לא מדויק, lala
ואני, כמוך, מאמינה ולחלוטין לא אתאיסטית. אבל יש חוסר דיוק בנקודה הבסיסית שעל פיה את בונה את התאוריה שלך. מבחינתך, קודם האדם מחליט אם הוא מאמין באלוקות , בעל טבעי, או לא - ואז, עפ"י החלטתו זו, מחליט האם להאמין לתורה או לא. ישנה נקודת מוצא אחרת - תארי לך אדם שיוצא מנקודת מוצא של חוסר אמונה, אך אומר - "אם יתברר לי, שמבחינה הסטורית דברי התורה נכונים, או שהתורה מתארת מערכת חוקים שאין בה שום פסול, (לדוגמא) - שני הדברים הללו יספיקו לי כדי להאמין שהתורה נכתבה ע"י מציאות אלוקית, ואני אהיה מחויב להאמין בה". תביני - לפעמים אמונה מגיעה קודם מתוך חקירת ה"חומרים" המרכיבים את הדת, ורק אח"כ, בעקבות כך - מגיעה האמונה. אז יכול אדם להגיד - אילו הייתי מוצא הוכחות מןצקות לאמיתות דברי התורה,הייתי כתוצאה מכך מאמין בנכתב בה, הייתי מאמין שהיא נכתבה בידי הקב"ה- ולהיפך!!! לכן יקירתי, למרות שאת ואני כנראה המאמינות היחידות כאן, אני לא מסכימה איתך שא"א לסתור את התורה ע"י מציאת סתירות מתוכה. אבל בכל זאת אני לצידך במאבק הזה.....