סליחות
אחי היקרים, השמאלנים (אלו המאמינים באידאולוגיית השמאל הנוראה), לרגל יום הכיפורים הממשמש ובא הרשו לי להודיעכם (בין אם זה מעניין אתכם ובין אם לאו) כי לצערי איננו יכולים לסלוח לכם. למרבה הצער, על אף כל הרצון הטוב, הפעם לא נוכל לסלוח, גם לא נוכל לשכוח. מדוע? אתם נאבקתם במלא הקיטור למען הקפריזה הצעירה וחסרת המנוח: "שלום כאן ועכשיו! ביד ומיד!". מה שלא הפריע לכם להיות בעלי אורך רוח עד אין קץ כלפי האויב לתהליך הבשלה ארוך שטוף הסתה ושנאה (נו טוף, הרי לא קל לערבים להסתגל לשלום)... אתם "הבנתם" את הצורך של האויב בשנאה (טוב, הם כבושים, זה ברור). מה שלא הפריע לכם לסבול מ"קשיי הבנה" בכל הנוגע לשנאת היהודים כלפי טובחיהם... הכללתם: "הם בדיוק כמונו, אנחנו והם בדיוק אותו דבר, כולנו בני אדם". מה שלא הפריע לכם לצעוק בעת ובעונה אחת: "להם מותר לשנוא, אבל אנו - אל לנו לרדת לרמה שלהם"... "הם בדיוק כמונו, וחוץ מזה יש לקבל את השונה"... אתם הגנתם בחירוף נפש על ערפאת ולא איפשרתם לנו להילחם בו! למה? כי "אין פרטנר אחר". מה שלא הפריע לכם לבוא אחרי כמה שנים ולאמר בנון שלנטיות: "אויש באמת, אם לא אבו עמאר אז אבו מאזן (או עלא), בחייך מה זה משנה איזה אבו, למה להיות קטנוניים"? (כזה כאילו)... עד היום אתם ממשיכים להגן על הפרטנר האלמותי שלכם, אתם מחבקים אותו בערגה ונשבעים שתשמשו לו מגינים אנושיים ("אם תשכח אבו עמאר תשכח שמאלני"). ולא הסברתם למה חשבתם שאם מישהו מוכן לקחת את הסיכון שכבוד היו"ר בכבודו ובעצמו יהרג (דבר שעלול להוביל לפיצוץ אזורי), הוא ירתע לעשות זאת דווקא מן החשש שגם אתם תהרגו באותה הזדמנות? (ואולי דווקא נהפוך הוא: שני ציפורים במכה אחת)... אתם הפרעתם לנו להגן על עצמנו. למה? "כדי שחס וחלילה לא לפגוע בתהליך השלום". נו טוף, בטח כשיהיה "תהליך מלחמה" אתם כבר תהיו איתנו... (באמת? היינו מתים)... והנה למרבה הפלא הפרעתם לנו גם במלחמה! במלחמת חומת מגן צעקתם "תעצרו את המלחמה, אנחנו רוצים לרדת". למה? כי אין לה "אופק מדיני". איפה כתוב שצריך להפסיק מלחמות שאין להן אופק מדיני? מה זה החרטא הזה?... לשמאלנים פתרונים. אתם נכנסתם לפאניקה מכך שהרסנו מסוק של כבוד היו"ר. איך הפחדתם אותנו, איך לעגתם לטיפשותנו... כמה חודשים אח"כ ולכבודו נשאר רק חדר וחצי במוקטעה... ביקרתם את המתנחלים על כך שהם מסכנים את ילדיהם, משום שהם חיים באזור מסוכן. מה שלא הפריע לכם להסיר מן הערבים את האחריות לחיי ילדיהם בשעה שהם מתירים ל"לוחמי החופש" שלהם לדור בסמיכות לאוכלוסיה אזרחית... התייחסתם אל הערבים כאל ילדים מפגרים שלעולם אינם אחראים למעשיהם. מה שלא הפריע לכם לצעוק גוועלט: "גזענים, גזענים"... בשעה שכל עם ישראל אמר "תודה" (לכוחות הביטחון המגינים עליו מפני טובחיו), אתם אמרתם "שואה" (יפה ירקוני לא מצאה דימוי מוצלח יותר להשוות אליו את חיילינו)... בשעה שהציבור הישראלי מפגין בכאב רב כושר עמידה מדהים, הכושר היחידי שאתם יודעים להפגין הוא הכושר לעמוד עם ידיים מורמות ולהתפלל בערגה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת השלום, וגם אם יתמהמה בוא יבוא ברגע בו נברח מהשטחים"... איך להגן על נשותיכם וילדיכם אינכם יודעים! מה שלא מפריע לכם להפריע במלאכה לאלו שכן יודעים (ולגנותם כבלתי מוסריים)... צעקתם "זה לא מוסרי, זה לא חוקי", ומשום מה התעלמתם מאמנת ג´נבה הקובעת כי חייבים להפריד בין אנשי צבא ואזרחים, וכי ציבור שאינו עושה זאת האחריות מוטלת עליו! לצאת להגן על מדינתכם - יש לכם אומץ לסרב! (בוודאי, זה הרי עלול לפגוע בחפים מפשע). אבל, להתנדב ליחידות שיסתכנו ויבצעו פעולות כירורגיות כדי שלא לפגוע בחפים מפשע - זאת (משום מה) טרם העליתם על דעתכם... === נכון, אם הצלחתם לזהות משהו משותף לכל הדברים הללו - לא טעיתם: 100% מהתנהגות השמאל היא לטובת האויב. מאה אחוז! אקראי? לא בטוח... את הסליחה שלכם, שמאלנים יקרים, למרבה הצער לא תוכלו לבקש מאיתנו. אתם, יכולים וצריכים לבקש אותה אך ורק מהאחד והיחיד: היושב במרומים. כי אנחנו (עם כל הרצון הטוב), פשוט לא יכולים... סליחה. אנא סלחו לנו, אבל הדבר כבר חורג מסמכותנו. איננו יכולים לסלוח לכם... פשוט איננו יכולים. סליחה. צום קל וטעים. תאכלו הרבה שרימפסים. עשו הרבה חשבון נפש. תתעוררו, תתפכחו, חדלו להתבלבל בין שחור ללבן, ובין רע וטוב. חדלו לתמוך בטרור. שובו מדרככם הרעה. חזרו הביתה בנים אובדים ובקשו סליחה. אז כבר יהיה לכם סיכוי הרבה יותר טוב... שנה טובה.
אחי היקרים, השמאלנים (אלו המאמינים באידאולוגיית השמאל הנוראה), לרגל יום הכיפורים הממשמש ובא הרשו לי להודיעכם (בין אם זה מעניין אתכם ובין אם לאו) כי לצערי איננו יכולים לסלוח לכם. למרבה הצער, על אף כל הרצון הטוב, הפעם לא נוכל לסלוח, גם לא נוכל לשכוח. מדוע? אתם נאבקתם במלא הקיטור למען הקפריזה הצעירה וחסרת המנוח: "שלום כאן ועכשיו! ביד ומיד!". מה שלא הפריע לכם להיות בעלי אורך רוח עד אין קץ כלפי האויב לתהליך הבשלה ארוך שטוף הסתה ושנאה (נו טוף, הרי לא קל לערבים להסתגל לשלום)... אתם "הבנתם" את הצורך של האויב בשנאה (טוב, הם כבושים, זה ברור). מה שלא הפריע לכם לסבול מ"קשיי הבנה" בכל הנוגע לשנאת היהודים כלפי טובחיהם... הכללתם: "הם בדיוק כמונו, אנחנו והם בדיוק אותו דבר, כולנו בני אדם". מה שלא הפריע לכם לצעוק בעת ובעונה אחת: "להם מותר לשנוא, אבל אנו - אל לנו לרדת לרמה שלהם"... "הם בדיוק כמונו, וחוץ מזה יש לקבל את השונה"... אתם הגנתם בחירוף נפש על ערפאת ולא איפשרתם לנו להילחם בו! למה? כי "אין פרטנר אחר". מה שלא הפריע לכם לבוא אחרי כמה שנים ולאמר בנון שלנטיות: "אויש באמת, אם לא אבו עמאר אז אבו מאזן (או עלא), בחייך מה זה משנה איזה אבו, למה להיות קטנוניים"? (כזה כאילו)... עד היום אתם ממשיכים להגן על הפרטנר האלמותי שלכם, אתם מחבקים אותו בערגה ונשבעים שתשמשו לו מגינים אנושיים ("אם תשכח אבו עמאר תשכח שמאלני"). ולא הסברתם למה חשבתם שאם מישהו מוכן לקחת את הסיכון שכבוד היו"ר בכבודו ובעצמו יהרג (דבר שעלול להוביל לפיצוץ אזורי), הוא ירתע לעשות זאת דווקא מן החשש שגם אתם תהרגו באותה הזדמנות? (ואולי דווקא נהפוך הוא: שני ציפורים במכה אחת)... אתם הפרעתם לנו להגן על עצמנו. למה? "כדי שחס וחלילה לא לפגוע בתהליך השלום". נו טוף, בטח כשיהיה "תהליך מלחמה" אתם כבר תהיו איתנו... (באמת? היינו מתים)... והנה למרבה הפלא הפרעתם לנו גם במלחמה! במלחמת חומת מגן צעקתם "תעצרו את המלחמה, אנחנו רוצים לרדת". למה? כי אין לה "אופק מדיני". איפה כתוב שצריך להפסיק מלחמות שאין להן אופק מדיני? מה זה החרטא הזה?... לשמאלנים פתרונים. אתם נכנסתם לפאניקה מכך שהרסנו מסוק של כבוד היו"ר. איך הפחדתם אותנו, איך לעגתם לטיפשותנו... כמה חודשים אח"כ ולכבודו נשאר רק חדר וחצי במוקטעה... ביקרתם את המתנחלים על כך שהם מסכנים את ילדיהם, משום שהם חיים באזור מסוכן. מה שלא הפריע לכם להסיר מן הערבים את האחריות לחיי ילדיהם בשעה שהם מתירים ל"לוחמי החופש" שלהם לדור בסמיכות לאוכלוסיה אזרחית... התייחסתם אל הערבים כאל ילדים מפגרים שלעולם אינם אחראים למעשיהם. מה שלא הפריע לכם לצעוק גוועלט: "גזענים, גזענים"... בשעה שכל עם ישראל אמר "תודה" (לכוחות הביטחון המגינים עליו מפני טובחיו), אתם אמרתם "שואה" (יפה ירקוני לא מצאה דימוי מוצלח יותר להשוות אליו את חיילינו)... בשעה שהציבור הישראלי מפגין בכאב רב כושר עמידה מדהים, הכושר היחידי שאתם יודעים להפגין הוא הכושר לעמוד עם ידיים מורמות ולהתפלל בערגה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת השלום, וגם אם יתמהמה בוא יבוא ברגע בו נברח מהשטחים"... איך להגן על נשותיכם וילדיכם אינכם יודעים! מה שלא מפריע לכם להפריע במלאכה לאלו שכן יודעים (ולגנותם כבלתי מוסריים)... צעקתם "זה לא מוסרי, זה לא חוקי", ומשום מה התעלמתם מאמנת ג´נבה הקובעת כי חייבים להפריד בין אנשי צבא ואזרחים, וכי ציבור שאינו עושה זאת האחריות מוטלת עליו! לצאת להגן על מדינתכם - יש לכם אומץ לסרב! (בוודאי, זה הרי עלול לפגוע בחפים מפשע). אבל, להתנדב ליחידות שיסתכנו ויבצעו פעולות כירורגיות כדי שלא לפגוע בחפים מפשע - זאת (משום מה) טרם העליתם על דעתכם... === נכון, אם הצלחתם לזהות משהו משותף לכל הדברים הללו - לא טעיתם: 100% מהתנהגות השמאל היא לטובת האויב. מאה אחוז! אקראי? לא בטוח... את הסליחה שלכם, שמאלנים יקרים, למרבה הצער לא תוכלו לבקש מאיתנו. אתם, יכולים וצריכים לבקש אותה אך ורק מהאחד והיחיד: היושב במרומים. כי אנחנו (עם כל הרצון הטוב), פשוט לא יכולים... סליחה. אנא סלחו לנו, אבל הדבר כבר חורג מסמכותנו. איננו יכולים לסלוח לכם... פשוט איננו יכולים. סליחה. צום קל וטעים. תאכלו הרבה שרימפסים. עשו הרבה חשבון נפש. תתעוררו, תתפכחו, חדלו להתבלבל בין שחור ללבן, ובין רע וטוב. חדלו לתמוך בטרור. שובו מדרככם הרעה. חזרו הביתה בנים אובדים ובקשו סליחה. אז כבר יהיה לכם סיכוי הרבה יותר טוב... שנה טובה.