מאין ספור סיבות אבל אני אתמצת.
למה אני אוהבת אותו... כי יש לו לב טוב. עם כל תזוזה שלי שנראת חשודה הוא שואל אם הכל בסדר, אם אני עצובה..אם אני מרגישה טוב.. ואם הוא יכול לעשות משהו לעזור... כי כשלא הרגשתי טוב הוא היה יותר בפאניקה מאמא פולניה ונע ונד ולא מצא שקט עד שמצאנו פיתרון ותרופה והניח לי מגבת רטובה על הפנים כדי שארגיש יותר טוב. וצלצל לכל העולם ואחותו כדי לנסות למצוא פתרון ומה לעשות. כי החיבוק שלו אמיתי וכשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי אני לרגע לא מפקפקת במניעים שלו או בכוונות שלו. כי כל היום אני רק חושבת על איזה כיף שמחר אני אקום בבוקר והוא יהיה לידי. אין עוד כמוהו. כך שלסיים את זה מבחינתי זה לא אופציה... מבחינתי - כסף הוא רק אמצעי. נייר. הוא בטח לא צריך להיות סיבה להפסיד אהבה כל כך אמיתית וכל כך טהורה. חייבת להיות דרך אחרת. גם אם זה אומר לגור בבית מקש. אין מה לעשות בשביל אהבה צריך להקריב. ואני רוצה להקריב למען המטרה הנעלה שזה "אנחנו". העתיד .והילד שלנו שאני רוצה להביא לעולם. השאלה היחידה מבחינתי היא אם אולי יש דרך אחרתלהתמודד עם זה (?)