כמה אספקטים
קודם כל, הייתי עוסקת במושגים כלליים.
לאמיתו של דבר, יש להדגיש, שאין מושג אמיתי שנקרא "הציבור החרדי", כמו שאין מושג אמיתי שנקרא "החברה החילונית".
כאשר אנו משתמשים בביטויים אלה, אנו חייבים להביא בחשבון שאנו משתמשים בהם מכורח השפה ואילוצי הדיבור המקוצר, ומתעלמים במופגן מכך שכל קבוצת אוכלוסיה היא הרבה מאוד קבוצות שונות לחלוטין עם כמה מאפיינים דומים. זאת כדי שלא נחטא לאמת ונחשוב שגם בהקשר אחר יש אפשרות להתייחס לחברות של בני אדם בצורה כוללנית.
כלומר, כשאני אומרת החברה החילונית או הציבור החילוני, אני מבינה שרק מטעמי קיצור הדיבור אני משתמשת בביטוי זה, ורק בהקשר של ניגוד באיזה הקשר מנטלי מול שומרי המצוות בחברות השונות, ולא משום שיש חברה חילונית הומוגנית, שאין בה ציבורים ופרטים שכל אחד מהם שומר מצוות בכמות וברמה זו או אחרת, ואין בה תרבויות חברתיות שונות לחלוטין כמו ההבדל בין כמה אוכלוסיות שגרות שכונת התקווה לבין כמה אוכלוסיות שגרות ברמת אביב ג'.
אז בתנאי שהסכמנו שאני מדברת על הציבור החרדי באופן כללי מאוד, בגלל הקשר הדברים, ושתינו יודעות שאני חוטאת למציאות ולאמת בהרבה פרטים - אבאר לך את שאלתך במושגים שלך.
כל שירות צריך להיות מותאם לאופי האוכלוסיה שבה הוא מוצב, בעיקר כאשר יש מבנה אופייני לאוכלוסיה בסביבה מסוימת (כפר ערבי, שכונה חרדית, איזור עשיר, איזור מיעוט יכולת, כפר חקלאי וכד').
במקרה של הדואר, יש להתאים את הסניף למה שמבקשת האוכלוסיה באיזור.
בכל מקרה תמיד טוב שהעובדים בסניף יהיו בני האוכלוסיה, או לפחות מתנהגים בצורה שנעימה לאוכלוסיה (ולאוכלוסיה חרדית באופן כללי נעים וחשוב שאנשים יתלבשו בצורה שמרנית שתואמת את המקום שלהם, ולא כזו שתואמת את סביבת המגורים השונה של העובד בסניף).
ברור שעובדים חילוניים צריכים לדעת לא ללחוץ ידיים לנשים חרדיות ולא להחמיא להן על הופעתן או על תכונותיהן, לא לשים להן יד ידידותית על הכתף (אם הוא לא עובד באמבולנס) ולא לנעול את דלת הכניסה כאשר יש רק גבר אחד בסניף (או רק שניים שאינם שומרים מצוות) עם כמה נשים. ואין שאלה שלא לקלל, ולא ללעוג...
בלא מעט חברות חרדיות יש שימוש רב יותר בשירותי בנק הדואר לחשבון הבנק המשפחתי, מאשר בחברות חילוניות. הסיבה היא שבבנק הדואר אין ריבית ואין רשות למינוס בחשבון. כך שהמשפחה החרדית היראה לא צריכה לסמוך על היתר עסקא שחתם הבנק עם בית דין, ויודעת שניהול חשבונה כשר לחלוטין מאבק חשש ריבית.
צריך להכין מספיק מזומן לשם כך, לקבוע ולפרסם נהלים בסניף הספציפי שמדריכים מי שרוצה למשוך מזומן, להניח את טפסי ההפקדה שהלקוח צריך למלא באופן זמין וכד'.
המוצרים שחברת הדואר מוכרת לציבור צריכים להיות מותאמים לחברה החרדית כמו כל מוצרים של כל חברה שמוכרת בעיר/שכונה חרדית. כלומר מוצרים שימושיים (ולא מוצרים עם מסר פייסבוקי, לא מונחים ודמויות מתוכניות הטלוויזיה העדכניות, לא דמויות שמבטאות אהבה בין מבוגרים בפומבי..... ולא סתם דמויות בלבוש לא צנוע).
יש יותר צריכה של מעטפות ובולים בחברה שלא משתמשת הרבה בדואר אלקטרוני מאשר בחברה שמשתמשת הרבה. זה גם תלוי בגיל האוכלוסיה ולא רק בעובדה שהיא חרדית או לא חרדית.
כמה יותר - אני לא יכולה לדעת. את מבינה שזה תלוי בהרבה מאפיינים ספציפיים יותר.
כנראה שיהיה גם יותר שימוש בדואר לתשלום חשבונות - אולי בגלל פחות שימוש בבנקים המסחריים, אולי בגלל הרגלי אוכלוסייה שמרנית (בעיקר בערים המבוגרות יותר), אולי בגלל ניהול חסכני של כספים בציבור שיש בו אחוז גבוה יותר של מיעוטי יכולת או מסתפקים במועט. כמה אחוז - אני לא יכולה לדעת. מאוד תלוי בהרבה מאפיינים כנ"ל.
אין שום רגש היסטורי לחברה החרדית לדואר יותר מאשר אוכלוסיה אחרת, על מאפייניה השונים.
אין ייחוד בירוקרטי שאני יכולה לחשוב עליו.
