סקר תקליט הזהב

[Zidan de Toledo]

סקר תקליט הזהב

הנה חברים, עוד הזדמנות להביע דעה (לא פוליטית הפעם), ולבחור את תקליט הזהב שלכם (בפלמנקו כמובן).אם תרצו לדרג את שלושת הראשונים, יתקבל בהחלט.. אני אפתח בתקליט שהוא לא רק מאסטר פיס בשבילי, אלא עדיין מצמרר אותי ואת המערכת בכל השמעה. מדובר בפריז, 1987, ההופעה של קאמרון וטומטיטו. פשוט מודל לחיקוי של שירה, גיטרה וליווי שירה, קנטה חונדו ופלמנקו בשיאו.

 

[abunabil]

paco de lucia-luzia

ענק... כ"כ מלודי, כ"כ יפה...

 

[guardame las vacas]

ממש לא (לטעמי כמובן)

luzia הוא האלבום הכי אישי של פאקו ואם אני לא טועה במהלכו גם נפטרה אמו. יש משהו כבד מאוד בהרמוניות (דבר שהומשך גם ב cositas buenas) והתחושה היא שבמקום לפנות לקהל, הוא נסגר בתוך עצמו והעלה לפני השטח הגיגים מעורפלים, קודרים וקשים לשמיעה. בקוסיטס, אף נראה שהוא מנסה להראות לכולם איך נשמע פלמנקו של המאה ה 21 יותר מודרני ממודרני. אני לא הצלחתי (למעט רצועות בודדות) להתחבר לאלבומים הללו. מבחינתי לא היה ולא יהיה עוד אלבום כמו siroco פשוט יצירת מופת ששובה את הלב ומדהימה את האוזן למן השמיעה הראשונה.

 

[jazzistco]

אממממ...

אני גם לא ממש הצלחתי להתחבר ל- cositas buenas ול- luzia. מרגיע אותי לדעת שאני לא היחידי שלא הצליח. האם הטענה ש"מה שקשה שיתר יותר להאזנה הוא איכיותי יותר" נכונה ?

 

[jazzistco]

*יותר

 

[Shinkan]

יש בזה משהו...

ככל שהמוזיקה יותר "כבדה" ככה היא באה ממקום עמוק יותר במוזיקאי, ולהצליח להתחבר למוזיקה כזאת זה כבר משהו מעבר לסתם לשמוע או להקשיב, זה ממש להבין את הבן אדם דרך המוזיקה... ככל שהיא יותר כבדה, ככה היא בעצם ממלאת את התפקיד שלה יותר טוב - להוציא את הנגן\הזמר החוצה בדרך שהיא לא בכי, דיבור, או כל סוג של אינטראקציה ברורה מאליה.

 

[abunabil]

סירוקו באמת מעולה

luzia הוא אלבום יותר מופנם לדעתי, ויש בו פחות דגש על הטכניקה והקצב, ויותר על המלודיות ועל הצד הרגשי. לדעתי מבחינה אומנותית זה האלבום השלם ביותר והמרגש ביותר שלו. אבל סירוקו זה דיסק מעולה בלי ספק, עניין של טעם כנראה. שמתי לב שיש מוטיב שחוזר בכל הקטעים באלבום, מין משפט קצר, מישהו יודע אולי למה התכוון המשורר?

 

[Zidan de Toledo]

רגע

אבל השאלה פה היא לא מה עדיף סירוקו או לוסיה, אלא מה התקליט המועדף שלכם בכלל..נו מילא, המטרה הושגה. אגב פאקו מעיד על עצמו שתמיד רצה לשיר פלמנקו והוא בעצם מנסה לשיר בנגינתו בגיטרה. הסיגריאס שהוא מקדיש ושר לקמרון בלוסיה יפה ותמה מאד בעיני.לגבי הפיתוחים שלו, אל תשכחו שכמו בג'אז (free jazz) כדי לדעת לאלתר ולנגן א-טונאלי חייבים לשלוט היטב ברזי המוסיקה הטונאלית על בוריה, וכך גם פאקו, ששולט בפלמנקו בבסיסו, ולכן יכול לפתח וללכת לכיוונים אחרים.

 

[Shinkan]

כן..

קראתי משהו פעם, על זה שכשהוא היה צעיר הוא תמיד רצה לשיר, אבל הוא היה שמן ומכוער ולא היה לו בטחון, אז הוא היה מתחבא מאחורה עם הגיטרה. הוא אמר שהוא בכלל זמר "מדוכא".. חחח... ושמעתי איפשהו שהוא מתאמן המון המון על טכניקה כדי להגיע עם הגיטרה לרמת שליטה שלזמר יש על מיתרי הקול שלו (ובמיתרי הקול משתמשים כל היום), וכך הוא יוכל להביע את עצמו בצורה הכי טבעית על הגיטרה. לא יודע עד כמה זה נכון האמת, אבל זה נשמע כמו פאקו :X

 

[jazzistco]

שטויות במיץ! ../images/Emo72.gif

 

[Shinkan]

טוב נו..

יכול להיות, אני אפילו לא זוכר איפה קראתי את זה ככה שאף פעם לא ממש החשבתי את זה לעובדה מוצקה. אבל זה ידוע שהוא לא שר בצעירותו כמו שהוא רצה כי הוא היה שמן והתבייש, את זה אפילו כתוב בFlamenco World.

 

[Zidan de Toledo]

לא שטויות בכלל

פאקו בעתצמו מספר בסרט שנעשה עליו שנקרא light and shade איך רצה כל חייו להיות זמר, אבל לא יכל,ואיך אכן הוא מנסה להפיק מהגיטרה צלילים כאילו הוא היה זמר, ומדמיין עצמו שר באמצעות הכלי. במילותיו הוא.

 

[Shinkan]

ידעתי!

כן כן תמיד ידעתי שצדקתי.. רק צחקתי כשאמרתי שלא החשבתי את זה כעובדה! חה חה חה ווייי.... (לא יודע מה השתלט עליי, נא להתעלם מההודעה הזאת בבקשה)

 

[krembo1vanil]

לדעתי luzia אכן הכי טוב

ממה ששמעתי עד עכשיו (היות ולא שמעתי את כולם). אני לא מבין גדול במוזיקה בכלל ובפלמנקו בפרט, אבל להקשיב ל-luzia גורם לי הכי הרבה הנאה. כל הזמן קורה לי שאני שומע אותו ומתחיל "לצוף", כאילו אני במקום אחר.

 

[אנטונן]

האמנים היקרים ביותר לליבי הם

אל ניניו דה אלמדן (de almaden), מנואל אל-אגוּחֵטה (el agujeta) ופפה דה לה מטרונה (da la matrona). אלמדן הקסים אותי בקול לבן ועכור אך עדין ומפותל. התאהבתי בו כאשר שמעתי אותו שר פארוקה ('אונה פארוקה אן גליסיה...'). אגוחטה הדהים אותי בשירה 'כבדה', סלעית מאוד, אגרסיבית ומלאת פאתוס מתפרץ. מופנם ומוחצן לסירוגין. מטרונה שר את הפטנרה הכי יפה ששמעתי מעודי. הוא גם קשור לאלמדן מבחינת המקור הגאוגרפי והקשר האישי המסויים שהיה בינהם. אני חושב שכל אחת מההקלטות של האמנים הגדולים הללו הוא הדיסק המועדף עליי.