ספרי יסוד ביהדות

ספרי יסוד ביהדות

מהם ספרי היסוד ביהדות? ז"א האם רק התנ"ך ניתן לנו מאלוהים (או שמא רק התורה)? אם ספרים אחרים נכתבו ע"י חכמים (הזוהר, ספרי קבלה אחרים), על מה נסמכו אותם סופרים? וכן - מה בקשר לספרים חיצוניים?
 
ספרי היסוד ביהדות:

מתחלקים לשלושה: --------------------- א.הספרות הרוחנית ב.הספרות הליטורגית ג.הספרות הפסיקתית --------------------- א. הספרות הרוחנית הינה קניין-אב של האומה היהודית\עברית והיא מכילה את התורה כקודקס חוקים וציווים ראשוני ועליון,כסמכות עליונה שלפי המסורת ניתנה התורה למשה בהר סיני ע"י אלוהים,(כמובן שיש סתירות באימרה זו,בתלמוד עצמו כתוב שמשה כתב את התורה "גוילים גוילים" (עורות של בהמה) אבל אין זה המקום להרחיב בתצורת הביקורת המקראית) לאחר התורה מגיע ספר יהושוע שהוא פחות-דרגה מחמישה חומשי תורה (כי הוא נכתב לפי המסורת בהשראה נבואית ישירה ולא ממש ע"י אלוהים) אך ממשיך בסדר ישיר את התורה כהמשך של הוצאה לפועל של הוראות האל לכיבוש ארץ ישראל ולהקמת מזבחות. לאחר ספר יהושוע ישנו את הגוש של הנביאים (הכולל גם את ספרי השופטים ששפטו את העם לאחר תקופת ישוב הארץ) ולאחר ספרי הנביאים ישנו הגוש של הכתובים המכיל ספרות אישית יותר (כגון קהלת,משלי,דברי הימים ועוד) ---- ב. הספרות הליטורגית הינה ספרות עניפה הכוללת פיוטים,מחרוזים,ושירי הלל ותפילה שנכתבו בהשראת ספרי הקודש. הספרות הליטורגית מתחלקת לשלושה: 1.ספרות התפילה הקדומה-שנכתבה בימי בית שני ולאחריה (וכיום סידורי התפילה מושתתים על אותם תפילות קדומות שנערכו בידי כנסת הגדולה) 2.ספרות הפיוטים החלה בתקופת "הראשונים" ואפשר למצוא בספרות זו עמקות ושורשיות רוחנית,כמיהה לארץ ישראל,יחסי האדם והאל,ופילוסופיה יהודית. 3.ספרות ההלל מתיחסת אך ורק לאל ולממלכתו,תיאור ממלכתו,חיות הקודש,אופן השליטה בעולמות כולם. ספרות ההלל הליטורגית גם היא משמשת חלק מהתפילה (של ראש השנה,יום כיפור ועוד) ----- ג.הספרות הפסיקתית הינה עץ עבות ובו ענפים רבים ומסועפים לאין ערוך, הספרות הפסיקתית מסתמכת כאל מקור ראשון על פרשנויות התלמוד הבבלי בעיקר לפסוקי התורה והטמעתם בחיי היהודי כאכסיומה. לאחר התלמוד הבבלי ישנו ענף שבו ישנה פסיקה אישית של רבנים שחיו בתקופות הסמוכות לזו של חז"ל והם נקראים "סבוראים","גאונים","ראשונים" (לתקופות המאוחרות יותר),בספרות הזו יש גוון פסיקה יותר אישי, יותר התאמה לנורמות השונות כפי שהתפרשו ברחבי העולם מבחינות חברתיות ,כל רב-יהודי ומקום מושבו כאשר משתדלים לא לחרוג מפסיקת חז"ל התלמודיות. מיותר לציין שבד"כ רבנים רבים חלקו באותו העניין בגלל הבדלים כגון אלה שציינתי לעיל. לאחר הענף הזה ישנם 2 ענפי פסיקה שהם המשמעותיים ביותר והגדולים ביותר לימינו אנו. האחד הינו ספר שאיגד את כל פסיקות חז"ל (לפי דעת המחבר) והוא הנקרא "שולחן ערוך" המסתמך על שלושה רבנים מתקופת הראשונים שהיוו את עמוד התווך בפסיקה היהודית והם: הרי"ף-"האלפס" ,הרמב"ם-רבי משה בן מימון,הרא"ש-רבינו אשר. והשני ספר דומה (או השגות על שולחן ערוך) שנקרא "חיבור פסקי הרמ"א" (רבי משה איסרליש האשכנזי). שניהם הם אבני בניין הפסיקה עד ימינו אנו. ------------------------------------------------------------------- מקווה שהייתי בהיר ככל האפשר (למרות כמות המידע העצומה בתחומים הללו)
 
מצויין !../images/Emo12.gif (ועוד שאלות)

זה באמת סיכום בהיר וממצה - תודה. ועכשיו - איפה נכנסת ספרות הקבלה? להבנתי היא מקבילה לספרות הרוחנית במידה מסוימת מה בנוגע ל"ספרים חיצוניים"? האם ישנם ספרים נוספים הנכתבו לאחר בית שני ובהשראה אלוהית? ומכיוון אחר - עד כמה ידועות השפעות של ספרות קדומה אחרת (מצרית, אשורית, בבלית וכו´) על הספרות המקראית, משנאית וכו´.
 
לגבי שאר הספרים:

ספרות הקבלה: ------------- ספרות הקבלה גם היא נכללת בין הספרות העתיקה של העם היהודי. כבר בתלמוד הבבלי אנחנו מוצאים ביטויים כגון:"ספרי ההיכלות","ספר היצירה". הז´אנר הספרותי הנ"ל התפתח משמעותית עקב תמורות קשות שהעם עבר בתקופת בית שני. עליית הנצרות והכתות השונות ("כתות בית שני") גרמו לתחייה בחלקים שונים של העם (ראה "איגרת אל העברים") שהיתה מנוגדת לתפיסת "חכמי הפרושים" (האורתודוכסים) ולכן אנשי הדת היו חייבים לפתח כמיהה סודית יותר לדת,עם זיקה מיוחדת לתורות הסוד הבסיסיות שהיו קיימות דאז. (אפשר לפתח דיון שלם סביב ספר הזהר). הדבר המופלא הוא שכיום אנשים מסתמכים על ספר הנקרא בפי כל :"ספר הזהר" שמייחסים אותו לתנא רבי שמעון בן יוחאי, כאשר למעשה הספר נכתב במאה ה-13 ע"י הרב משה דה ליאון סלווה (1286). (כך מספרים לנו הרב יצחק דמן עכו והרב יהודה קפאח. ("מלחמות ה´")) מקובלים בולטים חיו בתקופות שחפפו לתקופות הרנסאס והתחייה הספרותית היהודית כגון:רבי אברהם איבן טיבון,רבי מרדכי מרגליות,הרמ"ע מפאנו, הרמח"ל ועוד רבים. גם הקבלה מתחלקת לכיתות שונות (אין זה המקום להרחיב) ומגוונות שלכל אחת תפיסה אחרת את האל ויחסי הגומלין עם האדם. (ולעיתים גם סותרת את חברתה) ---------- לגבי ספרות חיצונית -ישנם הרבה ספרים הנקראים "ספרים חיצוניים" למרות שנכתבו ע"י אישים מפורסמים כגון עזרא הסופר,יהודית בתו של מתתיהו,החשמונאים ועוד. הספרים הללו לא נכנסו ל-"קאנון" הספרים (בחתימת ספרי הקודש-24 במספר) מכיון שהיו בהם נתונים שסתרו את דברי התורה לגמרי. (דוגמת סיפור המבול ועליית משה לשמיים לקבל את התורה-הסיפור מופיע בורסיה אחרת לגמרי בספר "חזון עזרא" שכתב עזרא הסופר) הספרות החיצונית מאלפת, היא מלמדת רבות על אופן החיים בתקופות העתיקות, על הציוויון הדתי שהיה נהוג בזמנם, על המפה הפוליטית ועוד. לגבי קדושה והשראה אלוהית חשוב להבין-כל סופר רצה להעביר את המסר ולהשאיר חותם ולכן הוא השתמש באוצר מילים שמבטא השראה אלוהית או קדושה יתירה, כך עשו חברי כת קומראן,האיסיים,הפרושים, כך עשה עזרא הסופר (שלמעשה לשיטת ביקורת המקרא-הוא כתב חלקים נכבדים מן התורה -חמישה חומשים) וכך עשו גם אנשי הקבלה שרצו להעביר מסר "ממרומים". אין הדבר בר בדיקה, אך ממה שידינו משגת לנתח-עולים ממצאים של אין ספור בעיות קשות וסתירות חדות בכתובים. מקווה שהחומר עזר. יום טוב ומבורך.
 
לגבי השפעות חיצוניות על ספרות הקודש

ההשפעות החיצוניות על ספרות הקודש היהודית הינן ניכרות היטב לכל חוקר מתחיל. ההשפעות מתחילות מן חמישה חומשי תורה (סיפורי הבריאה הנפוצים במסופוטמיה) כולל קודקס חוקים מקראי שלמעשה לקוח מחוקים עתיקים יותר שומריים ואשוריים ("חוקי נוזי","חוקי חמורבי") דוגמא: ------ חוקי עבד עיברי המתוארים בתורה מופיעים בחוקי אשור חוקי אישות ויבום מופעים באשור חוקי ברית מילה מופיעים במצריים העתיקה חוקי מלחמה ומצור מופיעים בחוקי בבל העתיקה (שומר) ועוד. ----- בספרות התלמודית (תקופת המשנה) אנחנו מוצאים לא אחת מוטיבים יווניים לארגון חברה והלכות לעיבוד אדמה, הלכות הלקוחות מאומת יוון.(כגון :"אפותיקי","פרוזבול" ועוד). בספרות התלמודית המאוחרת יותר (תקופת הגמרא) אנו מוצאים בפעמים רבות ויכוחים שנעשו עם חכמי אומות העולם שבראשם יוון ,והודיה\הסכמה לשיטות יווניות\לנצחון יון בויכוח עם חכמי ישראל ובראשם ר´ יהודה הנשיא. ההשפעות התרבותיות ניכרות עד היום.
 
למעלה