סקר ליום חורף
בימי קור וגשם כאלה אני מוצא עצמי חוזר לספר עזרא פרק י´. עזרא הסופר (שאני מדמה אותו למן בני בגין כזה: ישר ואמין אבל צדקן מתנשא וקצת אטום) מזועזע מנישואי התערובת של בני הארץ עם נשים נוכריות. הוא מזמן את כל העם לירושלים בחודש התשיעי בעשרים לחודש, כלומר - כ´ בכסלו. ושוב - ירושלים, דצמבר. טוב, החברה באים ואז ישנה התמונה שתמיד, בעברי בחורף ירושלמי אני נזכר בה בעיקר ליד תחנות אוטובוס עמוסות (והחורף בירושלים הוא אותו חורף כבר 3000 שנה...): "וישבו כל העם ברחוב בית האלוהים, מרעידים על הדבר ומהגשמים" ואז עזרא מדבר אליהם, בטח מהמרפסת של לשכתו המוסקת, עטוף באיזה אדרת חמה, אולי עם כוס תה ביד (טוב, נסחפתי) אחרי שהם התאספו שם בקור, בגשם, בחוץ, כמה שעות טובות. והוא מטיף להם: "מעלתם ותושיבו נשים נוכריות...הבדלו מעמי הארץ..בלה..בלה..בלה" ומה עונים לו (טוב, גם היהודים לא השתנו איזה 3000 שנה): "צדקת" אני בטוח שגם עזרא נפל מזה - ככה, צדקת? לא יכול להיות שזה כ"כ פשוט. ואכן זה לא: (וזה הפסוק שרציתי להגיע אליו) "אבל [או, יש ´אבל´, נרגענו] העם רב, והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ והמלאכה לא ליום אחד ולא לשניים". אז כל פעם שאני עובר ליד תחנת אוטובוס מושפרצת ביום גשם קודר בירושלים נהג האוטובוס הוא עזרא הסופר (או בני בגין, זה מתחלף) והאנשים אומרים לפניו: "העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ". ולשם מה הטרחתי אתכם, מכובדי? האם גם לכם יש פרק או פסוק או קטע בתנ"ך אליו אתם חוזרים? שאותו אתם מגלגלים בראש? חממו אותנו בפסוקים, רפדונו באשישות חכמתכם!
בימי קור וגשם כאלה אני מוצא עצמי חוזר לספר עזרא פרק י´. עזרא הסופר (שאני מדמה אותו למן בני בגין כזה: ישר ואמין אבל צדקן מתנשא וקצת אטום) מזועזע מנישואי התערובת של בני הארץ עם נשים נוכריות. הוא מזמן את כל העם לירושלים בחודש התשיעי בעשרים לחודש, כלומר - כ´ בכסלו. ושוב - ירושלים, דצמבר. טוב, החברה באים ואז ישנה התמונה שתמיד, בעברי בחורף ירושלמי אני נזכר בה בעיקר ליד תחנות אוטובוס עמוסות (והחורף בירושלים הוא אותו חורף כבר 3000 שנה...): "וישבו כל העם ברחוב בית האלוהים, מרעידים על הדבר ומהגשמים" ואז עזרא מדבר אליהם, בטח מהמרפסת של לשכתו המוסקת, עטוף באיזה אדרת חמה, אולי עם כוס תה ביד (טוב, נסחפתי) אחרי שהם התאספו שם בקור, בגשם, בחוץ, כמה שעות טובות. והוא מטיף להם: "מעלתם ותושיבו נשים נוכריות...הבדלו מעמי הארץ..בלה..בלה..בלה" ומה עונים לו (טוב, גם היהודים לא השתנו איזה 3000 שנה): "צדקת" אני בטוח שגם עזרא נפל מזה - ככה, צדקת? לא יכול להיות שזה כ"כ פשוט. ואכן זה לא: (וזה הפסוק שרציתי להגיע אליו) "אבל [או, יש ´אבל´, נרגענו] העם רב, והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ והמלאכה לא ליום אחד ולא לשניים". אז כל פעם שאני עובר ליד תחנת אוטובוס מושפרצת ביום גשם קודר בירושלים נהג האוטובוס הוא עזרא הסופר (או בני בגין, זה מתחלף) והאנשים אומרים לפניו: "העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ". ולשם מה הטרחתי אתכם, מכובדי? האם גם לכם יש פרק או פסוק או קטע בתנ"ך אליו אתם חוזרים? שאותו אתם מגלגלים בראש? חממו אותנו בפסוקים, רפדונו באשישות חכמתכם!
חוץ מזה, כשאתה קורא שהטבע שלך הוא כזה- להתעצבן ולכעוס ולהתרגש, יש בזה מעט הקלה, ואתה יכול "להמשיך הלאה". הפסוק הזה מופיע לפני הרצח, וזה מזכיר לי שאני עוד יכולה לבחור באפשרות הנכונה..