ספרי היסוד ביהדות:
מתחלקים לשלושה: --------------------- א.הספרות הרוחנית ב.הספרות הליטורגית ג.הספרות הפסיקתית --------------------- א. הספרות הרוחנית הינה קניין-אב של האומה היהודית\עברית והיא מכילה את התורה כקודקס חוקים וציווים ראשוני ועליון,כסמכות עליונה שלפי המסורת ניתנה התורה למשה בהר סיני ע"י אלוהים,(כמובן שיש סתירות באימרה זו,בתלמוד עצמו כתוב שמשה כתב את התורה "גוילים גוילים" (עורות של בהמה) אבל אין זה המקום להרחיב בתצורת הביקורת המקראית) לאחר התורה מגיע ספר יהושוע שהוא פחות-דרגה מחמישה חומשי תורה (כי הוא נכתב לפי המסורת בהשראה נבואית ישירה ולא ממש ע"י אלוהים) אך ממשיך בסדר ישיר את התורה כהמשך של הוצאה לפועל של הוראות האל לכיבוש ארץ ישראל ולהקמת מזבחות. לאחר ספר יהושוע ישנו את הגוש של הנביאים (הכולל גם את ספרי השופטים ששפטו את העם לאחר תקופת ישוב הארץ) ולאחר ספרי הנביאים ישנו הגוש של הכתובים המכיל ספרות אישית יותר (כגון קהלת,משלי,דברי הימים ועוד) ---- ב. הספרות הליטורגית הינה ספרות עניפה הכוללת פיוטים,מחרוזים,ושירי הלל ותפילה שנכתבו בהשראת ספרי הקודש. הספרות הליטורגית מתחלקת לשלושה: 1.ספרות התפילה הקדומה-שנכתבה בימי בית שני ולאחריה (וכיום סידורי התפילה מושתתים על אותם תפילות קדומות שנערכו בידי כנסת הגדולה) 2.ספרות הפיוטים החלה בתקופת "הראשונים" ואפשר למצוא בספרות זו עמקות ושורשיות רוחנית,כמיהה לארץ ישראל,יחסי האדם והאל,ופילוסופיה יהודית. 3.ספרות ההלל מתיחסת אך ורק לאל ולממלכתו,תיאור ממלכתו,חיות הקודש,אופן השליטה בעולמות כולם. ספרות ההלל הליטורגית גם היא משמשת חלק מהתפילה (של ראש השנה,יום כיפור ועוד) ----- ג.הספרות הפסיקתית הינה עץ עבות ובו ענפים רבים ומסועפים לאין ערוך, הספרות הפסיקתית מסתמכת כאל מקור ראשון על פרשנויות התלמוד הבבלי בעיקר לפסוקי התורה והטמעתם בחיי היהודי כאכסיומה. לאחר התלמוד הבבלי ישנו ענף שבו ישנה פסיקה אישית של רבנים שחיו בתקופות הסמוכות לזו של חז"ל והם נקראים "סבוראים","גאונים","ראשונים" (לתקופות המאוחרות יותר),בספרות הזו יש גוון פסיקה יותר אישי, יותר התאמה לנורמות השונות כפי שהתפרשו ברחבי העולם מבחינות חברתיות ,כל רב-יהודי ומקום מושבו כאשר משתדלים לא לחרוג מפסיקת חז"ל התלמודיות. מיותר לציין שבד"כ רבנים רבים חלקו באותו העניין בגלל הבדלים כגון אלה שציינתי לעיל. לאחר הענף הזה ישנם 2 ענפי פסיקה שהם המשמעותיים ביותר והגדולים ביותר לימינו אנו. האחד הינו ספר שאיגד את כל פסיקות חז"ל (לפי דעת המחבר) והוא הנקרא "שולחן ערוך" המסתמך על שלושה רבנים מתקופת הראשונים שהיוו את עמוד התווך בפסיקה היהודית והם: הרי"ף-"האלפס" ,הרמב"ם-רבי משה בן מימון,הרא"ש-רבינו אשר. והשני ספר דומה (או השגות על שולחן ערוך) שנקרא "חיבור פסקי הרמ"א" (רבי משה איסרליש האשכנזי). שניהם הם אבני בניין הפסיקה עד ימינו אנו. ------------------------------------------------------------------- מקווה שהייתי בהיר ככל האפשר (למרות כמות המידע העצומה בתחומים הללו)
