סרטי החודשיים
מזמן לא כתבתי והצטברו קצת, נתחיל מהטוב ביותר:
the perks of being a wallflower -
שמעתי הרבה ביקורות טובות ולא כזה הבנתי בדיוק מה הסרט הזה בעצם, במיוחד לאור הציון הגבוה ב-IMDB.
לשמחתי, לא התאכזבתי ומאוד אהבתי.
הסרט לא היה חף מקיטשיות אבל הוא היה מבוצע בצורה מאוד טובה ויצר אווירה שהתאימה לסיפור בצורה יפה.
בנוסף, הוא הרגיש לי כמו מיש מש של כמה סרטים (עזרא מילר הזכיר לי קצת את הית' לדג'ר מ-10 דברים שאני שונאת אצלך, צ'רלי את דוני דארקו) שזה היה נחמד.
silver linings playbook -
עוד סרט עם ציפיות גבוהות בעקבות ביקורות מאוד טובות, שלצערי פחות התחברתי אליו ולא הבנתי על מה היית המהומה.
אם הייתי רואה אותו סתם בלי לדעת עליו כלום אז בטח הייתי חושב שהוא מעל בינוני+ אבל עם כל הבאזז של האוסקר, אין לי מושג מה פספסתי.
את קופר אף פעם לא כזה אהבתי אבל הוא די מתאים לדמות, את לורנס אהבתי עוד מאז winter's bone, שהוא היה הרבה יותר שווה אוסקר מזה לדעתי.
the master -
הסרט מצופה של פול תומאס אנדרסן.
כהרגלו הסרט מאוד איטי ולוקח את הזמן, השחקנים היו מעולים (רבות נאמר כבר על חואקין פיניקס).
לדעתי היה פספוס שכן הסרט לא שם מספיק דגש על החיכוכים של "המטרה" עם העולם, אולי כדי לא לעצבן את אנשי הסיינטולוגיה יותר מידי.
lincoln -
עוד דרמה אפית איטית, הפעם מבית היוצר של שפילברג.
המון פוליטיקה ותככים, נושא שדווקא מעניין אותי לא מעט אבל איבדתי אותם בבליל המושגים שהועלו בסרט במיוחד עקב שיטת הזמן המרוחק והפולטיקה האמריקאית השונה.
אהבתי את הדמות של לינקולן ככזאת שהצטיירה בכך שבדרך לצדק כפי שהוא ראה אותו הוא היה מוכן לנקוט בצעדים פחות אתיים.
מעניין איך הפעולות שלו היו מתקבלות בעולם המודרני עם התקשורת הלא פוסקת ששופטת כל מקרה תוך שניות, לדעתי היו צולבים אותו.
אנה קרנינה -
דרמה תקופתית נוספת, הפעם בקצה השני של הגלובוס.
פחות אהבתי את הגימיק של התפאורה שזזה, סתם הסיח את הדעת ופגע בסיפור, הרומן מכיל מספיק בשר כדי לא להסתמך על שטויות מסביב.
היו חסרות כמה סצינות מהותיות מהספר, סה"כ חביב אבל לא יותר.
איירון מן 3 -
יותר טוב מהשני, שבכלל לא התלהבתי ממנו, פחות טוב מהראשון.
בעיקר בגלל שהסיפור היה מוזר. הכניסו יותר מידי פנטזיה (אני יודע שהיה את הנוקמים אבל עדיין, זה כבר גבל במוטנטים של אקס מן),
והדרך שבה הסיפור התקדם פשוט נראתה מאולצת, במיוחד הסוף.
בשורה התחתונה, מזכיר את הנוקמים, אבל בלי כל הכיף מסביב שגרם עוד איכשהו להתעלם מכל החורים.
the last stand -
סרט פעולה/אקשן טיפוסי מינוס לא מיוחד בכלל, שהאמת ללא שוורצנגר בטח לא הייתי טורח בכלל לבזבז עליו את הזמן.