ספרי ילדים.

[zimes]

תקופות

לא הייתי מתעקשת אתו. המצברוח לסיפורים שלמים בטח יחזור מתישהו (אני מקווה...)

 

[עירית ל]

אז ככה

אני כמעט לא יוזמת הקראות, הוא מבקש ממני ולכן זה יותר מטריד אותי. ביקשת? לפחות אל תעצור אותי באמצע החרוז. לגבי פיתוח מושגים וחשיבה, זה נחמד, אבל הרי יש המון הזדמנויות לכך. מה שמהנה אותי בקריאת ספרים זה (כמובן הסיפור ו-) פיתוח מבחר האסוציאציות שעומדות לרשותנו. אין דבר שאני יותר אוהבת מלהגיד "זה כמו ב...". ואיזה כיף זה היה שבסביבות גיל שנה יונתן ראה תמונה של היפופוטם ואמר "גראם גראם" (אדון בו עושה מו). בשירים המצב קצת יותר טוב, אבל בטח לא שירים ארוכים כמו בארץ סין (למרות שעשית לי חשק, לאה, אז נראה אם תהיה הזדמנות). אבל מכל מה שאמרתן - תקופה וזה יעבור - ואני מקווה שמהר. תודה. במאמר מוסגר (ובעצם שייך להודעה אחרת): יכול להיות שזה קשור לסימני הזמן - גם אני יותר קצרת רוח ומייחסת את זה להריון ולכך שכמעט לא רואים את אבא (עבודה מטורפת שגם משפיעה על המצב הנפשי שלו ושל כולנו). אולי אם היתה לי יותר סבלנות, גם לילד היתה.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif על האבחנה הדקה שבסוף ../images/Emo24.gif

 

[לאה_מ]

אני עדיין בדעה שזה בסדר אם הוא רוצה

באמצע הסיפור להתחיל לשוחח על משהו שקשור אליו. אגב, לעומר היו, בגיל טיפה יותר מאוחר, תובנות מדהימות על שירים של נורית זרחי, שעלו בשיחות מהסוג הזה. אבל אם זה נורא מפריע לך, את יכולה לשתף אותו בסיפור על ידי כך שתתני לו להשלים את החרוזים. אורי אוהב את זה, ואני עושה את זה מדי פעם. ולגבי "בארץ סין" - זה התחיל אתמול כשהיינו בפיקניק, ואני לבשתי חולצה עם ציור קטן של דרקון. אורי מאד התלהב מהציור וכל הזמן שאל מה זה. אז כשנמאס לי להגיד שמונים פעם "זה דרקון... זה דרקון כחול... זה דרקון שיורק אש..." שאלתי אותו אם הוא רוצה שאספר לו סיפור על דרקון, והוא רצה. עד שהגענו הביתה לפתוח את הספר כבר סיפרנו את זה פעמיים-שלוש, ואז גילינו שגם בספר ("מה עושות האיילות") יש ציור קטן של דרקון, והשמחה היתה רבה. (אז את יכולה לרכוש לך ב"פוקס" חולצה עם דרקון, לעידוד הקריאה

).

 

[עירית ל]

תתחדשי ../images/Emo8.gif

וצצה לי שאלה - נכון שיש דינוזאורים שנראים בדיוק כמו דרקונים, רק לא יורקים אש?

 

[לאה_מ]

לא חושבת. יש קווי דמיון

(כמו, למשל, קשקשים על הגב) אבל לא נראה לי שאפשר להתבלבל בין דרקון במנוחה

לבין דינוזאור... לעומת זאת, האתר הזה חושב שאני טועה...

 

[עירית ל]

החכמתי. תודה.

 

[כרמית מ.]

יש גם ספר ספציפי עם ציורים מקסימים

למרות שאין כמו "מה עושות האיילות", ואת השיר הספציפי הזה, אני מדקלמת להם בע"פ, מאד אוהבת אותו, מאז ילדותי.

 

[עירית ל]

קראנו אתמול

הצלחנו לצלוח את כל השיר עם כל הקשיים הרגילים. מפריעה לי בעיקר ההצמדות המוגזמת לציורים - הדרקון נראה כאילו יש לו גלגלים, הכובעים של הסינים נראים כמו פגודות. זה מעניין, אבל לא מאפשר להתרכז בסיפור. השיר נפלא - אין ספק.

 

[לאה_מ]

קראתם מתוך "מה עושות האיילות"???

כי יש שם אולי 2 ציורים, וגם הם מאד קטנים ומינוריים, ומשתלבים, לטעמי, בצורה מוצלחת מאד עם הטקסט (מה שנכון באופן כללי לגבי האיורים של אריה נבון).

 

[עירית ל]

בדיוק על הציורים האלו מדובר

כשדיברתי על התרכזות מוגזמת בציורים דיברתי על יונתן, לא על הספר. הוא כאילו נאחז בהם ומתנגד לקריאה. כשאני שואלת אם להמשיך הוא אומר שכן, אבל שניה אחרי זה מוצא עוד הסחת דעת. אני צריכה באמת לברר עם בעלי אם זה קורה גם כשהוא מקריא.

 

[לאה_מ]

תנסי ותגידי לי. זה מאד מעניין.

הציורים שם דוקא כל כך מינוריים, שאורי רק על הדרקון שאל "מה זה?" ובזה נגמר העניין שלו בציורים. אגב, היום הוא כבר אמר "את אחותי לא תקבל, הזד! ולא נקל לך איתי, גיבור, להתמודד"...

 

[עירית ל]

כאמור ניסינו

כנראה לא הבהרתי את עצמי. יונתן, במקום לאפשר את שטף הסיפור התרכז בציורים, מינוריים ככל שיהיו. הדרקון עניין אותו כי הוא נראה כאילו יש לו גלגלים, עוד דיון התנהל על החרגול (הוא נראה לו כמו נמלה), הכובעים של האחים דמו בעיניו לפגודה. יש לו גם אינטראקציות יותר עמוקות עם הציורים. למשל הוא אומר פתאום (נניח, אני לא ממש זוכרת) שהוא רוצה את כובע סיני ואז "לוקח" אותו מהדף ושם על הראש או נותן לי. בקיצור, קצת קשה לקרוא. למרות שהוא נלהב לקחת ספרים ורוצה תמיד שאני אתחיל לקרוא, הוא מקשה עלי להמשיך. שוב, לדעתי זה חלק מקשיים כוללים שעוברים עליו. אולי אני אפתח הודעה נפרדת להתייעץ על מכלול הבעיות, או השינויים (אלה לא ממש בעיות).

 

[לאה_מ]

אז גם כשאבא הקריא לא היה הבדל...

טוב, אולי יונתן מתכנן קריירה של צייר