זה דווקא שיר חשוב בתולדות הרוק
הוא ה"חוליה החסרה" בין הרוקנרול של שנות החמישים, לרוק המוכר לנו, משנות השישים.
ריצ'רד ברי כתב את השיר באמצע שנות החמישים. הוא היה זמר R&B לא ידוע במיוחד. הרעיון שלו היה לשלב בין R&B לבין המקצבים ומבנה השירים הג'מייקניים, שנהיו פופולריים במיינסטרים האמריקאי באותה תקופה. ר' לדוגמא Banana Boat Song של הרי בלפונטה שנהיה להיט ענק בדיוק באותם ימים.
http://www.youtube.com/watch?v=PMigXnXMhQ4
ברי הוציא את השיר כסינגל, אך הסינגל לא הצליח, ברמה הלאומית.
http://www.youtube.com/watch?v=z-2CKsaq5r8
האגדה מספרת שהרוק "מת" בסוף שנות החמישים, לאחר שאלביס התגייס, וקם לתחייה רק עם הביטלס. זה לא נכון. למרות נסיונות של חברות התקליטים "להרוג" את הרוק - ע"י הוצאת גרסאות כיסוי לבנות לשירים של אמנים שחורים ורדיפת שדרנים - הרוק המשיך לחיות. המהלך החשוב ביותר באותה תקופה היו הלייבלים העצמאיים, בעיקר של מוזיקה שחורה, שהשאירו את ה-R&B במצעדים. [טמלה] מוטאון היא הדוגמא המפורסמת ביותר. פיל ספקטור ומפיקים נוספים עשו, במקביל, את שלהם. אבל זה היה המיינסטרים. במחתרת - בקולג'ים - התפתחו דברים אחרים, במיוחד פולק ורוק. הרוק היה נחלתם של חברי אחוות, כמוזיקה לריקודים ושיגועים (זוכרים את אנימל האוס? אז זה). בתוך הקליקות שלהם, הם ביצעו קאברים לשירים מהשנים הקודמות, תוך שינויים והטעמות כאוות עיניהם. הם היו משוחררים מהדרישות ל"מהוגנות" של חברות התקליטים, וחיפשו רק את הכיף, כאשר הקהל שלהם היה חבריהם הקרובים, ומקסימום בני גילם בעיר בה התגוררו. על רקע זה הוקלטה גרסת הקינגזמן, ועוד לפניהם, ב-1961, ע"י אחד "רוקינג רוברטס" ולהקתו.
על פי האגדה, הקינגזמן היו שתויים בעת ההקלטה, ולכן מאזינים התקשו להבין את המילים. האופי החופשי, הפרוע, של הביצוע הצית את דמיונם של מאזינים רבים, שהיו בטוחים שמדובר במילים "גסות". השיר כמדומני אפילו צונזר והיתה וועדת חקירה לגביו. למרות זאת - ואולי בגלל זה - השיר נהיה להיט ענק, בחודשים האחרונים של 1963, ממש זמן קצר לפני הגעת הביטלס לארה"ב.
השיר הוא פשוט, קליט וסוחף. לא פלא שהיתה לו השפעה ענקית. הוא גם פשוט לנגינה, ונוגן ע"י בערך כל מי שהיה לו עניין ברוקנרול באותה תקופה, בארה"ב או בבריטניה. קל לראות איך הביצוע של הקינגזמן השפיע על צורת הנגינה וההופעה של להקות, מנקודה זו ואילך. הקינקס לדוגמא הקליטו את השיר והמרחק בינו לבין You Really Got Me אינו גדול.
עד היום הוקלטו אלפי ביצועים לשיר. זה גם שיר אודישנים אולטימטיבי: מי שלא יכול לנגן אותו (נכון), כנראה לא מתאים לרוקנרול.
