ספיישל בחירות
(מלפני הרבה הרבה שנים. כשהייתי צעיר ופוחז. כל הארועים אמיתיים, שמות ומקומות שונו וכו')
הייתי צעיר ומצליח. ניהלתי בר בעיר החטאים, עבדתי שעות מטורפות וזיינתי בלי הפסקה.
היום אני צריך לנוח קצת רק כשאני חושב על זה. וכוס תה אם אפשר.
קיבלתי טלפון ממכר. ידיד. לא יודע איך להגדיר אותו. נפגשנו המון פעמים, בעיקר בהקשרי סקס. הוא היה רובץ אצלי בבר לא מעט, וכמה פעמים נתתי לו את המפתח של המחסן למטרות קוויקי.
אף פעם לא מצאתי אותו מושך ואני די בטוח שזה היה הדדי. אף פעם לא נמשכתי לטיפוסים נשיים.
"אתה בוטח בי?" הוא שאל בדרמטיות
"לא" אמרתי. עברתי בדיוק על החשבונות של הבר, מטלה שהיתה מעל ומעבר ליכולות האינטלקטואלים שלי. לא היה לי סבלנות לשטויות.
"אל תהיה כזה" התחנחן " יש לי משהו בשבילך,ואני מבטיח שאתה תאהב את זה. אתה יודע שאני חייב לך מליון טובות"
זה נכון, חשבתי, ומה שזה לא יהיה זה עדיף על הנהלת חשבונות.
"מה זה? ואל תבלבל לי את המוח בשטויות"
"זה לא מה, זה מי. ואני מביא אותו לדירה שלך תוך עשר דקות אם רק תגיד. הוא התחיל אתי, אבל אנחנו ממש לא באותו ראש. הוא רוצה יחס קשוח, וחשבתי שאביא אותו אל החרא החביב עלי, שזה אתה."
(כן, ככה הוא היה מדבר. מבינים למה לא בא לי עליו אף פעם?)
"בדקת לו רשיון נהיגה?"
"אל תדאג, אני מבטיח לך שהוא לא קטין. אז מה אתה אומר?"
"בסדר" נאנחתי והנחתי בקבוק ריק על הניירת שלא תתבלגן "עשר דקות בדירה שלי"
לקח לי פחות מעשר דקות להגיע לדירה. גרתי מעל הבר, בדירת סטודיו קטנה ומעופשת. היו בה מיטה וארון. ממילא הייתי בא הביתה רק כדי להחליף בגדים ולישון. אפילו את רוב הזיונים שלי הייתי עושה במשרד של הבר. או במחסן.
שטפתי פנים, החלטתי נגד מקלחת או החלפת חולצה, וחיכיתי.
דפיקה בדלת, והם נכנסו.
"זה ג'יימס" אמר ידידי אל האיש שבא איתו "אני חושב שאתם תסתדרו יופי"
זיהיתי אותו מיד. הייתי רואה אותו בטלוויזיה לפעמים.
לא שהיה לי זמן לטלוויזיה, אבל היתה טלוויזיה בבר, ובשעות המתות הייתי מדליק אותה לבקשת הלקוחות הבודדים לראות חדשות או ספורט.
הוא היה רפובליקני צעיר ומבטיח. נבחר למשרה ציבורית די בכירה, וקיבל לא מעט תשומת לב.
צעיר בשביל רפובליקני, כן? אני יכול לגגל אבל אין לי כח. תסתפקו בזה שהוא היה בערך באמצע שנות הארבעים שלו. פחות או יותר בגילי היום.
הוא לא היה ניו יורקי. בניו יורק לא היו בוחרים פלוץ שמרן כזה בחיים. אבל כולם מגיעים בסוף לניו יורק. וגם הוא הגיע.
נשוי, כמובן. אישה ו2.5 ילדים בלונדיניים. נוצרי מאד. ערכי המשפחה וכאלה.
אבל אני לוקח אחריות רק על החטאים שלי, לא של אחרים.
הוא הביט בי במבט דואג. ראיתי שהוא כמעט רועד מרוב מתח.
"תתפשט" אמרתי לו "אין לי זמן לשטויות."
הוא מלמל משהו. "מה?" אמרתי
"אל תשאיר עלי סימנים. בבקשה. אני נשוי."
"אל תדאג. אתה לא הסטרייט בארון הראשון שלי. ההחלטות הדפוקות שלכם הן לא הבעיה שלי, אני לא מרגיש צורך לעשות אאוטינג לאף אחד."
הוא התפשט במהירות. גוף יפה יותר משציפיתי. רואים שהוא מנסה להילחם בכרס הקטנה. קיפל את הבגדים שלו בזהירות, והניח אותם על הרצפה.
"תן לי לראות אותך" שיניתי טון. שילוב בין דוד נחמד לסמל מהטירונות עובד יופי על הטיפוסים חסרי הניסיון.
הוא נעמד ישר, פחות או יותר. הבטתי בו זמן רב, בוחן אותו מכל הכיוונים. ראיתי עד כמה זה מלחיץ אותו. זה הרעיון. הוריתי לו להתמתח, להסתובב, להתכופף.
"בסדר" אמרתי בסוף. הוא היה מוכן לבכות בהקלה בשלב הזה.
"יש אזיקים במגירה של הארון. תקשור את עצמך למיטה."
הוא ציית בזריזות.
"מילת הביטחון שלך היא רייגן" חייכתי חיוך מרושע.
לא קל להכאיב למישהו ביסודיות בלי להשאיר סימנים, ואז עוד הייתי רק חובב. אבל היה לי אגו בגודל של בניין, וזייפתי מומחיות לא רע.
ובמבט אחורה אני חושב שעשיתי עבודה סבירה.
משכתי לו בשיער די הרבה. כשזיינתי לו את הפה (עם קונדום כמובן. בעעע), ובאופן כללי כדי לשלוט בו בלי להשאיר חבורות. בהחלט יכול להיות שהקרקפת שלו כאבה עוד שבועות אחר כך, אבל זה לא סימן שרואים. ההפתעה היתה התגובה המאושרת שלו כשמשכתי לו בשיער הגוף. במיוחד בתי השחי. נו טוב, כל אחד ומה שנעים לו. אני משתדל לא להיות שיפוטי.
הוא גמר בפעם הראשונה כשהסרתי את אטבי הכביסה מהפטמות שלו. הוא צרח ויבב והתחכך בי וגמר. הפטמות שלו היו נפוחות ואדומות, אבל הייתי די בטוח שעד שהוא יחזור הביתה הן יחזרו לצורתן הרגילה.
לא דיברתי איתו הרבה, חוץ מלתת הוראות. בתכלס, לא ממש היכרתי אותו חוץ מבטלוויזיה, ולא נראה שיש לנו מי יודע מה תחומי עניין משותפים.
אבל דבר אחד כן אמרתי לו.
באיזשהו שלב נתתי לו לנוח קצת. שיחררתי לו את הידיים ונתתי לו ללכת לשרותים ולשתות. לקחתי לי בירה בינתים מהמקרר הקטן ונשענתי על הקיר כשחיכיתי.
כשהוא חזר נתתי לו שפופרת של לובריקנט ואמרתי לו להכין את עצמו. כשהוא סיים אמרתי לו להישען על אדן החלון, וקשרתי את האזיקים לצינורות ההסקה.
נעמדתי מאחוריו ובדקתי אם הוא מוכן. הוא עשה עבודה לא רעה. שמתי קונדום והתכוננתי לחדור. הוא התכווץ, וסטרתי לו על הישבן בחוזקה. המתנתי רגע כשהוא ניסה להרפות את עצמו ככל האפשר, גחנתי לכיוון ראשו ושאלתי בשקט:
"אז מה, אתה מאמין שכל הסוטים ההומואים והמזדיינים בתחת ישרפו בגהינום?"
ואז נכנסתי אליו במכה אחת, כמו שאני אוהב.
(מלפני הרבה הרבה שנים. כשהייתי צעיר ופוחז. כל הארועים אמיתיים, שמות ומקומות שונו וכו')
הייתי צעיר ומצליח. ניהלתי בר בעיר החטאים, עבדתי שעות מטורפות וזיינתי בלי הפסקה.
היום אני צריך לנוח קצת רק כשאני חושב על זה. וכוס תה אם אפשר.
קיבלתי טלפון ממכר. ידיד. לא יודע איך להגדיר אותו. נפגשנו המון פעמים, בעיקר בהקשרי סקס. הוא היה רובץ אצלי בבר לא מעט, וכמה פעמים נתתי לו את המפתח של המחסן למטרות קוויקי.
אף פעם לא מצאתי אותו מושך ואני די בטוח שזה היה הדדי. אף פעם לא נמשכתי לטיפוסים נשיים.
"אתה בוטח בי?" הוא שאל בדרמטיות
"לא" אמרתי. עברתי בדיוק על החשבונות של הבר, מטלה שהיתה מעל ומעבר ליכולות האינטלקטואלים שלי. לא היה לי סבלנות לשטויות.
"אל תהיה כזה" התחנחן " יש לי משהו בשבילך,ואני מבטיח שאתה תאהב את זה. אתה יודע שאני חייב לך מליון טובות"
זה נכון, חשבתי, ומה שזה לא יהיה זה עדיף על הנהלת חשבונות.
"מה זה? ואל תבלבל לי את המוח בשטויות"
"זה לא מה, זה מי. ואני מביא אותו לדירה שלך תוך עשר דקות אם רק תגיד. הוא התחיל אתי, אבל אנחנו ממש לא באותו ראש. הוא רוצה יחס קשוח, וחשבתי שאביא אותו אל החרא החביב עלי, שזה אתה."
(כן, ככה הוא היה מדבר. מבינים למה לא בא לי עליו אף פעם?)
"בדקת לו רשיון נהיגה?"
"אל תדאג, אני מבטיח לך שהוא לא קטין. אז מה אתה אומר?"
"בסדר" נאנחתי והנחתי בקבוק ריק על הניירת שלא תתבלגן "עשר דקות בדירה שלי"
לקח לי פחות מעשר דקות להגיע לדירה. גרתי מעל הבר, בדירת סטודיו קטנה ומעופשת. היו בה מיטה וארון. ממילא הייתי בא הביתה רק כדי להחליף בגדים ולישון. אפילו את רוב הזיונים שלי הייתי עושה במשרד של הבר. או במחסן.
שטפתי פנים, החלטתי נגד מקלחת או החלפת חולצה, וחיכיתי.
דפיקה בדלת, והם נכנסו.
"זה ג'יימס" אמר ידידי אל האיש שבא איתו "אני חושב שאתם תסתדרו יופי"
זיהיתי אותו מיד. הייתי רואה אותו בטלוויזיה לפעמים.
לא שהיה לי זמן לטלוויזיה, אבל היתה טלוויזיה בבר, ובשעות המתות הייתי מדליק אותה לבקשת הלקוחות הבודדים לראות חדשות או ספורט.
הוא היה רפובליקני צעיר ומבטיח. נבחר למשרה ציבורית די בכירה, וקיבל לא מעט תשומת לב.
צעיר בשביל רפובליקני, כן? אני יכול לגגל אבל אין לי כח. תסתפקו בזה שהוא היה בערך באמצע שנות הארבעים שלו. פחות או יותר בגילי היום.
הוא לא היה ניו יורקי. בניו יורק לא היו בוחרים פלוץ שמרן כזה בחיים. אבל כולם מגיעים בסוף לניו יורק. וגם הוא הגיע.
נשוי, כמובן. אישה ו2.5 ילדים בלונדיניים. נוצרי מאד. ערכי המשפחה וכאלה.
אבל אני לוקח אחריות רק על החטאים שלי, לא של אחרים.
הוא הביט בי במבט דואג. ראיתי שהוא כמעט רועד מרוב מתח.
"תתפשט" אמרתי לו "אין לי זמן לשטויות."
הוא מלמל משהו. "מה?" אמרתי
"אל תשאיר עלי סימנים. בבקשה. אני נשוי."
"אל תדאג. אתה לא הסטרייט בארון הראשון שלי. ההחלטות הדפוקות שלכם הן לא הבעיה שלי, אני לא מרגיש צורך לעשות אאוטינג לאף אחד."
הוא התפשט במהירות. גוף יפה יותר משציפיתי. רואים שהוא מנסה להילחם בכרס הקטנה. קיפל את הבגדים שלו בזהירות, והניח אותם על הרצפה.
"תן לי לראות אותך" שיניתי טון. שילוב בין דוד נחמד לסמל מהטירונות עובד יופי על הטיפוסים חסרי הניסיון.
הוא נעמד ישר, פחות או יותר. הבטתי בו זמן רב, בוחן אותו מכל הכיוונים. ראיתי עד כמה זה מלחיץ אותו. זה הרעיון. הוריתי לו להתמתח, להסתובב, להתכופף.
"בסדר" אמרתי בסוף. הוא היה מוכן לבכות בהקלה בשלב הזה.
"יש אזיקים במגירה של הארון. תקשור את עצמך למיטה."
הוא ציית בזריזות.
"מילת הביטחון שלך היא רייגן" חייכתי חיוך מרושע.
לא קל להכאיב למישהו ביסודיות בלי להשאיר סימנים, ואז עוד הייתי רק חובב. אבל היה לי אגו בגודל של בניין, וזייפתי מומחיות לא רע.
ובמבט אחורה אני חושב שעשיתי עבודה סבירה.
משכתי לו בשיער די הרבה. כשזיינתי לו את הפה (עם קונדום כמובן. בעעע), ובאופן כללי כדי לשלוט בו בלי להשאיר חבורות. בהחלט יכול להיות שהקרקפת שלו כאבה עוד שבועות אחר כך, אבל זה לא סימן שרואים. ההפתעה היתה התגובה המאושרת שלו כשמשכתי לו בשיער הגוף. במיוחד בתי השחי. נו טוב, כל אחד ומה שנעים לו. אני משתדל לא להיות שיפוטי.
הוא גמר בפעם הראשונה כשהסרתי את אטבי הכביסה מהפטמות שלו. הוא צרח ויבב והתחכך בי וגמר. הפטמות שלו היו נפוחות ואדומות, אבל הייתי די בטוח שעד שהוא יחזור הביתה הן יחזרו לצורתן הרגילה.
לא דיברתי איתו הרבה, חוץ מלתת הוראות. בתכלס, לא ממש היכרתי אותו חוץ מבטלוויזיה, ולא נראה שיש לנו מי יודע מה תחומי עניין משותפים.
אבל דבר אחד כן אמרתי לו.
באיזשהו שלב נתתי לו לנוח קצת. שיחררתי לו את הידיים ונתתי לו ללכת לשרותים ולשתות. לקחתי לי בירה בינתים מהמקרר הקטן ונשענתי על הקיר כשחיכיתי.
כשהוא חזר נתתי לו שפופרת של לובריקנט ואמרתי לו להכין את עצמו. כשהוא סיים אמרתי לו להישען על אדן החלון, וקשרתי את האזיקים לצינורות ההסקה.
נעמדתי מאחוריו ובדקתי אם הוא מוכן. הוא עשה עבודה לא רעה. שמתי קונדום והתכוננתי לחדור. הוא התכווץ, וסטרתי לו על הישבן בחוזקה. המתנתי רגע כשהוא ניסה להרפות את עצמו ככל האפשר, גחנתי לכיוון ראשו ושאלתי בשקט:
"אז מה, אתה מאמין שכל הסוטים ההומואים והמזדיינים בתחת ישרפו בגהינום?"
ואז נכנסתי אליו במכה אחת, כמו שאני אוהב.
