סקר תרבות

down under

New member
ללא מוסיקה החיים היו שגיאה, קבע ובצדק

פרידריך ניטשה.


"במקום בו יש מוסיקה אין מקום לרוע" - מיגל דה סרוונטס (הסופר שכתב את דון קיחוט איש למנשה).


וסליחה שהתפרצתי.
 
תרבות ופנאי-תזכירו לי מה זה

מוזיקה: איימי ווינהאוס, אדל, פוליקר, אלברשטיין, סטינג!, בראיין אדמס, סקורפיונס, צרפתית-Lara Fabian , Bonnie talyor, פורטיס, ספרדית: אנדראה בוצ'ילי. דובנוב, דיוויד ברוזה, ברי סחרוף, יהודית רביץ, יזהר אשדות, שלמה ארצי, אביב גפן, ריטה, רמי קליינשטיין, כל רגע נזכרת בעוד...
ויש עוד...
חסידית - יובלות לא שמעתי, לא מתגעגעת.
ספרות: אוהבת והלוואי שהיה לי עוד פנאי ופניות לזה. הספר הכי טוב שקראתי לאחרונה: עפיפונים של אמיל אז'אר. אוהבת גם ספרי ילדים, לקרוא עם הילד.
אומנות: מתעניינת ואוהבת. מכל סוג כמעט, לא מגיעה לזה מספיק אז לצערי אין לי המלצות. אוהבת מאד צילומים מקצועיים, יש די הרבה צלמים ברשת ובפייסבוק שמעלים תמונות אמנותיות שלהם, ובזה מסתכמת כרגע התעניינותי.
קולנוע: דרמות בלתי צפויות, מתוחכמות, נוגעות. קומדיות - רק אם הן ממש ממש טובות. וקלאסיקות משובחות.
במאים אהובים - פדרו אלמודובר - דבר אליה, חיבוקים שבורים.
וודי אלן - מה שעובד, לרומא באהבה (בקולנוע שווה!) וויקי קריסטינה ברצלונה,
שחקן שראיתי את כל הסרטים שהוא משחק בהם, רק בגללו: דסטין הופמן
(איש הגשם, הבוגר, קרמר נגד קרמר - מומלצים בחום!)
שחקנית: פנלופה קרוז - משחקת ברוב סרטיו של אלמודובר, ובאחרון של אלן.
סדרות: כתבתי בהודעה אחרת. העשב של השכן, המנטליסט, אימפריית הפשע, הסופרנוס, האוס, עקרות בית נואשות, עוד המלצות יתקבלו בברכה!
בלוגים - פעם היו לי המון בפייבוריט ונעלמו כי לקח אותם פירמוט המחשב!
תאטרון - ראיתי מעט הצגות בחיי והן היו מקסימות:
הארווי, סטמפניו.
ולילדים ממליצה בחום: המלאך, הקוסם מארץ עוץ. לקטנטנים: הכבש השישה עשר.

שכחת משהו מתורבת להפליא ואהוב עלי: טיולים וסיורים בארץ (ובעולם-בב"א)
ועוד משהו בשביל הבריאות: ספורט: ריצה, שחיה.
 
אם אני לא טועה, פנלופה קרוז משחקת גם בויקי

כריסטינה ברצלונה.

תודה שהזכרת לי שטיולים זו תרבות. דווקא תרבות מפותחת אצלי:)

בקשר לצילומים, אני מצלמת בעצמי ויש לי גם כמה תמונות לא רעות. קשה לי לראות תמונות טובות באמת, זה גורם לי למן כאב בטן שמעורבב מהתרוממות רוח ומההרגשה הקשה שאני כנראה לא אצליח להגיע לרמה הזו...
 

חלושעס

New member
תיקון קטן:

עפיפונים הוא לא של אמיל אז'אר, אלא של רומן גארי - למרות שמדובר בסה"כ באותו איש. במהדורה העברית של "עפיפונים" (מצטרף להמלצה, אגב) יש אחרית דבר "חייו ומותו של אמיל אז'אר" מאת רומן גארי - חיבור שבו הוא מסיר את הלוט מעל דמותו של אמיל אז'אר. אא"ט החיבור נמצא בעזבונו, ופורסם רק לאחר מותו (התאבדותו).
 
ארוך מאוד, אבל שווה (או לא)

- מוזיקה: זמרים אהובים, להקות, ז'אנר שהתחברתם אליו במיוחד-
יהודה פוליקר הטוב והרגיש, קורע את ליבי, מהפך את קרביי ובכלל חידד לי מהו עומק ורגש בשיר ובלחן.
שלמה ארצי- מתחברת לשירים רבים רבים שלו. יש לו כמה מופתיים שליוו אותי תקופה ארוכה ויצרו בי רגשות אלמותיים.
עידן רייכל - גאון מסוגו.
יהודית רביץ- יש לה את האמירה שלה.
אביב גפן- אהוב ליבי (אביב גפן עוד הספיק להיפגש עם אמנון יצחק בחלון זמן קצרצר שאמנון רק התחיל ואביב היה בדרך לחיפוש עצמי ופרש קצת מהזירה הפסטיבלית וה'ילדי הירח', ואני זוכרת שדווקא עליו יצאו בכעס, ועליו הוצאו פשקווילים (טוב, לא ממש) אבל הוא היחיד שהכרתי בגילגולי החרדי הטואלי ששמעתי את קצף החרדים עליו (אמנון יצחק) וכשהתחלתי לשמוע אותו מה השתוממתי שהבחור גאון, רגיש, אותנטי וכל כך לא עובר קוים אדומים, לפי דעתי כמובן. טוב, חוץ מ'אנחנו דור מזוין')
וסתם כך אוהבת שירים רבים רבים וזמרים רבים רבים. מוקי, קרן פלס, מירי מסיקה, סקעת הראל - יש שני שירים שלו שעשו לי את זה.
וגם מסוגלת לאהוב מזרחית.
בסצינה הבינאלומית אני לא ממש מתמצאת, אם כי, רגע, איפה האייקון של המתפדח?
אוהבת את סצינת הפופ על כל הסלבסיות שקשורה אליו (די! המניות שלי בשפל, מה יהיה?) ליאונרד כהן, חוץ משני שירים, ממש לא התחברתי. אדל נהדרת אם כי קצת נמאסת לאחר זמן. היי פייב היה הדיסק הלועזי הראשון שקניתי עוד בחרדיות טוטאלית ועל כך יישמרו לו אמונים לעולם!
היום ככל שאני מקבלת יותר ניסון גם הטעם שלי הולך ומתרחב וגם משתבח, לטעמי...

- מוזיקה חסידית: שומעים? מי אהוב עליכם? - ל א מסוגלת כיום לשמוע. אהבתי אהבת עולם את אברהם פריד עדיין מסוגלת לשמוע אותו. את שוואקי, בדיוק נסעתי עם אחותי והיה לה דיסק שלו - מזעזע!

- ספרות: סופרים אהובים, ז'אנר אהוב - אוהבת הכול הכול - אם הוא טוב, לא מרוח, ולא איטי מדי. חוץ ממד"ב! (הארי פוטר לא נקרא בדיוני, כן?) ובגלל שקשה לי עם איטי סוגת הספרות היפה קצת כבדה עליי, אם כי אני מבינה את ההתפעמות וההתלהבות. 'קדמת עדן' היה ספר מכונן מבחינתי, כאשר קראתי אותו בתור חרדית. וכן, 'קין והבל' של ג'פרי ארצ'ר היה מכונן מבחינתי, מהמקום החרדי שלי. אם כי כנראה זה לא נכון, כי אותה התרשמות של הטוב המוחלט שלא חשבתי שמסוגל להתקיים אצל גויים... יכולתי להתרשם ממנו כבר בנערותי המוקדמת מ'עלובי החיים' האלמותי ומ'הרוזן ממונט כריסטו' ועוד, אבל עדיין לא הייתי מסוגלת לעבד את זה לחשיבה עמוקה יותר מנהנית\לא נהנית, או שלא הייתי עדיין מסוגלת לחשוב טוב על 'מי שאינו מזרע ישראל'.

- ספרות חרדית: עדיין בענין? איזו? - נראה לי שכבר איזה עשור לא קראתי ספר חרדי. קוראת כל סוף שבוע את 'משפחה'. חיה הרצברג משובחת ונהדרת וסופרת אמיתית. הזכירו כאן את מ. קינן, היא בהחלט ליגה אחרת.

- אומנות: מתעניינים? במה? איך? מוזיאונים וגלריות מומלצים - מתה להבין באומנות.

- קולנוע וסדרות: ז'אנר, במאי אהוב, שחקנים שרק בשבילם תראו סרט - הייתי מכורה לסרטים. כיום בקושי מסוגלת לצפות אבל כל הזמן מחפשת סרטים טובים. יש המלצות?
סדרות - בסופו של דבר רוב הסדרות משעממות וגרועות. היחיד שמאוד אהבתי (על אף מגרעותיו) היה 'עמוק באדמה' סיפור עם כל הדמויות האנושיות שלך ושלי ושל כולנו. בלי שם טוויסטים מופרכים, דמויות טראגיות או טראשיות. פשוט אנשים. 'האוס' לא הייתי מסוגלת לראות אחרי ארבע עונות אפילו לא עוד משפט אחד.
תמיד תמיד סרטים על בסיס היסטורי הם טובים כי גם אם הם לא, לפחות יצאתי עם רווח גדול ונקי.

- קולנוע חרדי: לא, לא באמת ;) - לא, לא באמת... על אף שבעוונותי הרבים נדחפתי על ידי אחיותיי לצפות בסרט כזה, וצר לי לאכזב, אין ספק שהוא היה מקצועי מאוד!

- בלוגים: תנו את הטובים ביותר - היחידים שקראתי והיו טובים 'הרווח בין הבשר לעור' של אליזד, בעל הרגש המופלא והעט המופתי. ושרה איינפלד הסופר מוכשרת והמקסימה. גם 'לולאת האל' ברמה גבוהה, לעיתים בשבילי גבוהה מדי. קצתי בחפירות ובלהטוטים לשוניים.

- למתקדמים: תאטרון, אופרה מחול וכאלה: איזה? איפה?- מאוהבת במחול!!!!

-שכחתי משהו? כן. מסעדות.

ותודה, היה כיף!
 

nonsensical

New member
שווה גם שווה

מה פשר הנחיתות שאופפת אתכן?

אם לא תאמינו בעצמכן, מי יעשה זאת במקומכן?...
תנו לנו במגילות, כמה שיותר ארוך הרי זה משובח.


הערה קטנה לגבי שרה איינפלד, כתיבתה אכן נאה, אך העיסוק האובססי שלה במגזר החרדי מותיר טעם חמצמץ בפה.
היות והיא יצאה כבר בשאלה, מוטב שתניח לפצעי העבר, ותתעסק יותר באושר ההוה.

ויש אומרים שעיסוק מוגבר בפצעי העבר, מעיד על העדרו של אושר ההוה.
זו דעתי.
 
בקשר לשרה איינפלד

אני חושבת שאתה צודק מאוד.
כתבתי לה פעם מייל תגובה על כך.
הבלוג שלה שירת את מטרותיה הרגשיות אז, והיה במקומו.
כיום, מה שהיא כותבת בxnet, בהחלט עם טעם לפגם.
היא התחילה עם סתם חווית אישיות שעוברות עליה ועברו עליה מהפנוכו שלה, שהיה כתוב נהדר וגרם להנאה גדולה, אבל היא ממשיכה בהשמצות פרועות וגורפות שפשוט מאבד לה את זה.

ובקשר לשווה או לא, אני מבינה כל אחד ששונא תגובות ארוכות, כי הפורום הוא משהו דינאמי ומהיר שחוטפים תוך כדי הליכה, אז תגובה ארוכה מעצבנת לפעמים. לכן, הזהרתי מראש...
 
אוףףףףףףףףףף, נכון.

התכוונתי ל'ווסט לייף'.
הפונטיקה והסגנון (צעירים, מוזיקה זורמת, אנרגיות טובות) עשו את הטעות
 
את לגמרי שווה!

אביב גפן הוא יוצר ענק ואני מצטערת שלא גיליתי אותי בתיכון. נראה לי שנורא כיף להעביר איתו את גיל ההתבגרות. מה שעוד יותר מדהים זה החיבור בינו לאביתר בנאי , שהוא גאון בפני עצמו אבל כל כך שונה מאביב. החיבור בינהם זו ליגה אחרת.

סרטים - יש סרטים שהם סתם נחמדים בשביל להעביר איתם את הזמן. ויש סרטים שממש עושים לי את בנפש (בעצם כך זה בכל סוגי התרבות). אהבתי מאד את הסרט שכתבתי עליו למעלה- שני צדדים למראה. הסיפור די קלישאתי אבל הבימוי והמשחק מדהימים. אהבתי גם את שמש נצחית בראש צלול עם גים קארי וקייט וינסלט, את המופע של טרומן המטלטל וכאמור כל סרט של וודי אלן. אם כי לא כל אחד מתחבר לסגנון.

מסעדות זו תרבות? קצת קשה לי עם ההגדרה הזו...
 
חומות של תקווה. מי שלא ראה-חובה!

יצירת מופת מעוררת השראה, מהסוג שזוכה לחיי נצח
סרט שנחשב בעיני רבים לטוב בהיסטוריה הקולנועית
קצת קשור למצב של חלק מהחבר'ה פה

מענין שלא הוזכר פה שום סרט ישראלי
אז בשביל להציל את הכבוד האבוד
פעם הייתי עם אדיר מילר
סרט מתוק בטעם של פעם
 
יש כאלה שמסעדות\אוכל זה עולמם התרבותי,

והם מפותחים בזה מאוד ויוצרים מזה סוג של דת.
'שמש נצחית בראש צלול' מעולה! אחד הטובים
אגב, פנלופה קרוז לא שיחקה בויקי בברצולנה(משו כזה), אם אני לא טועה. זה הסרט על סופ"ש של שתי חברות בספרד, אחת מאורסת לבחור שמרני ומשעמם, שפגשו גבר שרמנטי ובלה בלה בלה?
 
צודקת לגמרי, אבל זכרתי בעיקר את שתי השחקניות

הראשיות. היא הייתה הרבה יותר מינורית. ולכן לא זכרתי אותה.
כי כשפנלופה קרוז מוזכרת בסרט היא אמורה להיות האמא של השחקניות הראשיות...
 
למעלה