סרוקסט

[obi]

סרוקסט

שלום גרא, ולפורום. יש לי שאלה. אני כבר למעלה מחצי שנה לוקח סרוקסט לפי מינון שרשם לי רופא מומחה לעניין זה. ואינני חש בשינוי שציפיתי לו מתיאורו של הרופא על ההשפעה החיובית שהתרופה יכולה לעשות. הסימפטומים שתיארתי לרופא ושהתרופה היתה אמורה לטפל בהם פשוט נשארו. בחלקם המשמעותי. אני חייב לומר שישנם שינויים. אבל קשה לי לזקוף אותם לזכות התרופה. פשוט מפני שדברים רבים התרחשו בין לבין וקשה לי לומר למי היה חלק נכבד יותר בשינוי אם זה להתרחשויות השונות או גם לתרופה. מה אתה יכול להמליץ לי לעשות? קשה למדוד את תרומתה של התרופה לשינוי אם בכלל. ולמרות שבאופן כללי אני מרגיש טוב יותר. קשה לי מאוד לומר שהכל בסדר בצורה סבירה. במיוחד בזמן האחרון. אפשר לומר ש"התנאים החברתיים" בהם אני נמצא כעת, חזרו ונהיו די דומים לאלו שהיו לפני חצי שנה . והנה דברים צצים להם שוב ומתברר שהם לא נעלמו. obi

 

[obi]

ילדים בשמם..

הי. דיסטימיה ואישיות נמנעת היו המושגים שהןפיעו באבחון. בשיחה אח"כ עם הפסיכולוגית היא דיברה גם על חרדה חברתית. כנראה זה דבר שהשתמע מאבחון הרופא ושלא היה גלוי לעיני במפורש. קראתי את מה שכתבה פיצ´י שרשורים ספורים מכאן כששאלה אם היא צריכה לחפש תרופות ומה שהיא מתארת ממש קולע למה שגם אני חש היום. וזו תחושה שלי די קבועה כבר כמה שנים. מיותר לציין שבמיפגשים עם פוטנציאל להרחיב את חוג האנשים שאני מכיר לא יוצא כמעט כלום היום לדוגמא אני במקום עבודה חדש כבר שבוע וחצי עם עוד כמה חברה חדשים אבל אני מרגיש שהם התקדמו הלאה ואני נותרתי מאחור בבדידותי הגלמודה . לא שאני מחפש את זה . אבל המוטיבציה לזה היא אפס . מיום ליום יש תהום שהולכת ונפערת מפני שאני נשאר באותו מקום וזה הולך ונהיה בולט וזה מפריע מאוד. מפריע לי יותר איך שאנשים עשויים לתפוס את זה. ואני לא כ"כ מרגיש שזה קשור בביטחון העצמי שלי. יש פשוט חוסר צורך מסוג כזה שינבע מתוכי ממש, בצורה ספונטנית. ואין פה איזה אידאולוגיה זה אולי נשמע אבל זה רק ניסיון לתאר את מה שקורה אצלי. נדמה לי שאני מצטייר כאדם משעמם מאוד שאין לו מה להציע. בגלל כל זה. אני מרגיש מאוד רחוק ממה שקורה בד"כ לידי , מההתרחשויות החברתיות. אני לא מרוחק. אני לא מתרחק. זה פשוט שהם "שם" ואני "שם" בכיוון המנוגד. אני פשוט לא "מתערבב" עם כלום. וזה קורה בכל הזדמנות שאני יכול כרגע לנסות להיזכר בה. אין לי על מה לדבר איתם . ואין התמשכות של עניין מצידי לדברים שמתרחשים. ואנשים כבר הספיקו לומר לי למה אתה נראה כזה? אז אני אומר שזה כנראה שפשוט רק התעוררתי לפני שעתיים (בצהריים) וזה גם נכון. וזה מזכיר לי מלא פשוט מלא הערות מסוג כזה מלפני שהתחלתי לקחת את התרופה. ככה בד"כ אני לא מרגיש עצוב. אבל אני די אדיש. והצורה שבה זה נראה מכבידה עלי מאוד מאוד. וכרגע זה ביתר עצמה כי הנה אני במקום עבודה חדש.. לא תיכננתי שזה יהיה כזה ארוך אבל מי שהגיע לכאן והוא לא איש מקצוע שלא יפגע : אל תכתבו לי עצות. תכתבו אם נתקלתם באנשים שנדמה לכם שהם כמוני . או שאולי אתם מרגישים בעצמיכם אותו דבר. ושוב : אל תיכתבו עצות בבקשה. במיוחד אם כל זה נראה לכם מוזר. obi

 

[גרא.]

תודה ששתפת אותנו ברגשותייך.אתה

אינך לבד,ישנם רבים כמוך.אבל אתה שונה בכך שאתה מעיז,ומבטא בעוצמה רבה את רגשותייך..וזו תחילת הדרך לשינוי חיובי.מחזיק לך אצבעות..

 

[גרא.]

פסיכולוגים,אינם רשאים לתת,או להמליץ

על תרופות.זוהי זכותו הבלבדית של הפסיכיאטר,וכמובן,כל רופא מומחה.ולכן כמובן הכתובת לשאלתך צריכה להיות מופנית לרופא המומחה שהמליץ על הסרוקט. יחד עם זה,למיטב ידיעתי,סרוקט היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה.המעכבת באופן סגולי ניצול חוזר של סרוטונין במוח.אם ההשפעה חולפת,כפי שאתה מתאר,ניתן להשתמש בתרופות אחרות מקבוצה זה (פארוקסטין).כמו הפרוזאק. לכן כדאי לחזור לרופא שבדק אותך,או לגשת לפסיכיאטר אחר,ויתכן שבעקבות תחושותיך,ימליץ וינחה אתך להשתמש בפרוזאק.

 

[obi]

תודה