ספסיס

[טל של אשחר]

ספסיס

אינה נסעה אז מישהו צריך לארגן משחקי חברה . בתור משתתפת סמויה כמה חודשים טובים לפני שיצאתי מהארון ( או מהאינקובטר לצורך הענין ) אני יודעת שיש הרבה שקוראים אותנו, חלקם עדיין בתוך הפגיה. חשבתי לקבץ בשבילם סיפורים של כמה מסיבוכי הפגות הנפוצים. אתם מוזמנים להוסיף עוד נושאים . נתחיל מספסיס..כל אחד שחווה מוזמן להוסיף את סיפורו.

 

[טל של אשחר]

הספסיס של אשחר..

אשחר נולד כתוצאה מירידת מים וזיהום במי השפיר. למרבה הפלא לא היו לו סימני זיהום בלידתו ( שבוע 27 ). בגיל שמונה ימים הוא חלה ( או כמו שאמרו האחיות "עשה פרצופים של ספסיס" ) ובתרבית הדם צמחו שני (!!) חידקים האחד מהם עמיד לכל אנטיביוטיקה אפשרית למעט אחת שעולה איזה אלפיה למנה . בזכותו אגב נסגרה הפגיה . מאחר ובקושי הכרנו אותו קשה היה לומר על " שינויי בהתנהגות " אבל היו המון ברדיקדיות, עצירה בעליה במשקל , והוא היה אפור למראה . שבוע לקח עד שבדיקות הדם והוא חזרו לעצמם ( ירידה בטסיות - שתי מנות טסיות , שלש מנות דם , ואנטיביוטיקה מקיר לקיר ). לעומת חבריו הספטיים הוא לא חזר להיות מונשם , אבל זהו אחד הסיבוכים שמהווים סכנת חיים מידית , ולמתח לא היה גבול .

 

[אמא של עמרי]

בימים הראשונים - בעיות הנשמה קשות

זה היה הסיבוך הכי מלחיץ שלנו . עמרי נולד עם "ריאות לבנות לגמרי ". ולמרות שקיבל את כל המנות של סולפנט.. שמותר לתת זה לא עזר וההנשמה הקונבנציונלית לא פתחה לו אותן ומנהל המחחלקה הסביר לנו שהמצב לא טוב ממש קריטי . והם ניסו ביום השני על הנשמה לא קונבנציונלית . שזה משהו מאוד אינטנסיבי שדוחף מאות של נשימות בדקה . והגוף הקטן של ה- 980 גר´ ששוכב על שולחן הטיפולים עם שמיכת פצפצים מוכתמת בדם . כולו בויברציה רועד עם ההנשמה כשהסרעפת יורדת לבית החזה ועולה .. ממש מחזה מפחיד . למזלנו כמובן זה עבד וה"לא קונבנציונלי הזה".. עשה את העבודה ועברנו את הקטע הכי מסוכן שלנו .( יש לציין שאני בכל הזמן הזה מרוב הלם אולי ביכלל מכל המצב ביכלל הייתי במין אופריה והיתי בטוחה שהכל יהיה בסדר ושהוא יצא מיזה למרות שלכךם מסביבי זה לא היה נראה וודאי - פשוט לא הבנתי כנראה

 

[אמא לבת אל]

high friquency

זו מכונת ההנשמה שמנשימה הרבה נשימות בדקה, מעט חמצןבכל פעם, כדי לא "לפוצץ" את הריאות. כשבת-אל נולדה, לא היה את המכשיר בפגיה. הם התקשרו בדחיפות לחברה שמספקת את המכונה, ושלחו אותה בדחיפות במונית עוד באותו יום שנולדה.

 

[מור של תומר ומיה]

עד היום המילה הזו מעלה דמעות בעיני

בגיל שבוע, אחרי שהוציאו למיה את ה-CPAP, והיא למדה לבכות (סימן נהדר בעיני לחוזק של הגוף) הגיע הספסיס. הגענו בבוקר לבית החולים בשביל למצוא תינוקת שבכל 2-3 דקות מפסיקה לנשום, מכחילה כולה, והדופק נעלם (אחר-כך למדנו שקוראים לזה אפניות וברדיקרדיות). בעינינו זה נראה כאילו הילדה מתה כל פעם מחדש... ואז התנפלו עליה שני רופאים שהיו שם, ועוד שלוש אחיות והתחילו לקחת בדיקות ודגימות מכל מקום אפשרי. אף אחד לא הסביר לנו מה קורה, רק הרחיקו אותנו, ואז אחד הרופאים הצעירים אמר לנו להתפלל ושהסיכויים הם 50-50! כל-כך רציתי למות במקומה ... עד היום יש לי פלשבקים מהרגעים האלו. למזלנו לאחר 24 שעות מיה החלה להגיב אט אט לאנטיביוטיקה. אבל דבר אחד לא חזר - הבכי. מיה למדה לבכות שוב בגיל 9 חודשים! מאז כל בוקר נכנסתי לפגיה בחשש, חשש לשמוע שוב את המילה הנוראית הזאת - ספסיס.

 

[אורן של איה]

מור- רציתי לשאול על הפלשבקים

זה ממש ככה נכון? לפעמים התחושות עולות בצורה נוראה!!

 

[מור של תומר ומיה]

../images/Emo67.gifאצלי זה מרגיש כמו אגרוף בבטן

מספיק ריח שיזכיר לי בית חולים, או תמונה של פג בעיתון או בטלוויזיה בשביל שהכל יחזור אלי... עם כל עוצמת הרגשות.

 

[shirar1]

לנטע היה ספסיס שכונה אח"כ בפגיה

בשם החיבה: "התרבית המשוגעת", כי היא יצאה חיובית לכל חיידק אפשרי. היא קיבלה אנטיביוטיקה וזה עבר יחסית בקלות. לגל, לעומת זאת, גילו בגיל 11 יום קנדידה (זיהום פטרייתי) בדם, שאחראית לכל הצרות שלו מאז ועד היום: בהתחלה בגלל הקנדידה לא יכלו לתת לו סטרואידים לריאות (לא נותנים סטרואידים כשיש זיהום), וככה הוא התחיל להסתבך עם ההנשמה. בגיל 5 חודשים, לעומת זאת, יומיים אחרי ששוחרר פעם שניה מהפגיה, גילינו לו נקודה לבנה בעין (בהההה...), ואח"כ הסתבר שזו אותה הקנדידה שהופיעה במקום אחר בגוף, וכך הוא זכה להיות התינוק היחיד בעולם מאז 1980 עם סיבוך כזה. כעבור חודש נוסף ו- 3 ניתוחים, קיבלנו אותו הביתה לתמיד..

 

[דורית ובניה]

איזה מהם אתם רוצים??

עברנו כל כך הרבה זיהומים שאני ממש כבר לא זוכרת את כולם. את הראשון אני זוכרת - זה קרה כשבוע אחרי הלידה, חום הגוף של עומר ירד ל- 35 מעלות צלסיוס. אני חושבת שהרופאים לא נתנו לו שום סיכוי, הוא ירד ל- 500 גרם ונראה מפחיד (אין מילה אחרת, עובר במשקל 500 גרם זה מזעזע), אבל הגיבור שלנו כמובן שרד את הזיהום הזה (וגם את זה שאחריו וזה שאחריו ועוד כמה דברים קשים).

 

[מור של תומר ומיה]

ושוב אני נדהמת מן הסיפור שלכם../images/Emo2.gif

בכל פעם מחדש זה נראה לי כמו סיפור גבורה. גבורה של עומר, וגבורה של כולכם.