סנסיי

isaacl

New member
חיים

אני מעריך מאוד את ההתיחסות הבאמת סובלנית שלך. (אגב, אני מבין שאתה חבר של אורן קוזיק ידיד שגם הוא מעריך אותך מאוד). השאלה איננה איך לנהוד באנשים בעלי יכולות שונות. אני מלמד בכמה בתי כנסת כרב, וחלק מהאנשים אינם בדיוק באותה רמה. אני באמת משתדל להתיחס לכל אחד על פי רמתו. אבל איך היית מתיחס למישהו שלמד אצלך כחודש, והית מגלה שהוא פותח דוג'ו חדש ומצהיר על עצמו שהוא תלמיד של פונקושי, ומלמד שוטוקאן אמיתי? האם הית שותק? אני מקווה מאוד שלא. הבעיה בעונדי חוטים אדומים איננה רק שהם סובלים מחשיבה מוגבלת. הבעיה היא שהם טוענים שהיהדות סובלת מהיגיון מוגבל. התלונה שלי הרי איננה עם פרימיטיבים. הם נולדו כאלה, וזו אינה אשמתם. הבעיה שלי מתחילה עם אלה שטוענים שהיהדות היא כזו. גם אצלנו בפורום. לא חסרים כאלה שמביעים את דעתם בנושאים שהם אינם מבינים בהם. וודאי שמותר להם. הבעיה היא בביטחון העצמי שהם מפגינים. וכל זמן שלא מדובר בקביעות על היהדות פחות אכפת לי. ובאשר ל"איש באמונתו יחיה" זו איננה הססמא שלי והיא סילוף אמיתי של פסוק ושל משמעותו. הסילוף הוא מכוון של אנשי מר"ץ. בנביא כתוב: "צדיק באמונתו יחיה". משמעותו היא שאמונתו של הצדיק היא שמחיה אותו. אתה רשאי לעשות פרפרזות כרשותך, אבל אל תשייך אותן אלי. אני מקבל פלורליזם ביהדות רק בתוך מסגרות שההלכה קובעת. זו היא היהדות שלי. אני די נוקשה בכל קבלה של כל יהדות אחרת. שבת שלום, יצחק
 

Nihau

New member
מפריע לי קטע מסויים

"התלונה שלי הרי איננה עם פרימיטיבים. הם נולדו כאלה, וזו אינה אשמתם" בני אדם הם יצורים לומדים קח ילד בן 3 מימי הביניים או אפילו מתקופות יותר פרימיטיביות, תן לו טלוויזיה לצפות בה, מורים ללמוד מהם קרוא וכתוב ושאר אוריינויות, אוניברסיטה להצליח בה והופ יש לך דוקטור לפיסיקה גרעינית. "פרימיטיביים" לא רק שלא נולדו ככה, הם יכולים להשתנות. "פרימיטיביות" היא עניין של נקודת מבט מתנשאת יותר מכך דבר אחר. החברות שבדרך כלל מכנים "פרימיטיביות" הן בעלות עושר פנימי שלא מתבטא במונחים המוכרים ל"מתורבתים" ולכן הם מניחים שאפשר להתייחס לבוּרוּת כפרימיטיביות ולזלזל בקלילות בערכים של קבוצה אנושית אחרת משלו.
 

isaacl

New member
ביטוי גרוע שלי

סליחה. התכוונתי לאנשים שהמיומנויות הסכליות שלהם מוגבלות. אני מקווה שלדעתך לא הכל תלוי חינוך. יצחק
 
רן, לגבי לא תרצח

שני דברים לחוד: החוק, ומי שאמור לקיים אותו. אפשר לומר שהיהדות היא מה שיהודים צריכים לעשות, אבל לא תמיד עושים. דוד המלך היה במלחמה; הוא היה חייב להרוג אויבים, הוא לא היה חייב לשלוח את אוריה למות. הריגת אויבים מוצדקת במלחמה; רצח לא. היהדות הביאה את סיפור כבשת הרש, ואת נתן הנביא שעמד מול המלך, הצביע עליו ואמר אתה האיש (על מעשה כזה היו עורפים את ראשו בהרבה חצרות-מלכים נוצריות), כדי להראות שאפילו אם המלך הוא זה שרוצח, זה עדין חטא. זה חטא כי היתה לדוד בחירה: לרצוח או לא לרצוח. אילו לא היה רוצח היה עליו להתמודד עם סקנדל מיני, אבל היתה לו אפשרות לא לרצוח. במלחמה אין אפשרות לא להרוג אויבים. הנצרות, עם הציווי (השגוי!) "לא תהרוג", הפכה כל פעולה מלחמתית, וכל מעשה של הריגה מתוך הגנה עצמית, לחטא שהעונש עליו נצח בגיהינום, והדרך היחידה להימנע מהעונש הוא לקבל מחילה מכומר (לפי הקתולים, הפרוטסטנטים שינו את זה). היהדות הציבה כלל קשה, אבל שאפשר לחיות איתו וגם לנהל מדינה לפיו. הנצרות הציבה אידיאל שאי-אפשר לקיים בעולם האמיתי.
 
לגבי אידיאל שאי אפשר לקיים

אחד הדיברות הוא "לא תחמוד". צר לי, אבל זו תכונה מאוד אנושית לחמוד. כך העולם עובד: אני רוצה משהו, ומשתדל להשיג אותו (אוכל, נעליים, בגדים, דיסק טוב, ספר וכל דבר אחר). כמובן שאני לא עושה זאת דרך פשע, אבל עצם העובדה שאני מתאווה למשהו כבר הופכת אותי כנראה לאחד שעבר על הדיבר הזה לפחות (של "לא תחמוד").
 
"לא תחמוד... וכול, אשר לריעך"

ראה פסוק יג. האיסור הוא על "וכול, אשר לריעך". אם לרעך דיסק, אתה יכול לגזול ממנו את הדיסק, או לקנות את אותו הדיסק בחנות. אם לרעך אשה, אתה יכול לגזול ממנו אותה (ראה כבשת הרש), או למצוא אשה אחרת, שאינה אשת-איש. לפחות כך אני מבין זאת, ואשמח אם יתקנו אותי אחרים המבינים יותר. אין ספק שזו מצווה קשה יותר מ"לא תרצח", לפחות מהבחינה שמדובר על דבר יומיומי.
 

isaacl

New member
לא תחמוד

לא מדובר בחמדת לב בלבד, אלא חמדה שהביאה לידי פשיעה. כך מופיעה הלכה זו בספר ההלכות של הרמב"ם, משנה תורה: הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה ט כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנ'לא תחמד, ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה, ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד, כענין שנ' לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך חימוד שיש בו מעשה. מבחינה זו גם להכניס את הריע למצב לא נעים נחשב לפשיעה, לאונס של מכירה. יצחק
 
אין לי שום בעיה עם הפרשנות

משום שהיא באה להפוך (או לתת פירוש למה התכוון המשורר באומרו) את הדיבר הבלתי אפשרי למימוש, למשהו יותר אנושי. אבל: צריך לזכור שמדובר בפרשנות (גם אם של אחד מגדולי החכמים). הטקסט במקור אומר בפשטות: "לא תחמוד... כל אשר לרעך". לא כתוב שם שום דבר על גזל או על חמדה שמביאה לפשיעה. רק על חמדה נטו, וזה לא אנושי לביצוע.
 

isaacl

New member
הפרשנות אינה רק של הרמב"ם

אלא של כל החכמים (עד כמה שהצלחתי למצוא) מתקופת המשנה והתלמוד. ציטטתי את הרמב"ם משום שהוא קריא מאוד. אני שוב חוזר על דברי; אם אתה מתיחס למקרא כספר שעיצב את המחשבה היהודית, אתה צריך להתיחס לפרשנות המסורתית שלו. כמובן שיש הרבה פרשנויות, אבל לפחות, ככל שאמור ביהדות, לה יש הפרשנויות שלה לטקסטים. יש פרשנויות נוצריות למקרא. פרשנויות מעניינות מאוד. אבל הן לא יהודיות. הפרשנות היא זו שמספרת משהו על השקפת הקבוצה שאותה אתה דן. יצחק
 
זה עדיין לא הופך אותה לחלק מהתורה

שוב: אין לי בעיה עם הפרשנות הזו, להפך: היא הופכת את הדיבר למשהו שאפשר לקיים, לעמוד בו ומוסרי. יחד עם זאת זו פרשנות ולא חלק מהטקסט המקראי. ועוד דבר: אני לא דן פה אף אחד (ונראה לי שהשירשור הזה נהיה ממש לא קשור לפורום בו הוא נכתב). כל מה שרציתי להראות הוא שאין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב (מי אמר ין ויאנג?). להציג משהו ככליל השלמות, פיסגת המוסר עלי אדמות וחסר פגמים הוא לדעתי סוג של הטעיה או עצימת עיניים. וכאמור דעתי זו אינה ייחודית לדת היהודית בלבד, אלא לכל הדתות (ובכלל...).
 

isaacl

New member
ודאי שזה איננו חלק מן הטקסט

זה חלק מן הקנון. ביהדות האורטודוקסית, הטקסט נקרא עם פרשנות מסורתית. ולפיכך הטקסט חסר הפירוש הוא שאינו רלוונטי, לפחות ביחס ליהדות כפי שהתעצבה באלפים שנה האחרונות.
 
מה שרציתי לומר בשתי התגובות שלעיל

הוא לא שאין טוב ביהדות חלילה. מה שעשיתי הוא לתת שתי דוגמאות (וישנן רבות) בהן יש דברים לא מוסריים. דברים אלה מופיעים לצד הדברים היפים והטובים המופיעים בתורה וביהדות (חלק ניכר מעשרת הדיברות למשל). אני לא חושב שהכל יפה וטהור, ושיש רק טוב בלי רע. כל הכתוב לעיל (שיש דברים טובים לצד רעים) נכון לגבי שאר הדתות (לדעתי האישית כמובן).
 
דברים לא מוסריים

שוב, יש להפריד בין החוק לבין מי שאמורים לקיימו. החוק בישראל אוסר על נהיגת רכב מעל למהירות המותרת. נהגים נוסעים איך שבא להם, וכועסים כשתופסים אותם. האם הבעיה בחוק, או בנהגים? אני לא טוען שהיהדות תמיד מוסרית; יש לי בעיה קשה עם המצווה למחות זכר עמלק מעל פני האדמה, במיוחד כשפוליטיקאים ורבנים מזהים "עמלק" מקראי עם קבוצות ועמים הקיימים היום (שמעתי גרסא שטענה שהנאצים הם עמלק; האם, לפי זה, צריך להרוג את כל הגרמנים???). יש לי בעיה קשה עם היחס ביהדות לנשים (שאשה פסולה לעדות בפני בית דין, ועוד). יש עוד דברים, מהותיים ולא אישיים. מה שעשה דוד המלך בפרשת בת-שבע, ומה שעשו אחרים שנחשבו גדולים בתורה, היה רע - אבל המקרא מגנה את המעשה ואת העושה, ולא מצדיק אותם. גם לא מסתיר אותם.
 
למעלה