תגובה
גודל גינה אפקטיבית (להבדיל משטח כל הגינון) הוא כ 50 מ"ר לפחות. גודל מדשאה מינימאלי הוא 30 מ"ר, וצריך עוד רצועות גינון מסביב, כי לא עושים דשא מקיר לקיר. גם אם לא עושים מדשאה, זה השטח שמאפשר מרחב.
לגבי שביל הכניסה – אתה טועה. הוא לא מתוכנן טוב, ועד כמה שאני רואה בכלל לא משורטטות שם מדרגות... לו היו משורטטות, כולל מיקום נקודות גובה לאורך השביל, אז היית רואה כמה שלקוי התכנון הזה של חיבור השביל והחניה...
לגבי גינון משני הצדדים – אתה שוב טועה.
הכוונה לפסי גינון משני הצדדים, לא מלבן קטן בפינה. מאד לא נעים ללכת צמוד לקיר הבית.
הערוגה – למחוק. כך לא מתכננים. זו טעות עיצובית, תכנונית, ואולי אפילו בעיה בניקוז. קטנה מידי כדי לשתול בה עץ צמוד לבית, וגם נוצרה "אמבטיה" מוקפת בטון.
לגבי החלוקה לקומות – כמובן שהאידיאלי הוא בית גדול ושטוח על מגרש 3 דונם
אבל אם זה לא אפשרי, אז אפשר בהחלט לחיות בדו קומתי באופן שתארתי: קומה ציבורית וקומת חדרי שינה.
ב18 שנים האחרונות גידלתי ילדים, החל מגיל לידה, בבית דו קומתי, שבו יש קומה ציבורית וקומת חדרי שינה. לדעתי זה הפתרון הטוב ביותר.
כאשר הם היו ממש תינוקות, בשעות היום כאשר ההורים או המטפלת בסלון/מטבח, אז היתה עריסה לשינה בממ"ד בקומת הקרקע, וגם לול בפינת האוכל. בלילה הם ישנו בחדר שלהם שצמוד לחדר שינה הורים בקומה השניה.
בעיקרון, ילדים קטנים תמיד יהיו איפה שההורים, ולא משנה איפה החדר שלהם. כלומר, ילדים צעירים מסתובבים בסלון, במטבח... גם אם תתן להם חדר פרטי ענקי ומאובזר, הם יציירו לידך, ישחקו לידך. ככה זה.
ילד בגיל 5 כבר לא זקוק להשגחה צמודה, ואני לא מבינה מה כל כך נורא שהוא ישחק לבד בחדרו עם דלת פתוחה, כאשר ההורה בקומת הקרקע עם אזניים כרויות.
כאשר הילדים גדלים ומגיעים לגיל ההתבגרות, הם זקוקים לפרטיות וסוגרים את הדלת. אני לא רואה בכך שום דבר פסול. אצלנו דופקים על דלתות לפני שנכנסים.
על אחת כמה וכמה אם יש בני/בנות זוג, בגיל ההתבגרות או מעבר לו. פרטיות היא הכרח וערך עליון.
חדר ילדים אידיאלי בעיני הוא כזה שמאפשר לחיות בו גם כבוגרים. כלומר, שאפשר בעתיד להכניס אליו מיטה וחצי ברווחה, ואפילו מיטה זוגית. העלאת החדרים לקומה שניה תאפשר לכם להגדיל את כל חדרי השינה.
בקומת הקרקע הייתי עושה שירותים נגישים עם פתח רחב כולל מקלחון, עבור האורחים הקשישים או המוגבלים, הייתי גם מתכננת שטח עתידי לתוספת מעלית קטנה בתוך הבית, למקרה של בעיית נגישות כלשהי. למעשה, חוסר של שני אלה הוא הבעיה הכי גדולה בבית שלי כרגע (חמותי הקשישה מוגבלת, ולא יכולה לישון אצלנו).
המדרגות הפנימיות בין הקומות מעולם לא הפריעו לי, כיום למרות שאני בבית ועובדת במשרד ביתי, אני יורדת בהן פעם אחת בבוקר, ועולה בהן פעם אחת בערב. כשהילדים היו קטנים הייתי עולה קצת יותר, אבל ממש לא נורא... לא לפחד ממדרגות.
לכביסה עושים פיר, או שתולים בקומה השניה. לפעוטות שמים שער זמני כדי שלא ירדו לבד.
העלאת החדרים למעלה תוסיף לכם חדר, למעשה זה יהיה החדר הכי גדול בבית! החדר החיצוני, הגינה, כרגע לא קיים אצלכם. כרגע אין מה לשבת בגינה, אין מה לעשות בה. היא מורכבת ממעברים, שבילי צד, אזור שירות בחזית (??!) ומשטח ישיבה גדול שהוא לגמרי שווה ערך למרפסת בקומה 7.
אם מבנה קומת הקרקע ישתנה, אז הגינה האפקטיבית תגדל, ותרוויחו שטח שבו הילדים יוכלו לשחק (אולי גם מדשאה, שאי אפשר לבצע עכשיו) ולהנות מעצם המגורים בבית ולא בדירה.
זו דעתי