Another Girl
New member
ספיישל יום כיפור: הסליחות של דפש
יום הכיפורים, אמנם עומד לצאת ממש לא עוד הרבה זמן, אבל הפוסט הזה רלוונטי בעיניי לא רק בהקשרו. בסימן יום שבו כולנו אמורים לבקש סליחות ולסלוח – אני מצרפת לכם בזאת את רשימת 10 השירים הגרועים ביותר של דפש, עליהם הם צריכים לבקש סליחה מכל אחד ואחת מהמעריצים/ות.
זה לא סוד שהפוסט הזה נכתב בקהל של מעריצי דפש ועל כן יש בו קצת מלקיחת הסיכון.
ולמרות זאת – בעיקר בגלל שגם אני אוהבת אותם – אני מרשה לעצמי לנסות להיות אובייקטיבית ודווקא למצוא את השירים הפחות מוצלחים שלהם. באופן די מוזר, אגב, אפשר לראות ברשימה רוב יחסי של שירים שמרטין שר אותם. צירוף מקרים? לא ברור. אקדים ואומר – אם יש פה פרות קדושות של מישהו ששחטתי – אני נותנת כבר מראש את התנצלותי הכנה ומציינת כי מדובר בדעתי בלבד המתוארת ברוח עאלק-הומוריסטית.
תהנו... 1. What's Your Name? מצאתי שמאוד קל להיטפל לכל מה שנעשה באייטיז, או לכל הפחות לשנות האייטיז המוקדמות. למרות הדעות המוקדמות הנ"ל, דווקא מצאתי כמה פניני אייטיז שהניאו אותי מהלך המחשבה האבסולוטי הזה ושכנעו אותי דווקא לתת לו צ'אנס. יחד עם את, יש שירים שדווקא גורמים לך לרצות להחריב באופן מיידי כל מה שנעשה עד שנת 1984, ככה. זה, גבירותיי ורבותיי, אחד מהשירים הללו. יחסית ללהקת בנים סטרייטית לחלוטין, השיר הזה הוא... ובכן, הומואי להפליא. (לא שיש משהו לא בסדר עם זה!) אני מנסה להבין בכל כוחי מה גורם למישהו ליצור שיר כל כך מטופש עם מילים כל כך, אבל כל כך דביליות. "Hey you're such a pretty boy, you're so petty!" (וכמובן – בל נשכח את האיות האלמותי, רק כדי לוודא שהבנו את זה כמו שצריך – "p-r-e-tt-y!") נורא, נורא ושוב נורא. 2. Nodisco יאי, שיר דיסקו איז אין ד'ה האוס! אולי זה בגלל שאני משוחדת ושום דבר שקשור לדיסקו, מקצב של דיסקו, אופנת דיסקו או כל דבר שכולל את השורש ד.י.ס.ק.ו לא ממש מדבר אליי – ובכל זאת, אני לא יכולה שלא לראות את השיר הזה כאפיזודה מגוחכת לכל דבר ועניין. 3. The Meaning Of Love אוי, גוועלד, מה זו הזוועה הזו? זה שיר זה, או בליל של מילים שהתחברו להן יחדיו באקראיות עם משהו שנשמע כמו לחן? בגלל זה, חברים, יצא לאייטיז שם רע. ועוד משהו – אתם פשוט חייבים להקליק כאן. פשוט. חייבים. http://www.youtube.com/watch?v=eTv_34DoW14 4. More Than a Party מסיבת האייטיז הגדולה חוזרת! אחרי שהתמודדנו בגבורה עם בנים יפים מפזזים ועם דיסקו מנייאק, עכשיו מספרים לנו שזה "יותר ממסיבה". ברור שזה יותר ממסיבה – זה הרבה יותר נורא מסתם מסיבה. המילים, הלחן, שנות השמונים שפשוט אי אפשר לברוח מהן – כל אלו יצרו שיר שפשוט אין סבלנות אליו. מרטין, תהפוך להיות אפל כבר. עדיף. 5. Shame בהחלט שם הולם לשיר הזה. אם יש משהו שנשמע מגוחך, זה שיר עם מקצב פופי מטופש שמלווה עם מילים עאלק עמוקות ועאלק מלאות במסרים חברתיים. מה קיבלנו פה? שיר שהוא גם גרוע מבחינת הלחן וגם צדקני ומטופש מבחינת המילים. יופי! 6. It Doesn't Matter I am happy That I have you Even though you´re not here now I know somewhere You are dreaming Though it´s definitely not of me השיר, שדווקא יש לו מילים מעוררות מחשבה על אהבה חד צדדית, היה יכול להיות דווקא בעל פוטנציאל, אם הוא לא היה ברובו מונוטוני ונשאר בדיוק על אותם אקורדים, מה שהופך אותו ל – נכון – פשוט משעמם. חוץ מזה, יש לו התחלה דביקה שיכולה להוציא כל חשק מלהמשיך לשמוע אותו (בדומה להתחלה המעצבנת של Here Is The House). 7. כל השירים שמופיעה בהם המילה "Dress" (וכן, מבחינתי זו מקשה אחת.
) זה מתחיל עם Dressed in Black, הנורא מבין השלושה, בו הדובר מתייסר על חוסר האונים שלו כתוצאה מכך שהבחורה, אמממ.. לבושה בשחור. (?) הבכיינות של דייב והלחן העגום לא ממש עוזר להציל את השיר מכליה. זה ממשיך עם New Dress, שהוא דווקא סביר מבחינת המילים שלו (שוב ביקורת חברתית נוקבת, אפילו הנסיכה דיאנה נכנסה לשם הרבה לפני התאונה הקטלנית, רק שהפעם זה נשמע קצת פחות מגוחך) רק מה – לחן ועיבוד די נוראיים שמורידים אותו שאולה. נקנח, כמובן, עם Blue Dress, השיר החלש ביותר באלבום Violator. אין יותר מדי מה להגיד עליו, חוץ מזה שהוא לא ממש קשור למשהו – באלבום או בכלל. מסקנה: מרטין, זה שחשת צורך להתהלך עם ליפסטיק משוח על שפתייך לאורך רוב האייטיז לא אומר שאתה בחורה ולא אומר שאתה צריך לכתוב שירים על שמלות (או על בנים יפים, ע"ע). 8. The Bottom Line תכלס, אם צריך למצוא סיבה אחת ויחידה לקטול את שיר הזה, אפשר לתלות אותה במשפט הפותח את השיר: Like a cat dragged in from the rain Who goes straight back out and do it all over again I'll be back for more קאם און, מרטין. לא מצאת מטאפורה מוצלחת יותר מחתול שגורר את עצמו מהגשם הביתה וחוזר מיד החוצה? טוב, כמובן שלא מדובר רק בזה. השיר מתוק וסכריני באופן מעורר בחילה ממש. אין בו שום ערך מוסף משום בחינה – מעבר הניסיון להיות עוד בלדה מרגשת מבית היוצר של לי גור. לא עובר מבחינתי. 9. Breathe נשימה עמוקה היא אכן מה שצריך לקחת לפני ההאזנה לשיר הזה, היות ומדובר באם כל החפירות. "I heard a rumour", נפתח השיר ונגוזה בנו תקווה כי יש פה איזה סיפור מעניין. לשווא. לאורך למעלה מחמש דקות אנו נאלצים לשאת את סיפורה המלאה של השמועה הלא ברורה שמטרידה את מרטין. שמעתי את זה ביום ראשון, שמעתי את זה ביום שני. שמעתי את זה מפיטר, ששמע את זה מפול. המקום היחיד בו השמועה הזו לא עברה הוא באייפוד שלי – ומסיבות מובנות. מרטין, מסע גלגולה של השמועה על כל רבדיה ממש, אבל ממש לא אמור לעניין אותנו. ולהיות השיר כי גרוע באלבום כמו Exciter (ואולי בכלל) - זה באמת לא אות של כבוד. 10. Jezebel אין מה להגיד – אין כמו בלדה אפית מדוכדכת על איזבל התנ"כית כדי לרומם את מצב הרוח במסיבה. טוב, נכון, לא כל שיר של דפש צריך לעשות שמח, אבל במקרה הזה מדובר בבלדה שפשוט עושה לנו רצון לחיתוך וורידים מהיר. אם זה בגלל האווירה הכללית שלו או סתם כי השיר כשיר – פשוט לא טוב. בעיניי, לפחות, השיר הכי פחות מוצלח מ-Sounds Of The Universe ואחד כזה שצריך להסיר מהסט ליסט הנוכחי ומהר. ותוספת, סתם על הדרך - הנעימות האינסטרומנטליות. במקרה הזה אני לא רוצה לקטול את כולן באופן גורף כי אני לא מכירה את כולן ויש כאלו שנשמעו לי דווקא נחמדות. ברם - נראה לי מיותר לתקוע באלבומים שלהם, לאורך ההסטוריה, כל כך הרבה נעימות בתדירות כל כך גבוהה. את הנעימות השאירו, בדחילו ורחימו - לבי-סיידים ולכל מיני הוצאות מיוחדות לאספנים כבדים בלבד. אותנו, אנא, נטולי נעימות, שנלקחו מתוך סרט אימה סוג ז' (Pimpf) או כאלו שמהותן והקשרן פשוט לא ברור (Spacewalkers). תודה! אשמח לשמוע מה דעתכם על הרשימה – וכמובן לשמוע מהם השירים אותם אתם הכי מחשיבים לגרועים – ולמה. גמר חתימה טובה...
יום הכיפורים, אמנם עומד לצאת ממש לא עוד הרבה זמן, אבל הפוסט הזה רלוונטי בעיניי לא רק בהקשרו. בסימן יום שבו כולנו אמורים לבקש סליחות ולסלוח – אני מצרפת לכם בזאת את רשימת 10 השירים הגרועים ביותר של דפש, עליהם הם צריכים לבקש סליחה מכל אחד ואחת מהמעריצים/ות.
