סקירה יומית
אחריי שסיימתי את מטלותיי היומיות שכללו מעט נקיון בייתי כדי שיהיה נעים בסביבה,ואיזה סיר אוכל מאולץ לפיות חמודים ורעבים,על הדרך דאגתי למלא את קערת האוכל של החתולה הערסית שלי,שאיכשהו עם השנים קצת נרגעת ומתעייפת.כנראה שהיא מזדקנת או לפחות מתבגרת ולומדת להבין עניין.ובטח,בכלוב האוגרים נולדה משפחה לתפארת מדינת ישראל-ארבעה זללנים קטנים+אמא ואבא מאושרים שדואגים להם נפלא בתנאי שבי.וו'אללה,דחפתי להם כמה עלי חסה וקומץ גרעינים משובחים,ורק שיהיו מבסוטים כולם.נזכרת שאת הכביסה שכחתי להוריד מהחבל,ושעל הכורסא בסלון מחכה לי ערימת בגדים לקיפול.אוהו,הריטואל חוזר על עצמו דיי בשיעמום ובתנועות מונוטוניות ומאולצות כי אין ברירה.לקחתי אותי ואת ילדתי לפארק השעשועים המרהיב והבאמת משעשע,לא הרחק מבייתי.ערימות ילדים מתנדנדים ומיתגלשים,ומנג'סים לערימות ההורים שישבו על הספסלים סביב,וחיכו שיינעל הערב המעייף ובדמיונם הם רואים את הרעשנים הקטנים ישנים שנת ישרים כשהבעת רוגע ושובע אמיתי על פניהם.הערב ננעל במקלחת דיי מהירה,ארוחת ערב מזינה,סיפור ונשיקה לילה טוב וביי מחר. עכשיו כבר לילה,שקט אצלי בביית אבל בחוץ רועש.מכוניות שחולפות על הכביש,הטלוויזיה של השכנים דולקת בקולי קולות,השכן שגר בצמוד אליי מדבר בנייד למטה בקול רם ואני נאלצת לשמוע את השיחה שלו.ויש איזה נער שבאופן קבוע מציץ מחלון חדרו שממול היישר לסלון שלי.לעיתים נדמה לי שהוא בכלל לא זז משם ושאולי זה סתם מייצג.בכל אופן,המציצנות שלו נראית דבילית ואני כדרכי בקודש ממשיכה להתהלך פה דיי חשופה כפי שנהגתי לאורך כל הקייץ,רק כי חם לי.אז שייהנה הנער,עוד רעב להאכיל...
כשירדתי לשפוך את הזבל,ניתקלתי בחדר המדרגות,בשכנה שגרה מעליי שבדיוק טיפסה מעלה עם החבר הפרסי המבוגר שלה.עולה חדשה מחבר העמים,צעירה גרושהונאה+ילדה.הוא נשוי+4 ובעל מפעל לתמרוקים.ברכנו האחת את השנייה בערב טוב ובליבי חשבתי כמה מכוער החבר הפרסי שלה.אין בו טיפת חן והמבע של הפרצוף שלו דומה לעגל מיוחם.איזה חיבור מוזר אמרתי בליבי.חיבור שנובע מתוך ברירת מחדל שנמשכת על פני תקופה ארוכה מידיי לטעמי.יום שלם אני חושבת לעצמי ושואלת:מה יהא עליי?נכון שמאוד מעניין לי לסרוק את השטח,להביט באנשים,להקשיב לצלילים,לנתח תמונת מצב מזווית הראייה שלי,ולסכם. שתיתי כמה כוסות קפה עם חלב(הנס נגמר)קצת תה,זללתי קרואסונים ומלון אחד מתוק דבש
סוווווכר כמו שאומרים בשוק.עיתון לשבת לא קניתי,את ספר הקריאה סיימתי לפניי יומיים או שלושה(הטרגדיה שם מהדהדת לי בראש)וכאילו שחסרות לי טרגדיות בחיים...מבינים? והנה אני פה לבד,מציתה סיגריה כאילו להרגיע את המצב,וחושבת על האיש המתוק שאין לי שמץ של מושג היכן הוא עכשיו,ואיך מרגיש בכלל.וזה דווקא מעניין אותי לדעת.עוצמת גילוי הלב שלי אולי הבריחה אותו ודחקה אותו לפינה.זה דיי מבהיל אני חושבת כשמסתערים עם עוצמת רגשות ורצונות חבויים,שהתגלו לפתע.(הלוואי עליי הסתערות כזאת
) אז להסתיר?לעשות כאילו?לשחק את המשחק?לאמץ מניפולציה נשית,מינית וחשקנית? עיזבו שטויות,ההצגות ממני והלאה...
אחריי שסיימתי את מטלותיי היומיות שכללו מעט נקיון בייתי כדי שיהיה נעים בסביבה,ואיזה סיר אוכל מאולץ לפיות חמודים ורעבים,על הדרך דאגתי למלא את קערת האוכל של החתולה הערסית שלי,שאיכשהו עם השנים קצת נרגעת ומתעייפת.כנראה שהיא מזדקנת או לפחות מתבגרת ולומדת להבין עניין.ובטח,בכלוב האוגרים נולדה משפחה לתפארת מדינת ישראל-ארבעה זללנים קטנים+אמא ואבא מאושרים שדואגים להם נפלא בתנאי שבי.וו'אללה,דחפתי להם כמה עלי חסה וקומץ גרעינים משובחים,ורק שיהיו מבסוטים כולם.נזכרת שאת הכביסה שכחתי להוריד מהחבל,ושעל הכורסא בסלון מחכה לי ערימת בגדים לקיפול.אוהו,הריטואל חוזר על עצמו דיי בשיעמום ובתנועות מונוטוניות ומאולצות כי אין ברירה.לקחתי אותי ואת ילדתי לפארק השעשועים המרהיב והבאמת משעשע,לא הרחק מבייתי.ערימות ילדים מתנדנדים ומיתגלשים,ומנג'סים לערימות ההורים שישבו על הספסלים סביב,וחיכו שיינעל הערב המעייף ובדמיונם הם רואים את הרעשנים הקטנים ישנים שנת ישרים כשהבעת רוגע ושובע אמיתי על פניהם.הערב ננעל במקלחת דיי מהירה,ארוחת ערב מזינה,סיפור ונשיקה לילה טוב וביי מחר. עכשיו כבר לילה,שקט אצלי בביית אבל בחוץ רועש.מכוניות שחולפות על הכביש,הטלוויזיה של השכנים דולקת בקולי קולות,השכן שגר בצמוד אליי מדבר בנייד למטה בקול רם ואני נאלצת לשמוע את השיחה שלו.ויש איזה נער שבאופן קבוע מציץ מחלון חדרו שממול היישר לסלון שלי.לעיתים נדמה לי שהוא בכלל לא זז משם ושאולי זה סתם מייצג.בכל אופן,המציצנות שלו נראית דבילית ואני כדרכי בקודש ממשיכה להתהלך פה דיי חשופה כפי שנהגתי לאורך כל הקייץ,רק כי חם לי.אז שייהנה הנער,עוד רעב להאכיל...
