סמנטיקה

סמנטיקה

זה מתחיל לבעבע,לתפוס תאוצה ואז זה מפסיק. נעלם,משאיר אחריו סימני שאלה. ואני אוספת אותם,אחד אחרי השני מנסה למתוח קווים לתשובה הנכונה. וכשהסוף קרב, זה שוב מופיע,מפתיע. וזה מתגבר ומתגבר ואני נשאבת פנימה, מאבדת את עצמי בתוך כל זה. והפנים שלך מולי ואת בכלל לא קרובה. והעיניים שלך ואיך שאת מזיזה את השפתיים,כולך . חזקה ממני. נראה שככל שזה עובר, מפסיק ומתחיל מחדש, את צוברת יותר כוח, כי מפעם לפעם העוצמה עליי חזקה יותר ואני מאבדת מעצמי יותר. חלקים ממני פזורים אי שם, בשטח הפתוח, אבל לך זה בכלל לא אכפת,לא בשביל זה את כאן. המשחק עבורך שונה לחלוטין, ואת בכלל לא יודעת שאת בעיצומו של משחק ואיכשהו את תמיד יוצאת המנצחת. זרקתי עלייך מילים לא תפסת אף אחת מהן.נשארתי תלויה באוויר, בין השמיים לארץ. מחכה שיקטפו אותי שישימו לזה סוף. רק לא את. זה בחיים לא תהיה את.
 
ווא צעיף לבן

את כותבת מקסים. תמיד אוהבת את כתיבתך. אמנם לא ביקרתי בפורום איזה שלושה חודשים, אך זוכרת מלפני כן שכתיבתך תמיד נגעה בי. כתבת ממש יפה. חבל שכואב לך..... הלוואי והרגשתך תשתנה ומהר. חג שמח לך ולכל באי הפורום
 
למעלה