סליחה שאני תופסת מקום אבל אני חייבת

[כוכב זוהר בשמים]

אשאל אותך שאלה אחרת:

מה יכול לקרות כדי שתחזרי לבטוח בבני אדם שרוצים לעזור לך?

 

[אבודה05]

שאלה טובה

אני בעצמי לא יודעת את התשובה. לא ברור לי מה או איך אוכל לחזור ולבטוח, גם השנים שעברו לא עזרו! כמו שאמרתי אולי הטיפול? אבל איך? איך היא תוכל להחזיר לי את האמון? הינף של שרביט קסמים? אני מנסה, נותנת צ`אנס, אולי??? את יודעת את התשובה?

 

[כוכב זוהר בשמים]

קשה לך לחוב

על כ"כ הרבה דברים ביחד, תכיעני לך דף ועט וכל פעם שיעלה לך משהו שיכול להתאים לרשיה תוסיפי בסוף אני בטוחה שתהייה רשימה ארוכה. תתחילי מעצם היותך אמא ומהבת המקסימה שלך. בטוחה שתצליחי כל פעם קצת וגם הרעיוןשל לימפ לנסות ביחד עם הפסיכולוגית שלך יכול לעבוד.

 

[כוכב זוהר בשמים]

לחוב = לחשוב

 

[רונה1980]

אבודה (ההודעה של טריגר)

את לא מכירה אותי, אבל גם אני מגיעה מרקע מאוד מתעלל וקשה. גדלתי בבית עם אבא אנס ומכה, אמא שותקת ומכה. עברה עלי ילדות איומה, קשה, מלאה במכות, גילוי עריות.. הריון מאבא שלי. הייתי הבובה שלו, טובה רק בדבר אחד. גם אני האמנתי שלא מגיע לי, גם אני האמנתי שאני רעה איומה ומגיע לי להענש. גם אני הענשתי את עצמי בלי סוף, כל כך הרבה זמן - אנורקסיה, בולמיה, סמים, אלכוהול, אובדנות בלי סוף. הייתי יוצאת מאישפוז וחוזרת אליו, נזרקת ממנו ומאושפזת במחלקה סגורה בחזרה. היום אני נשואה, לומדת עובדת ובהריון. עשיתי מסע שלם שכלל חילוץ של הילדה שהייתי. עברתי טיפולים קשים מאוד שהעלו את הכל מחדש, ובכל זאת לא הייתי מוכנה לוותר. נלחמתי בלי סוף, עד הסוף - גם בימים ובלילות הכי קשים שהיו. הצלחתי, יצאתי משם. החלמתי, השתקמתי, השתחררתי. היום אני מבינה שהייתי קורבן, היום אני יכולה להגיד מי באמת היו האשמים וגם להצביע עליהם, היום אני אוהבת את עצמי, מקבלת את עצמי, חיה עם עצמי, חולמת בלילה חלומות טובים. אני יודעת שזה סבל בלתי נסבל, אני יודעת שהמוות נראה כהקלה ופתרון אבל אני מבטיחה לך, אני באמת מבטיחה לך שמי ששרדה גהנום כזה ונשארה בחיים יכולה להשתקם. החיים שלך יכולים להראות אחרת, תני לזה הזדמנות. תני לעצמך הזדמנות לדעת שמי שפגע בך הוא אשם, הוא ניצל אותך. ואת? את טובה ולא אשמה. תראי כמה כוח יש לך בתוך הגהנום הזה לעבוד, ללמוד, להיות אמא. זה רק מוכיח לך מה טמון בך, ושאת כן יכולה אל תפקפקי לרגע בעצמך, גם אם מאוד קשה לך. עוד דבר אחד - קראתי על הטיפול שלך. את מרגישה שהמטפלת שלך מצליחה לעזור לך? להבין? (היא מומחית לתחום של טיפול בנפגעות?) אני פה, אם את צרכה לדבר תפני אלי. איתך

 

[אבודה05]

היא היחידה שמבינה!

הרבה מאוד דברים אני לא צריכה להגיד והיא קולטת! ברגע שאני נלחצת ולא מסוגלת לנשום, היא קולטת, ולוקחת בשבילי הפסקה! היא מבינה בתחום הזה, היא מבינה בתחום של ה``א... היא מבחינתי הכי טובה לי!

 

[limf]

וואוו,

רק להגיד שידעתי שעברת כברת דרך ארוכה, אבל לא הייתי מודעת עד כמה. באמת מעורר התפעלות. ואולי באמת את [סליחה שאני מפילה את זה עלייך, ברור שאת לא חייבת] תוכלי לומר ל"אבודה05" מה הצעד הראשון להחזרת האמון במישהו, אפילו אם זו המטפלת. מה הצעד הראשון שעליה [או כל מי שנמצא במצב הזה] לעשות על מנת לשבור את המעגל הזה?

 

[רונה1980]

איזו שאלה (טריגר)

אולי ה-שאלה. קודם כל, אני חושבת שזה ברור שזה לא באופן מידי, זה לא בא בקלות וזה פרי של המון השקעת עבודה ומאמץ. שהייתי מאושפזת טופלתי ע"י פסיכולוגית מדהימה, לפני שנגשנו ליתר הדברים האחרים היא עבדה איתי על בניית אמון, היא נתנה לי לבדוק אותה, לראות איך היא תגיב, מה היא תעשה. אמרתי לה שאני מפחדת, שאני לא יכולה לבטוח באף אחד, שכולם פוגעים בפוטנציה. עבדנו על זה, המון. השקעתי הרבה בטיפול, במקביל היא השקיעה בי, עודדה אותי, האמינה בי, האמינה לי. לאט לאט ראיתי שהשד לא כל כך נורא, ובטוח שבכל העולם יש מישהי אחת שאפשר לסמוך עליה. כמובן שזה כל הזמן לווה בבדיקה של הגבולות שלה, של התגובות שלה לבחון אותה בלי סוף. לאט לאט ירד גם הצורך הזה, ובטחתי בה יותר ויותר. תוך כדי הטיפול אני גם למדתי להפסיק להאשים את עצמי, ולהאשים את מי שפגע בי ברגע שיכולתי להאשים את מי שפגעתי, יכולתי לדרוש את מה שמגיע לי ומגיע לי שהבטחון שלי באנשים יחזור. והוא חזר, שלמדתי לחבק את הילדה שהייתי ונפגעה למדתי גם להחזיר לה הרבה דברים שאבדו כולל היכולת לבטוח באנשים. החזרתי לעצמי את היכולת לקום וללכת, לקום ממקום שעושה לי רע וללכת למקום טוב יותר - ידעתי שאם אני במקום שפוגעים בי אני אוכל ללכת ממנו שאני הרבה יותר חזקה ממה שהייתי אז. שלמדתי את זה, פחדתי פחות מאנשים אחרים, הם נראו לי פחות מאיימים ולאט לאט גם התחלתי לתת להם צ'אנס. בהתחלה לצוות הטיפולי במחלקה, לאט לאט למטופלים. שהשתחררתי זה כמובן היה המבחן הכי גדול, ונכנסתי למערכת זוגית בריאה, מלאה באהבה ואושר. לפני הפגישה הראשונה עם בעלי, אמרתי לעצמי שצריך לתת הזדמנות, גם אם נפגעתי ואסור לוותר על דברים כאלו ולתת לפוגעים לנצח, אז נתתי הזדמנות ואני מברכת עליה כל יום. אולי זה כן המסר לא לוותר, להבין שצריך להלחם להחזיר את הדברים האלו, זה לא בא בקלות - אבל זה בא. "אני לא אתן לו לנצח אותי" זה היה המוטו של כל התקופת טיפולים, זה היה תלוי מעל המיטה שלי במחלקה, זה היה כתוב לי על היד ( כתוב בעט הכוונה) זה הדהד לי כל הזמן בראש ושננתי את זה כל הזמן. צריך להלחם כל הזמן, לדעת מה באמת מגיע לנו ומגיע לנו להחזיר לעצמו את היכולת לבטוח באנשים גם אם נפגענו.

 

[אבודה05]

כן, מוכר לי!

אני כל הזמן בוחנת אותה! אני מחכה לרגע שהיא תגיד שהיא לא יכולה יותר, והוא לא מגיע. מחכה לרגע שהיא תגיד שאני מקרה אבוד, והיא לא אומרת! אני מותחת את הגבולות עד הסוף, והיא תמיד מראה לי שיש עוד מקום! זה באמת תהליך, ארוך ומתיש, אבל אולי בסופו אני אלמד לבטוח בה?

 

[limf]

רונה מעלייך

כתבה כ"כ יפה את התהליך שהיא עברה. אז את יכולה לראות ששתיכן באתן מאותו מקום [מבחינת החשש לתת אמון ולבטוח באנשים] ואת יכולה לראות שלרכוש אמון מחדש זה משהו אפשרי בהחלט. אני מקווה שזה נותן לך תקווה וכוח. כן, ה"מבחנים" האלה שאת עושה הם מובנים ואת רואה שהמטפלת לא מוותרת עלייך. אני חושבת שאת גם עושה את זה באיזשהו אופן בפורום [זאת לא ביקורת, חלילה!]. את כותבת "אפשר למחוק" או ש"את סתם תופסת מקום" ואת רואה שבאופן עקבי מאוד אף פעם לא מוחקים את מה שאת כותבת וכן ממשיכים לתת לך מקום ולהגיב. אני מקווה שעם הזמן תרגישי שזה יותר בטוח ויהיה לך פחות צורך לבדוק את הגבולות ובסוף תבטחי גם במטפלת, גם בנו, גם באנשים אחרים ובעצמך!

 

[אבודה05]

יש משהו בזה

אני מודעת לזה. אף פעם אני לא חושבת שמגיע לי מקום! בגלל זה אני מנסה לצמצם את עצמי... הגבולות אצלי תמיד נבחנו! והאמת תמיד התאכזבתי מהתוצאות... מי אמר שזה לא יקרה הפעם?

 

[ללל היחידה]

זה יכול לקרות

וזה גם יכול להצליח. אסור לך להרים ידיים כל פעם שאת נכשלת. תזכירי שיש לך למה להמשיך ויש לך למה לנסות שוב.

 

[אבודה05]

עכשיו

אני לא יודעת אם יש לי באמת בשביל מה. לא רוצה להלחם יותר, אין לי יותר כוחות! רוצה לוותר, למות! אוףףףף נמאס לי!

 

[ללל היחידה]

אל תתייאשי

את חייבת לנסות. בשביל הבת שלך. ובעיקר, בשביל עצמך!

 

[אבודה05]

קל להגיד קשה לעשות!

כל כך קשה לביצוע

 

[רק חברה שלה]

מאוד קשה

אבל אפשרי. נכון?

 

[אבודה05]

חוזרת מעוד פגישה

והאיכסה רק מתעצם........ לא מסוגלת לחיות לא מסוגלת למות לא מסוגלת לנשום לא מסוגלת לאכול אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אפשרי? - לא לא נראה לי כבר היום אפילו מילה לא הצלחתי להוציא מהפה וחוץ מלענות בכן ולא לא אמרתי כלום!!!!! איך, איך אפשר להמשיך ככה? והיום גם ראיתי שעליתי במשקל - ואני בבאסה נוראית!!! דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

 

[רונה1980]

זוכרת את הפגישות האלו

המטפלת שלי פעם אמרה לי דבר נורא נכון שאם יוצאים מפגישה כזאת זה אומר שנוגעים בדיוק בדברים שבגללם באים לטיפול. גם לענות בכן או לא, זה הרבה מאוד. לי היו פגישות שלמות שהייתי יושבת עם הגב לפסיכולוגית ושותקת כל הפגישה. את אמיצה ואת עוברת מסע אמיץ ומשמעותי כל כך. אל תוותרי. אני שמחה שעלית במשקל, אני יודעת שאת נמצאת בשלב שזה נחשב כנורא בעינייך, אבל תנסי קצת לתת לעצמך פידבק על זה. תראי - בהודעה כואבת את מספרת על טיפול שמתקדם, את מספרת על עלייה במשקל בדיוק מהדברים האלו צומחים.

 

[אבודה05]

../images/Emo186.gif טריגר!!!!!!!

בא לי למות בא לי פשוט להיעלם אני מבינה מה את אומרת אני פשוט לא רואה את זה אני מרגישה בנפילה חופשית ואין מי שיתפוס אותי והיום, היום חזרתי להקאות היום חזרתי לצומות אני לא יכולה להעלות במשקל

 

[limf]

אז זהו

שיש מי שיתפוס אותך. יש לך מטפלת ואת רואה שעל אף כל המבחנים שאת עורכת לה - היא לא מוותרת והיא לא תיתן לך ליפול וגם אנחנו פה. את לא יכולה לעלות במשקל? אין לי ספק שזה מה שאת מרגישה כרגע, אבל את יכולה. אני חושבת שחלקינו הגדול הרגשנו ככה בשלב זה או אחר וזה היה נורא מפחיד עד בלתי אפשרי [נראה כבלתי אפשרי] בשלב מסויים [לעלות במשקל], אבל עשינו את זה. אני עשיתי את זה ולא רק שאני לא מצטערת [זה the understatement of the year] אלא שאין לי שום כוונה אי פעם לחזור למשקל ההוא, הנמוך.