"ספטמבר שוב כאן"

oren29at

New member
"ספטמבר שוב כאן"

"השמש זורחת הרחק מעל.
צלילים של צחוק,
הציפורים עטות
על צלבים של כנסיות מאובקות.
'אנחנו מאוהבים' אנחנו אומרים,
אך מייחלים בחשאי לגשם.
לוגמים קולה, משחקים.

ספטמבר שוב כאן
ספטמבר שוב כאן"

(David Sylvian, September, 1987)

מקור:

http://www.allthelyrics.com/lyrics/david_sylvian/september-lyrics-125033.html


הקשיבו לשיר הזה. דקה ועשרים שניות בסך הכל. סילביאן משרטט תמונה יפה, עדינה, עם שברי תנועה, או תנועה מרוחקת, או סתמית. הפסנתר והמיתרים מעניקים תחושה נוסטלגית, מנחמת.

את העננים אפשר לראות בתמונה גם אם הם לא מאוזכרים מפורשות. בכל זאת, ספטמבר כבר כאן, שוב. אבל הקתרזיס מגיע מחוץ לשיר, מחוץ לתמונה, כשהגשם יבוא, ינקה, יהפוך את האוויר לצלול, ואת הסתמי למוחשי.

(המשך יבוא. בקרוב).
 

oren29at

New member
לא (ממש לא), אבל

אין שום בעיה לקחת את הפתיחה הזאת שלי לכיוון ספטמבר.

מה שכן, שמו של השיר הזה בהחלט היווה טריגר לטקסט הזה, ולהמשך שלו, שעוד יגיע.
 
OK

אז הנה הלהיט של אדמה רוח ואש - ספטמבר.

והשיר הזה שייך לאוקטובר
 

galgi12

New member
אה, ואיך אפשר להתרשם מספטמבר

בלי איזה פרוג איטלקי משובח? (סליחה צלולויד)

הנה, אפילו מתורגם לאנגלית עם תמונות נוף


מהאלבום הראשון של P.F.M מ-1972
 

oren29at

New member
שמש שוקעת, כנפיים נפרשות

שמש שוקעת, כנפיים נפרשות

"September" פותח את האלבום The Secrets of the Beehive שהוציא דייויד סילביאן ב 1987. השמש הרחוקה, הגשם הנכסף, הם ישמשו כנבואה שמגשימה את עצמה בהמשך. סילביאן משרטט, בשירי האלבום, אוסף של תמונות אפלוליות שמושכות את המאזין אל תוכן. לקראת סופו של האלבום יאזכר סילביאן תקופה נוספת של השנה, בשיר "Let the Happiness In". ספטמבר מעולם לא נראה רחוק יותר:

The cold December sun
A cold that blisters
The hands of a
Working man wasted

עשרה שירים, שלושים ושמונה דקות ועוד עשרים שניות, במהלכן מביט סילביאן למאזין ישר בעיניים. קולו נמוך וצלול. הדרמה שבקולו מאופקת. השירים האיטיים, הקודרים, מעולם לא היו מלאי חיים יותר.

האלבום מאוכלס בצללים, מלאכים, שדים, כולם נעים לאור הירח, מתנהלים בטבעיות בין רוח לגשם. סילביאן שולט בהם ביד בוטחת, מפיח בהם חיים דרך השירים, מוליך אותם בשבילים שהוא סלל. לעתים הוא משחרר אותם (או שמא הם משתחררים לו?), אבל הוא חוזר לאחוז בהם בזמן, מסיים לתאר תמונה אחת, ועובר אל הבאה.

סילביאן כותב על (ואת) דמויות אפלות- רוצח סדרתי, אישה מוכה. הוא מטייל בשיריו בסביבה אורבנית מחוספסת, קשת יום (ולילה), ברציפי הנמל הריקים. הוא רואה רוחות רפאים של לוחמים ואבירים, של ספינות טרופות. אבל הוא לא מאבד את האמונה בכוחה של המוזיקה להתעלות מעל המציאות והסיוטים. את החסד שלו מבטא סילביאן בלחנים המלודיים והעיבודים העשירים. ראוי לציין את האישה המוכה ב "When Poets Dreamed of Angels", ואת האם והילד ב "Mother and Child" שמחכים לאב/בעל שיחזור משדה הקרב.

מוזיקלית, האווירה של האלבום נוצרת בעיקר דרך סאונד דומיננטי של קלידים שנעים בין המלודי למופשט. מבין כל הנגנים והכלים שמשתתפים באלבום ראוי לציין את הפסנתר המאופק של רוישי סקאמוטו שאחראי גם על עיבודי המיתרים, הבאס הבשרני של דני ת'ומפסון שמעניק משענת למאזין החדש ולמאזין הוותיק. דייויד טורן, פיל פאלמר ומארק איישם, שלושה נגנים מקצועיים עם רקע ג'אזי, מספקים את המגע הנכון שלהם בנגינה משוחררת על גיטרות חשמליות ואקוסטיות (טורן, פאלמר), וכלי נשיפה שמעניקים אור לחלק מהשירים (איישם).

ספטמבר עבר ביעף. הוא מונח עכשיו בתוך אלבום מבריק, חד, מכשף, ששואב את המאזין לתוכו בכל עונה של השנה, בכל שעה, בכל מזג אוויר. התחושה בסופה של האזנה לאלבום הזה היא לא של סיוט או של קדרות, אלא דווקא נחמה גדולה, משום שהמוזיקה מצליחה לגבור על הסיוטים, להאיר את הצללים, להכיל את השדים.

**************************************************

DAVID SYLVIAN - SECRETS OF THE BEEHIVE
1987

September
The Boy With The Gun
Maria
Orpheus
The Devil's Own
When Poets Dreamed Of Angels
Mother And Child
Let The Happiness In
Waterfront
Forbidden Colours
Promise (The Cult of Eurydice)

Personnel:

David Sylvian – vocals, piano (1), acoustic guitar (2, 4, 6), organ (2, 8), synths (2, 3, 4, 5, 8, 10), tapes (3, 5), treated piano (5)
Ryuichi Sakamoto – string arrangement (1, 2, 3, 6, 9, 10), organ (2, 3, 5, 7, 8), synths (2, 4, 8), piano (4, 5, 7, 9, 10), treated piano (3), woodwind arrangement (5), brass arrangement (8)
Steve Jansen – drums (4, 8, 10)
David Torn - electric guitar (2, 7), guitar loop (3)
Danny Thompson - double bass (2, 4, 7)
Danny Cummings - percussion (2, 6, 7, 8)
Phil Palmer - slide guitar (4), acoustic guitars (6)
Mark Isham - flugelhorn (5,8), trumpet (6, 8)
Brian Gascoigne - orchestral arrangement (4), string arrangement (8)
Ann O'Dell - string arrangement (10)

Produced by Steve Nye, assisted by David Sylvian
 

Barmelai

New member
פספסתי את ההמלצה בזמן ששלחתי את התגובה שלי

ובכן, Secrets of the Beehive הוא אחד האלבומים האהובים עלי ביותר משנות השמונים. הוא יושב טוב ליד אלבומי Talk Talk המאוחרים והוא הולך מצויין עם הסתיו, או במקרה של אגן הים התיכון השחון שלנו, הגעגועים לסתיו.

בעיניי זהו האלבום הבשל ביותר של סילביאן. עוד מומלצים:

Dead Bees On A Cake הוא האלבום הבא והוא נשמע כאילו סילביאן הקליט אלבום כפול והוציא אותו בשני חלקים, שהראשון הוא סודות הכוורת.

Gone To Earth הוא האלבום הקודם והוא באמת אלבום כפול. חציו הראשון אלבום שירים, באותה רמה ואולי אף עולה על הכוורת. התקליט השני הוא בעיקרו אינסטרומטלי ומעניין פחות. אבל הוא נפתח בדבר הנפלא הזה
http://www.youtube.com/watch?v=Lcxbtwbhuqc

כיום דיויד סילביאן מצוי בשיאו של תהליך אמנותי שלקח אותו הרחק מפופ, רוק או ז'אנר כלשהו. וגם הרחק מהקהל שלו עצמו או קהל בכלל. אני אוהב את מה שהוא עושה אבל ההמלצה מסוייגת לשרוטים בלבד.
 

oren29at

New member
טרם "השתלטתי" על סילביאן

בעקבות הסקירה של עצמי החלטתי לתת עוד הזדמנות ל Brilliant Trees, הראשון שלו. יש בו משהו חמקמק, השירים קשים ללכידה. רגע הם נשמעים א-מלודיים לחלוטין, ואז פתאום יש איזו הברקה שמזקיפה את האזניים. כרגע התחושה המסכמת שלי היא של החמצה, אבל לא מן הנמנע שהאסימון יפול, והאלבום יתגלה כיופי רציף, ולא מקוטע.

Gone To Earth הוא הבא בתור. יש לי אותו, וגם הוא לא התיישב במקום שהוא אמור לשבת בו באותו אופן מושלם ש Secrets of the Beehive עשה, אבל אני לא אוותר.

לגבי סילביאן וטוק טוק- כמוני כמוך. בעיקרון, הצליל של שנות השמונים הוא אחד המושמצים בהיסטוריה, אבל יש מוזיקאים שעשו מוזיקה שהיא שנות-שמונימית מובהקת, קשורה קשר ברור לזמן ולמקום שבו היא נוצרה, אבל מצוינת לגמרי.

Secrets of the Beehive יושב אצלי לצד The Colour of Spring של טוק טוק (Spirits of Eden שייך לספירה אחרת לגמרי, על זמנית ועל סגנונית), ולצידם הוספתי את The Flat Earth של ת'ומאס דולבי. זה אלבום (הרבה) יותר פופי ומסחרי מהשניים האחרים, אבל הוא נהדר לא פחות, ונע בהצלחה בין הקוטב הבהיר לקוטב המהורהר.

דולבי:

http://youtu.be/aga3ArDUdzw

Talk Talk:

http://youtu.be/tpGkiZ7FGmg

דייויד סילביאן ורוישי סקאמוטו בשיר שקדם לקריירת הסולו של סילביאן. הגירסה הווקאלית לנעימת הנושא של Merry Christmas Mr. Lawrens:

http://youtu.be/1aokGEMTCWg
 

Barmelai

New member
מישהו אמר דיויד סילביאן וזה לא אני?


זה לא רק שיר על ספטמבר אלא גם ובעיקר תשובה על השאלה כמה מושלם יכול להיות שיר של פחות מדקה וחצי. עצה חינם: אם אתה פותח שרשור שירים אל תשים בפוסט הראשון שיר שאין מצב להאפיל עליו.
אבל לנסות מותר - זהו הספטמבר שלי:

http://www.youtube.com/watch?v=BNKSs1J38EA

(וגל בוודאי מכיר את הלייבל הקרוי ע"ש השיר הזה, מה שהופך את כל הקראוט שהוקלט באותו לייבל לפייר גיים. גררררררר.....)
 

oren29at

New member
השירשור הזה הוא גם שירשור שירים


הוא יכול להיות, בנוסף, גם שירשור הזלת ריר על Secrets of the Beehive, או שירשור דייויד סילביאן, או שירשור "שנות השמונים- לא מה שחשבת". יש מקום לכולם.

בדיוק הוספתי את האלבום למאמרים, ורשמתי שם "אלבום מושלם שנפתח בשיר מושלם, ואז רק נהיה יותר טוב" ככותרת משנה.
 

וינסנטי

New member
שמעתי רק את השיר הראשון

מחר אני משיג את האלבום. חיכיתי לו הרבה זמן להכיר אותו.
 

Barmelai

New member
וינס שמעתי את האלבום הזה בהרבה מצבים

ובהרבה מקומות, אין לי מושג מה הוא עושה לבני אדם בישיבה על הגלבוע. אני מעריך שהוא מעלה את הגלבוע בכמה מטרים אז תיזהר.
 

וינסנטי

New member
ניקח את הסיכון

במקרה הכי רע נתקע על הגלבוע עם אלבום יפהפה. כמה רע זה יכול להיות?
 
למעלה