יפן
לא היו לי הרבה חוויות קולינריות מסעירות במיוחד בחו"ל. אני אוהבת לטעום מאכלים ייחודים ומוכנה לעבור כל מיני התנסויות כחלק מההיכרות עם התרבות... אבל שומרת על גבולות (לא צפרדעים, לא חלזונות, ולא סן פדרו, להבדיל). הזכרונות הכי טובים שלי הם אלו שבהם הרגשתי התמזגות עם הסביבה.
כשהייתי בהילטון נואבה (הפעם היחידה שבה התפנקתי בסיני עם מלון), אירגנו לי ולבן הזוג דאז ארוחת ערב במסעדה ממש על החוף, רק לשנינו. אני עם שמלה לבנה יפהפייה, גם הוא בלבן, האווירה טהורה, אינטימית ורומנטית... השירות מרפרף, לא לוחץ, והארוחה עצמה קלה ומרעננת - דג מצוין, תפו"א, סלט ירקות, פירות על מצע של קרח, ולקינוח - רחצה לילית...
באי סנטה קרוז, בגלאפאגוס, הזמנתי במסעדה קוקוס, והורידו לי ישר מהעץ...
בפרו יצא לי ולחברה שלי להתארח אצל משפחה מקסימה ממעמד בינוני-גבוה, וזו היתה חוויה מאוד מעניינת - להיכנס לבית של אנשי המקום, לתקשר בספרדית עם הסבתא ובאנגלית עם הנכד, לספר על עצמנו ועל ישראל, לאכול אוכל ביתי וטעים... היעד האולטימטיבי מבחינתי - יפן. רוצה להיות בבית מסורתי וליהנות מחוויה קולינרית מעניינת. הבעיה: נמנעת ממסעדות יפניות בארץ בגלל חוויה אחת לא מוצלחת לפני שנים. חייבת פעם אחת ליהנות מסושי, כאן בארץ. יעד נוסף - מלון של קרח ופאבים באותו הסגנון באיסלנד. אני מאלו שתמיד קר להן, אבל העיצוב מרהיב, והמקום נראה לי כמו תפאורה מושלמת לצילומים.
לא היו לי הרבה חוויות קולינריות מסעירות במיוחד בחו"ל. אני אוהבת לטעום מאכלים ייחודים ומוכנה לעבור כל מיני התנסויות כחלק מההיכרות עם התרבות... אבל שומרת על גבולות (לא צפרדעים, לא חלזונות, ולא סן פדרו, להבדיל). הזכרונות הכי טובים שלי הם אלו שבהם הרגשתי התמזגות עם הסביבה.
בהחלט יעד שארצה להגיע אליו ולחוות מקרוב את הניחוחות והטעמים. בינתיים, אני נאלצת להסתפק ב'קשת' בנוה שאנן שלא מאכזבים אף פעם! יעד נוסף הוא תאילנד ולו בגלל הפירות הטרופיים ששמעתי שיש שם שאי אפשר לראות בשום מקום אחר בעולם (כל מיני דברים אדומים עם שערות ירוקות)
