הזהב הלבן...
לפי הקבלה, ארץ אופיר סבבה את גן-עדן, ואדמתה הייתה 3 סוגים של זהב, כאשר הזהב הצהוב מקדם את פני כולם, והוא פותח את הגבול אל תוך ארץ אופיר, בכיוון לגן-עדן... קל היה לעבוד דרך הזהב הצהוב, כל אדם, כמעט עבר אותו, מבלי להפגע. אדמת ארץ אופיר, הייתה מרחבים של זהב אדום... אותה היה על כל אדם, בדרכו לגן-עדן, לעזור לתושבים לעבד את האדמה האדומה ולהצמיח עצים ופרחים... לעבור את הזהב הלבן היה קשה ביותר, כי מספיק היה, שליבו של אדם אינו טהור, וכבר בפסיעה ראשונה, היה נופל ומת. האגדה מספרת על אדם, שהיה לו אוצר ענק ומשרתים ושפחות, והוא היה אדם טוב, התחשב בעובדים שלו, אהב בכל ליבו את משפחתו, אף-פעם בחייו לא ידע קינאה ושינאה, אבל כשהגיע אל הזהב הלבן, בפסיעתו הראשונה נפל מת. לקחו אותו משם, אנשים שהיו איתו... הם תהו לסיבת מותו של הצדיק... חיטטו בכליו ומצאו שם 2 גושי זהב, שלקח בדרך, האחד צהוב והשני אדום. בא הרבי לעבור את הגבול, הוא אמר: "הוא גנב, אני מעולם לא גנבתי מאיש, אני שומר את עשרת הדיברות..." היה קצת חשש בליבו של הרב, שאהב להביט בנשים יפות וידע היטב, שגאוותו גדולה מכבודו, ואכן, הוא הניח רגלו על הזהב הלבן ומת. השלישי, אדם עני, בגדיו מרוטים, עבד קשה מאוד כל חייו למחייתו, פירנס בצימצום את אישתו וילדיו והיה בור ועם-הארץ, הניח רגלו על הזהב הלבן, והנה לא קרה לו כלום. פסע פסיעה ראשונה ושניה... בפסיעתו השלישית עטף אותו ענן לבן, והאחרים לא יכלו לראות אותו. הגיע העני אל משכנו של האל, ושאל אותו: "איך זה שהעשיר טוב-הלב והרב, שהם צדיקים, מתו על הזהב הלבן, ואני, אדם עני, בור ועם-הארץ, עברתי אותו?" אמר לו אלוקים: "לא מעשיו של אדם נמדדים, בבואם אל גן-העדן, אלא ליבו, ולך לב עשיר יותר מכולם. כשהחמור שלך גסס, כאב לך, לא בגלל שלא היה לך עוד חמור, אלא בגלל שכאב לך לראות אותו בסיבלו, ועשית הכל להקל על החמור הזקן. כשאדם רעב היה דופק על דלתך, מעולם לא מדדת אותו בבגדיו, והכנסת אליך הביתה כל רעב, שיאכל וישבע, גם כשלא היה לך. מעולם לא ידעת גאווה, גם לא קינאה או שינאה, מעולם לא שמרת טינה לאיש. חיית את חייך באהבה גדולה לחיים ולכל אשר סביבך... הלוואי וידעתי איך ליצור עוד רבים כמותך." בקיצור, אני בחרתי לי את הניק שלי, בגלל המשמעות הקבלית של הזהב הלבן.