כן, אני מוסרית, וגם ישרה - ביחס
למטרות שלי; כי הגדרת כללי מוסר היא תמיד תלויית מטרה. כללי מוסר הם הגבלות שנועדו לאפשר קיום חברתי. הם נחוצים לנו כי אנחנו חיות חברתיות, שאינן עשויות לשרוד לבד (לכל החיות יש מגבלות כאלה, גם לטורפים, אחרת הן היו נכחדות). ביחס למטרות שלי - כללי המוסר האופטימליים הם אלה המטילים מינימום הגבלות על חופש הפרט, ועדיין מאפשרים קיום בצוותא במינימום פגיעה בזולת; ובניגוד לעקרונות היהדות, הם מניחים שכל הפרטים בחברה זכאים להגנה שווה, ושזכויותיהם מדורגות באותו אופן (למשל: חיים של כל אדם שווים יותר מרכושו של כל אדם, וזכות הקניין נעלה על הזכות להפיק הנאה). אני לא גונבת, כי זו פגיעה בזכות הקניין של זולתי לטובת זכות פחותה שלי; ובעיקר כי אינני צריכה לזה. אילו חיי תלו בזה ולא היה לי מוצא אחר, ודאי הייתי גונבת; ואילו זה היה מוצא חיוני לחיי ילדי, מבטיחה לך נאמנה - ועוד איך הייתי גונבת, ומפרה עוד הרבה כללים אחרים לכבוד זה. באשר לחוק: החוק הוא אמצעי המתרגם כללי מוסר דומים לאלה לכלים פרגמטיים, ואני כפרט אבחר לחיות במדינה (ובעיר, ובשכונה) שמטרותיה קרובות ככל האפשר לשלי. היחס שלי לחוק עדיין ייגזר מהמטרות שלי, כך שכשיש פער ביניהן לבין החוק, אאבק לשינוי החוק, לפעמים גם באמצעות הפרתו. אם בלית ברירה אאלץ לחיות במדינה שמטרותיה שונות משלי במפגיע (למשל אירן), מניחה שאפר את החוק בה דרך קבע, גם אם אני עלולה להיתפס.