לצערי, בלי קשר לתחביר, יש לי בעיה עם התוכן.
מתחילתו של המשפט עולה נוצרת אצל הקורא תחושה כי עניינו של המשפט הוא היחס הגרוע לחולים, והמשפט מספר לנו על מועדו ונסיבותיו של השיא בהפגנת היחס הזה אליהם.
והנה בהמשך, משתרג ומשתרבב עניינו של הרופא התורן. (הבנתי מדברייך הקודמים שנושא החיבור הוא אכן הרופא התורן, וודאי שאי אפשר לוותר עליו בסיפור המעשה המסופר על-ידייך במשפט זה).
כדאי להפריד בין הדבקים.
משהו כמו:
השיא ביחס הלא טוב אל הפציינטים היה בעת הביקור הגדול הנערך כל בוקר. בביקור זה ספגו הפציינטים עלבונות וגידופים. גם הרופא התורן, שהיה על הרגליים יותר מיממה, לא יצא נקי מתחת ידו הקשה של מנהל המחלקה, וקיתון של חרפות הוטח פה ושם גם לעברו.