אני, ללא ספק.
לא שאני חושבת ככה, אבל מזכירים לי את זה כל חמש דקות בערך. אני המוזרה שמתעקשת למחזר את הניירות המיותרים. אני המוזרה שאוספת את הבקבוקים של המים המינרליים ולוקחת לכלובי המיחזור. אני המוזרה שלא לוקחת אנטיביוטיקה ולא הולכת לרופאים "אמיתיים" אלא ל"רופאי אליל". אני המוזרה שנוסעת עד לגליל בשביל להביא תערובת של צמחי בר לתה, תערובת שכל המשרד התאהב בה והם מחסלים אותה כאילו קונים אותה בסופר פה בנתניה. אני המוזרה שמבשלת בריא (יש רשימת המתנה על הפשטידות שלי ועל הלחמים תוצרת בית שאני מביאה למשרד). אני המוזרה שמתלבשת צבעוני, הולכת להפגנות, אומרת את דעתי, ולפעמים, בימים טובים, גם מדלגת או רוקדת במסדרון בדרך בין המשרד של הבוס למשרד שלי. מה עוד, אה כן, אני המוזרה שויתרה על יום עבודה בשבוע כדי לעבוד בגינה וללמוד חקלאות אורגנית. בחברה של מהנדסים שמפתחת ציוד רפואי למנתחים, אין ספק שאני הבן אדם הכי מוזר במשרד...