סקרנית - איך אתם

[צופית הדבש]

סקרנית - איך אתם

אני מוצאת את העובדה שאינני יכולה להסתמך על השיפוט ודרך החשיבה הישנה כשאני בוחנת את חיי והיחסים שלי בראי של ארבע ההסכמות . יש דברים שברורים לי, שברגע שקראתי את הספר, יכולתי לראות בברור מה איננו במתאם עם ההסכמות למשל: ברור לי שתקשורת מתנצחת ווכחנית - איננה תואמת את טוהר המילה. - זה פשוט ברור לי ששימוש בשפה לפגוע באחרים או בדימוי העצמי שלי - זו סתירה להסכמות ברור לי שכשאני קוראת משהו שהמנגינה בין השורות שלו "רעילה" - זה מסר שאיננו תואם את רוח ההסכמה הראשונה - שהיא רוח של אהבה והעצמה באמצעות מילים. אבל יש דברים שמבלבלים אותי למשל ... אם אני חשה שמישהו עוין - האם זה שיפוט? האם זו הנחת הנחות?האם נכון להתעלם מ"קריאת מציאות" שלי ? אני יכולה לא לקחת את זה אישי, בלי קשר למה נאמר, אבל מה עם להסיק מסקנות על הסיטואציה? מה אתם עושים עם התחושות האלה? מתעלמים? האם נסיון החיים שלי והאינטואיציה - הפכו ללא רלוונטים? ללא אמינים - כי הם מוטים על ידי הסכמות ישנות? על ידי שופט-קורבן פנימי שהטביעו בי? אני מניחה שלאחר זמן של אימון ותרגול של ההסכמות נוצר איזון חדש, אבל עד אז? אשמח לקשיב לדעות השונות

 

[מיכל הררי]

איזה יופי של שאלות ../images/Emo13.gif

אגב, יש לך דוגמא שאת יכולה לשתף לגביה? שממנה הגיעו השאלות..... האינטואיציה שלך והידע שרכשת - תשתמשי בהם אם הם מועילים לך

אם את חשה שמישהו עוין, אז זה נשמע שאולי קיבלת תחושה לגביו. האם היא נכונה או לא? זה את יודעת. לפעמים אנו מדמיינים שמישהו עוין והוא לא. תלוי בסיטואציה. לפעמים זה זיהוי של משהו במציאות (הוא עוין כרגע) ולפעמים זה הפחדים שלנו. תמשיכי להפעיל את מה שאת כבר מבינה וזה כבר כיף לשמוע מה שאת מיישמת! לפעמים אנחנו מחפשים הגדרות במציאות "האם אני עכשיו שופטת או לא?" מומלץ לא לחפש הגדרות בזה, ופשוט להמשיך להיות מחוברת למציאות ולעצמך. המציאות ועצמך כבר יבהירו לך מה קורה ואם מה שקורה מקדם אותך

 

[מיכל הררי]

אני גם אוסיף תמונה ../images/Emo13.gif

לקוח מהאתר לתמונות חינמיות: www.morguefile.com

 

[TheGreatNut]

מנסה להשיב ../images/Emo9.gif

אם אני חשה שמישהו עוין - האם זה שיפוט? אם את רואה אדם שמקלל אדם אחר אז את רואה אדם שמקלל אדם אחר - שיפוט לא קשור לזה. לשפוט את זה יהיה להגיד / לחשוב שזה בסדר, לא בסדר, טוב, רע, חריף, עדין וכו'...

האם זו הנחת הנחות? את כל הזמן מניחה הנחות ללא הפסקה. הגוף שלך ככלל ומוחך בפרט אינם מסוגלים לתפקד ללא הנחות. את אינך מסוגלת לשבת על כיסא מבלי שהגוף שלך יניח שהוא שם. מבלי שהוא יניח שהוא שם... אני אפילו לא מצליח לתאר מה יקרה לגוף במצב שכזה. אז... את תמיד מניחה הנחות, וזה אחלה וזה מעולה. זה ממש כמו להגיד שהלב שלך תמיד פועם. העניין הוא לשים לזה לב ולא להאמין שההנחה היא המציאות אלא לקלוט שהיא הנחה. ממש כמו לחשוב שאת פעימת לב או משהו כזה

.

האם נכון להתעלם מ"קריאת מציאות" שלי ? בכלליות אפשר אולי להגיד שלא נכון בכלל להתעלם מדברים שנוכחים בהווה שלך. אולי... יש הבדל עצום בין להתעלם ממשהו לבין להיות מודע אליו ולבחור שלא להגיב אליו. למעשה, זה לא שיש בינהם הבדל אלא שאין בינהם קשר.

אני יכולה לא לקחת את זה אישי, בלי קשר למה נאמר, אבל מה עם להסיק מסקנות על הסיטואציה? היי מודעת לכך שאלו מסקנות. אם את באמת מודעת לכך שהמסקנות הן מסקנות אז למה לא? השאלה היא האם את יודעת מה זה "להיות מודע למסקנה".

מה אתם עושים עם התחושות האלה? מתעלמים? אני משתדל שלא להתעלם משום תחושה שאני חווה.

האם נסיון החיים שלי והאינטואיציה - הפכו ללא רלוונטים? ללא אמינים - כי הם מוטים על ידי הסכמות ישנות? על ידי שופט-קורבן פנימי שהטביעו בי? "נסיון החיים שלך" הוא כלי שיש ברשותך. כלי הוא אמצעי שאפשר להשתמש בו על מנת לרכוש ידע מסויים. כמו כל כלי (אפילו כמו מים ואוויר נקי) אפשר לעשות בו שימוש לביראות ולחולי, "לטובה" ול"רעה". פשוט השתדלי להיות מודעת לכך שאת חייה בהווה ושהעבר שלך שייך לעבר - כלומר שהוא לא קיים. לגבי אינטואיציה, אני לא יודע מה לענות כל כך.

אני מניחה שלאחר זמן של אימון ותרגול של ההסכמות נוצר איזון חדש, אבל עד אז? אין "עד אז". יש רק את "כאן ועכשיו". את תמיד פועלת ביחס לעצמך העכשוי. השתדלי שלא לפעול בשביל העתיד או מתוך העבר, פשוט משום שהם אינם קיימים. השתדלי לפעול בשביל ההווה פשוט בגלל שהוא כל מה שקיים.

 

[צופית הדבש]

"להיות מודע למסקנה"

"להיות מודע למסקנה". אני יודעת זה להיות מודעת לפרשנויות. כשאני חושבת שנתקעתי בפרשנות, אני בוחנת איזה פרשנויות אחרות אפשריות. בוחנת אותן. בודקת מה מעצימה כל פרשנות ובוחרת בפרשנות שמעצימה אותי. אבל לא שוכחת שזו פרשנות ואין לאאחז בה כאילו היא האמת לאמיתה. האם זו כוונתך ב"להיות מודע למסקנה" ? כשהעלתי את ההתלבטות שלי - זה היה לאור סימן השאלה הגדול, שתפיסת 4 הסכמות שמה על "ספר החוקים" הפנימי. אני יכולה לראות שההסכמות והנחות רבות ממה שחשבתי היו סמויות מעיני. ואני מוצאת שלעיתים קשה ואף מפחיד לוותר על הסכמות אלו שאולי הכאיבו והקשו עלי בעבר - אבל גם נסכו בי ביטחון. אולי זה סוג של "ביטחון סוטה באב מוכר" - אבל יש רגעים שקשה לי לוותר על ההסכמות הישנות , על השופט-והקורבן גם יחד. ____________________________________________________ ורק להיום, הפרשנות שלי: היום אני בוחרת להתבונן על העולם כאילו הוא מלא אהבה, שמקיפה אותי ומי שלא בוחר לאהוב אותי - זה ההפסד הגדול שלו

 

[צופית הדבש]

מתקנת "בטחון סוטה - בכאב מוכר"

 

[TheGreatNut]

איזו תשובה נקייה... ../images/Emo42.gif

האם זו כוונתך ב"להיות מודע למסקנה" ? נראה לי שכן

כלומר, אני לא יודע מה את באמת עושה בפועל, אבל מילולית זה נשמע אחלה. את יכולה לבדוק את עצמך יותר לעומק. יש המון רמות שאפשר להיות בהן מודע למשהו. רמה גבוהה של מודעות להנחה או מסקנה היא כשאת מסוגלת גם לבטל את ההשפעה של המסקנה עלייך. זה מעבר ללשים לב אליה אלא גם ללהיות מסוגל לבחור משם הלאה. לדוגמא, אם את הולכת לסרט ב-22:00, וכשאת מגיעה לקולנוע את מגלה שהתבלבלת ביום, והיום הוא בכלל לא מציג וביטלת תוכניות אחרות בשביל זה ואמרת ל-10 אנשים שיבואו גם לסרט, אז את יכולה להיות מודעת להנחה השגוייה שהייתה לך לגבי הצגת הסרט. אבל מה עם כל סערת הרגשות של הבקורת והאשמה שיציפו אותך אחר כך?

אם את מסוגלת גם להרפות מהם ולא לקחת את העניין אישי אז מה טוב.

אינדיקציה לכך שתצליחי היא שתצליחי "להיות מעבר" (או "גדולה מ-") לבקורת וסערת הרגשות או ברמה יותר גבוהה - שתצליחי פשוט להרפות מהם (ממש פיסית).

אבל יש רגעים שקשה לי לוותר על ההסכמות הישנות , על השופט-והקורבן גם יחד. אני מניח שלכולנו. אם לא היה לנו קשה לעשות את זה אז היינו עושים את זה ברגע, לא?

אבל אנחנו מחוייבים להמשיך ולנסות. אנחנו מחוייבים להמשיך להלחם על החופש שלנו. שנעלה ונצליח... במידה והנחת ככה או לא, אני בסך הכל תלמיד מתחיל בארבעת ההסכמות אז קחי בחשבון שיכול להיות שכתבתי כאן שטויות במיץ או קי?