חנה, לא היתה לי שום כוונת טיזריות
אלא רצון להביע את ראיית הנולד שלי, לאור הניסיון בפורום הזה. למעשה, כמו שכתבתי בהודעה קודמת בשירשור זה, אני מאד חוששת שהדיון יילקחת לזירת ההתגוששות הדתית. ואודיף שוב: לאחרונה אני קוראת בעיון את התנ"ך ונדהמת ומזועזעת מהתיאורים העובדתיים-יבשים-עיתונאיים, של סבלות הנשים. אשמח להמשיך את הדיון בדמותה של שרי, למשל, אשת אברהם, שאח"כ שינה את שמה לשרה. הוא, בעלה, ביקש אותה להתחזות לאחותו על מנת להינצל ממוות, למרות שלא היה איום על חייו, אלא רק חשש מצידו. היא הסכימה,וכך, פעמיים (!), מכר אותה לשני מלכים, קיבל בתמורה רכוש גדול ואח"כ, כשהתבררה הרמייה, קיבל בחזרה את אשתו ונשלח לדרכו ללא עונש. אני רואה בו תחמן ערמומי, שניחש את השתלשלות הענין והשתמש באשתו כבחפץ עובר לסוחר.