-ג'ו-מארלו המשיך והמשיך על אותו גל ולא הגיע בסוף לשום מקום. ממש כאילו קטעו את הסיפור הזה באמצע. ובהתחשב בזה שהסיפור הזה תפס נפח גדול מהעלילה זאת החלטה די תמוהה לדעתי.

לסיכום, אחלה בחלה, נהניתי. קצת מבאס לדעת שנשארה לך רק העונה שנחשבת להכי גרועה.

 

[mrpink3]

מעבר ל'חייבים לדבר על קווין'

שעליו כבר כתבתי:

אביב קיץ סתיו חורף ואביב - סרט מדהים. אני חושב שבכל הסרט יש לא יותר מ-10 שורות דיאלוג. 9/10

דבר אליה - אין ספק, אלמדובר גאון קולנוע. 8/10

אהבה (הנקה) - יוצא מן הכלל. 9/10

מיסייה ורודו - מרגש ואינטילגנטי, משעשע הרבה פחות. 9/10

וגם, העונה השנייה של אימפריית הטיילת טובה בהרבה מהראשונה.

 

[גולי233]

השבוע שלי

שבעה פסיכופתטים. השתעממתי ופרשתי באמצע הדרך.
יצורים יפהפיים. פנטזיה ורומנטיקה לנוער. אין בסרט שום חדש אבל הוא מבויים ומשוחק היטב ובסה"כ מהווה הפתעה נעימה.
שמיים אפלים. ראיתי אותו באמצע הלילה ויש בו לא מעט רגעים אפקטיביים ומלחיצים. בנוסף המשחק מצויין ומשכנע. זו אימה מהסוג שאני אוהב – עם דגש על פחד ולא על גועל. סצינת הסיום מעט מקלקלת אבל לא נורא.
מסע בין כוכבים 3: החיפוש אחר ספוק. סיפור הבסיס והעלילה מצויינים אבל.... התסריט והמשחק איומים, מה שהפך את הסרט דה-פקטו לקומדיה עבורי. זה גם הזכיר לי את המיקס המעולה של אדיקטיב טי.וי.

 

[שנאוצר משהו]

מלנכוליה.

האמת? לא התלהבתי בכלל. הצילום מעולה, השחקנים אדירים אחד אחד, יש כמה סצינות בהחלט מבריקות. אבל לא הרגשתי שהכל מתחבר לחוויה קוהרנטית כלשהי. סתם בליל של רעיונות לאו דווקא מעניינים ופוטנציאל לא ממומש עם סיפור משעמם ביותר שנראה כאילו נתפר לאחר מעשה. אפילו אוהבי הסרט מודים שחווית הצפייה בו היא קשה ומייגעת, אבל יש כאלה שימצאו בסוף הסרט תמורה לכך, ויש את אלה שלו. אני, מה לעשות, בקבוצה השנייה. לפחות הנקודות החזקות בו מספיק חזקות כדי שהוא יותיר אותי עם רושם שיותר נוטה לכיוון החיובי.

 

[mrpink3]

אני חושב שזה תלוי במצב הרוח של הצופה

קשה להתרכז בסרט ללא מוזיקה כלשהי, עם מצלמה תזוזתית, כשהדמויות מדברות בשקט על סף הזוי, שלא מתרחשת שום תפנית במהלך רוב העלילה - עם זאת, אם אתה בא לסרט במקסימום ריכוז, כזה שאתה יושב על הספה ולא שוכב עליה, אני לא רואה שום סיבה לאי-הנאה, אם כמובן אתה מתחבר לז'אנר האירופי-אומנותי.

מעבר לזה, אלמלא האווירה הייחודית של טרייר, אני חושב שהסרט היה מאבד לא מעט מהטאצ' המיוחד שלו.

 

[שנאוצר משהו]

זה לא עניין של ריכוז או לא.

באתי לסרט הזה מוכן, יודע כל מה שצריך לדעת על חווית הצפייה הידועה לשמצה שלו - ועדיין, הסרט לא תפס אותי. האמת, לא טוב שהשתמשתי במילה "משעמם", לא עשיתי לסרט צדק. אפשר לומר שהוא יותר דליל, כלומר, קורים דברים, אבל אין יותר מדי משהו מאחורי זה, משהו שיכול להגביר ולהרחיב את העניין שלי בו. אין לי בעיה עם דרמות משפחתיות שקטות, אבל משהו בסרט הזה לא נעשה נכון לטעמי.

 

[AsafA55]

אני חושב שלראשונה אני מסכים עם mrpink3

כמו שאמרת,זה סרט על עלילה מאוד איטית שההתפתחויות שם לרוב לא משנות יותר מדי.
אבל זה בהחלט סרט עם המון אוירה שבהחלט דורש סף מסויים של ריכוז וסבלנות.

אני למשל צפיתי בו בקולנוע,ואני לא הייתי בטוח שהייתי שורד אותו,או לפחות מתייחס אליו באותו אופן בצפייה "רגילה" בבית.

אגיד לך אפילו יותר מזה,אני בטוח שיש אנשים שבצפייה ביתית לא שרדו את 8 הדקות הראשונות שהיו תמונות על רקע של מוזיקה.
בקולנוע לעומת זאת,ישבתי מהופנט.

http://www.youtube.com/watch?v=2kP-vuOy8cU

 

[שנאוצר משהו]

בלי התנשאות, בבקשה.

הייתי מרוכז ובכל זאת לא אהבתי. קורה.

 

[AsafA55]

חלילה

לא האשמתי,ביקרתי או התנשאתי.

אתה ממש מתנצל על זה שלא אהבת...זה בסדר.
רק טענתי שאני דווקא כן חושב שמדובר בסרט שאי אפשר לראות "סתם על הדרך".

 

[gavrik]

אני אישית מפריד את הסרט ל-2 חלקים

החלק הראשון, של החתונה, סתם שיעמם אותי.
אז קירסטין דיכאונית, סבבה. לא הזיז לי הרבה.
החלק השני, מבחינתי הוא פשוט סיפור קצר שלא קשור לכלום ובוצע בצורה מאוד יפה, על התמודדות של משפחה עם מה שאולי יהיה או לא יהיה הסוף המוחלט.

 

[AsafA55]

ריכוז סרטים של החודש וחצי האחרונים - חלק א'

כדור ארץ אחר (Another Earth) -
דרכיהם של סטודנטית צעירה ומלחין נפגשות בעקבות תאונה טראגית.
ברקע - תגלית על כדור ארץ נוסף,זהה לחלוטין לזה שלנו.

נשמע קצת מבולגן ולא קשור,אז...נכון.
אבל באופן מוזר ונפלא השילוב הזה עובד יופי,בסרט טוב מאוד שעשוי היטב,מצליח להיות שונה ולרתק.
בריט מארלינג מככבת בסרט,והיא בהחלט שחקנית מבטיחה ומסקרנת שעשויה להיות הדבר האיכותי הבא.

ציון - 7/10

היחידה (The Sweeney) -
ריי ווינסטון מגלם ראש יחידה מיוחדת במשטרת בריטניה שפועלת בדרכים לא שגרתיות ואלימות להשיג את מטרתם במצוד אחרי חבורת שודדים.
עלילה בנאלית להחריד מה שלא מונע מהביצוע להיות טוב מאוד,מעט שונה מהתבנית הרגילה ובהחלט סרט פעולה מהנה.

ציון - 7/10

פארקר (Parker) -
אני מת על ג'יסון סטייטהם,והוא גם כאן מגלם את דמות הרוצח השכיר השרמנטי.
הפעם הוא מסתבך כאשר כנופיית שודדים בוגדת בו,והוא חוזר כדי לנקום ולקבל את מה שמגיע לו.
ג'ניפר לופז משחקת לצידו באקשן סטנדרטי וחביב שמעביר את הזמן בכיף,לא הרבה מעבר.

ציון - 6/10

נולד פעמיים (Twice Born) -
פנלופה קרוז מגלמת אם חד הורית שחוזרת לסראייבו עם בנה כדי לספר לו את הסיפור על אביו שמצא את מותו שם בזמן המלחמה.
אמיל הירש מגלם את האהוב לשעבר.
הפוטנציאל גדול עם שני שחקנים טובים,אבל לצערי הסרט נע באיטיות ללא כל צורך בכך,עד כדי רגעים מעט משעממים.

נוסף - ***ספוילר*** הסרט מאוד הזכיר לי את הסרט המצויין דווקא "האישה ששרה",בעיקר בגלל הסוף. ***סוף ספוילר***

לסיכום,אכזבה גדולה,עם סרט מאוד בינוני.

ציון - 5/10

המטרה הבית הלבן (Olympus Has Fallen) -
ג'רארד באטלר הוא ראש יחידת האבטחה של נשיא ארה"ב לשעבר שחוזר לבית הלבן כדי להגן על הנשיא לאחר השתלטות עוינת על המתחם.
been there,done that ולמרות זאת מדובר בסרט פעולה חביב ומהנה ביותר.

ציון - 6/10

 

[GK_FF]

נכון שפארקר......

היה טוב יותר אם הוא היה עם ג'ניפר בסוף? מה זה הרעיון הזה שלא????????

 

[AsafA55]

תיארתי לעצמי שתתאכזב מזה

רומנטיקן חסר תקנה שכמוך