סף תיסכול נמוך.
הבעיה של הבן שלי די דומה לבעיה שהוזכרה כאן קודם. ארד, בן חמש מוכשר מאוד יחסית לגילו, כמעט בכל תחום שנוא נוגע הוא מוצא את עצמו, אולם יש לו סף תיסכול מאוד נמוך כשמשהו לא מצליח לו הוא ישר "חוטף קריזה". כשזה קורה אנחנו ישר תופסים אותו מסיחים את דעתו, מדברים איתו, כשהוא נרגע אנחנו מסבירים לו שלא חייבים להצליח בכל דבר, ושילד בן חמש לא צריך להצליח בכל ושלפעמים כיף לשחק בשביל המשחק וכו´ . לאחרונה "חלה תפנית" ארד פשוט מעדיף שלא להתעמת עם הדברים שהוא מתקשה בהם, למשל הוא מעדיף לראות איך בן הדוד שלו משחק במקום לשחק בעצמו. איך עוזרים לו להבין שמשחק הוא רק משחק? ושהרבה יותר כיף לשחק ולטעות מאשר לא לעשות כלום?
הבעיה של הבן שלי די דומה לבעיה שהוזכרה כאן קודם. ארד, בן חמש מוכשר מאוד יחסית לגילו, כמעט בכל תחום שנוא נוגע הוא מוצא את עצמו, אולם יש לו סף תיסכול מאוד נמוך כשמשהו לא מצליח לו הוא ישר "חוטף קריזה". כשזה קורה אנחנו ישר תופסים אותו מסיחים את דעתו, מדברים איתו, כשהוא נרגע אנחנו מסבירים לו שלא חייבים להצליח בכל דבר, ושילד בן חמש לא צריך להצליח בכל ושלפעמים כיף לשחק בשביל המשחק וכו´ . לאחרונה "חלה תפנית" ארד פשוט מעדיף שלא להתעמת עם הדברים שהוא מתקשה בהם, למשל הוא מעדיף לראות איך בן הדוד שלו משחק במקום לשחק בעצמו. איך עוזרים לו להבין שמשחק הוא רק משחק? ושהרבה יותר כיף לשחק ולטעות מאשר לא לעשות כלום?