סערת רגשות
תמיד עניין הגוף היה גורם לי לסערת רגשות, גם כשהייתי במשקלים הרבה יותר נמוכים וכשאנשים היו אומרים לי שאני צריכה לעלות. זה לא עזר לי, מבחינתי. ראיתי בראש רק את זה שאני חייבת להיות רזה, אפילו יותר ממה שאני.
וכל כך כואב לי כי בשנה שעברה הייתי כל כך בריאה יחסית(גם נפשית). ועד שהצלחתי לשקם את הגוך, השנה הזקתי לעצמי כל כך משני ההבטים. זה כואב כי א, יודעת שאת לא יכולה להשיב את הזמן לאחור.
זה תמיד היה הבריחה הזאת שאת הולכת בסערת רגשות- בורחת מהאכילה, בורחת מהחיים ומהאהבה העצמית.
היום פתאום הבנתי שנמאס לי להיות אטומה לעצמי. החיים גם ככה קשים, ואני לא יכולה להקשות על עצמי עוד יותר, אלא אחרי כל קושי לחפש את ההקלה, המקום שיעשה לי טוב. לא משנה אם זה הליכה ליד הים או לשבת עם חברות בבית קפה, פשוט לפנק את עצמי. ההפרעה גרמה לי להמנע מכל כך הרבה דברים. מתוך פחד להיות ׳׳כמו כולם׳׳. ׳׳להרוס את הגוף.׳׳
ממזמן כבר הייתי צריכה להתעורר ולהתחיל לחיות את חיי.
אבל אחרי נזק פיזי שאני לא יודעת כמה הוא קשה אני לא יודעת אם זה אפשרי, השיקום הזה.
קבעתי תור למרפאה להפרעות אכילה בחודש הבא, מקווה שזה יעזור במשהו.
תמיד עניין הגוף היה גורם לי לסערת רגשות, גם כשהייתי במשקלים הרבה יותר נמוכים וכשאנשים היו אומרים לי שאני צריכה לעלות. זה לא עזר לי, מבחינתי. ראיתי בראש רק את זה שאני חייבת להיות רזה, אפילו יותר ממה שאני.
וכל כך כואב לי כי בשנה שעברה הייתי כל כך בריאה יחסית(גם נפשית). ועד שהצלחתי לשקם את הגוך, השנה הזקתי לעצמי כל כך משני ההבטים. זה כואב כי א, יודעת שאת לא יכולה להשיב את הזמן לאחור.
זה תמיד היה הבריחה הזאת שאת הולכת בסערת רגשות- בורחת מהאכילה, בורחת מהחיים ומהאהבה העצמית.
היום פתאום הבנתי שנמאס לי להיות אטומה לעצמי. החיים גם ככה קשים, ואני לא יכולה להקשות על עצמי עוד יותר, אלא אחרי כל קושי לחפש את ההקלה, המקום שיעשה לי טוב. לא משנה אם זה הליכה ליד הים או לשבת עם חברות בבית קפה, פשוט לפנק את עצמי. ההפרעה גרמה לי להמנע מכל כך הרבה דברים. מתוך פחד להיות ׳׳כמו כולם׳׳. ׳׳להרוס את הגוף.׳׳
ממזמן כבר הייתי צריכה להתעורר ולהתחיל לחיות את חיי.
אבל אחרי נזק פיזי שאני לא יודעת כמה הוא קשה אני לא יודעת אם זה אפשרי, השיקום הזה.
קבעתי תור למרפאה להפרעות אכילה בחודש הבא, מקווה שזה יעזור במשהו.
