ספר לשבת - לאוהבי ספרים

בתיה4

New member
ספר לשבת - לאוהבי ספרים

"נגד כיוון ההיסטוריה" של אהרון לנסקי. לנסקי הקדיש את זמנו לצלת ספרי יידיש מכליה בארה"ב ובכלל. לנסקי וחבריו נדדו מעליית-גג למרתף טחוב, ממכולת אשפה דולפת לספריה מתפוררת והצילו מהשמדה ספר אחר ספר. מרתק.
 

חייםלוי

Member
מנהל
והנה הכתבה עליו ועל מפעלו בעתון

הארץ. אגב כתוב שם: את שני ילדיו, בני 14 ו-12, לנסקי בהחלט מתכוון ללמד יידיש - אבל לא לדבר אתם יידיש ביום-יום "כי זה יהיה טיפשי", הוא אומר. היות ויש לי גם כובע של מנהל פורום יידיש ואני אחראי על קיטלוג היידיש בספריה זה מעניין אותי במיוחד. לצערי משפחתי לא יודעת יידיש. אני היחידי שיודע. אני מכיר מישהו - בחור בסביבות גיל 24-25 שגם הוא וגם אשתו (מלוכסנת העיניים) מדברים עם בתם בת השנתיים יידיש. הוא עובד בפרוייקט שעשוי לעניין את הספרנים - IYP קיטלוג עיתונות יידיש בין שתי מלחמות העולם. מקטלגים שם את כל הכתבות שהתפרסמו בעיתונות יידיש בפולין. עוד לא הגיעו לארה"ב וארגנטינה שגם שם יש כמות עצומה של חומר. הפרוייקט שייך לחוג ליידיש (בעצם לחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית ולעוד גורמים שאני לא מכיר).
 

בתיה4

New member
הספר מאפשר גם הצצה לעולם

המהגרים באמריקה ולעולם ממנו באו. הוא מתאר את היהודים האלו בני ה-80 וה-90 בהרבה אהבה והומור וגם רחמים. כיוון שראיתי שאתה משתתף גם בפורום שורשים אני בטוחה שהצצה לעולם הזה תעניין אותך. אותי היא מרתקת. וההשוואה שהוא בינם לבין החרדים דוברי היידיש של היום מעוררת חלחלה ומידה גדולה של עצבות. פעם ידעתי יידיש ברמה סבירה. זה היה מזמן. שפה שלא משתמשים בה ביום-יום קשה לשמור על השליטה בה ולהעביר לדור הבא. אבל, אם היידיש תמשיך לחיות אפילו רק כשפת מחקר זה יותר טוב מכלום. חבל שלא רק מקטלגים את עתונות היידיש אלא גם סורקים ומצרפים אותה לפרוייקט הדיגיטציה שלכם.
 

חייםלוי

Member
מנהל
הכל עניין של כסף. קודם סרקו והצילו

למעשה את עיתוני בן יהודה. עכשיו מתמקדים בסריקות של ספרים נדירים כדי להנגיש אותם לקוראים. ספרים נדירים יותר פופולריים מעיתונות ײדיש.
 

בתיה4

New member
כל מה שעושים כדי להציל ראוי להערכה

אחרי הכל אם לא יעשו את זה מה ישאר לדורות הבאים?
 

perhay

New member
תודה לבתיה על ההמלצה ולחיים על

הכתבה. אני אמליץ לספרייה שלנו לרכוש את הספר. גם לי יש סנטימנטים לנושא היידיש, למרות שכמו במקרה של בתיה ברגע שהפסקתי להשתמש בו קשה לי לדבר בשפה זו. עבדתי בארגנטינה במכון ייווא בבניין שהופצץ בפיגוע הנוראי ההוא בשנת 1994. בשנה זו כבר הייתי בארץ. הייתי ארכיונאית בייווא. באחד הביקורים שלי נאמר לי שהם מצאו את התיקיה שאני הכנתי ובה קטלוג הפריטים של הארכיון ועל פי זה בהרבה סבלנות הצליחו לחזיר כמעט כל פריט (מסמכים, תמונות, פלקטים, וכו') למקומם הנכון. הפרויקט של הצלת הספרים והמסמכים של ייווא הוא פרויקט מעורר הערצה. גוייסו למענו הרבה מאד מתנדבים וביניהם תיכוניסטים. הם עבדו תקופה ארוכה בכל מזג האוויר, טפסו על גגות של בתים מכיוון שחורמים עפו לכל עבר.
 
למעלה