סלידת פסח

[gali 3]

סלידת פסח

אני בת קיבוץ ואת כל הסדרים נאלצתי לעשות עם כל הקיבוץ וזה כולל גם קרובי משפחה של חברים בקיבוץ שלא הכרתי. הרבה רעש, המוניות וכו. תמיד רציתי סדר משפחתי רגיל ואינטימי (כמו כולם) אבל זה לא היה אפשרי. ממש סבלתי בתוך כלה ההמולה הזאת. ועוד דבר. ההורים גם היו מכריחים אותי ללכת. מאז יש לי ``סיוטים`` מהחג הזה וברוך השם, כבר כמה שנים אין סדר יותר בקיבוץ כי כבר אין קיבוץ. איזה כייף !!

 

[צפוי שינוי]

השנה סדר בקיבוץ

מכיוון שההורים שלי מעולם לא הפסידו סדר בחדר אוכל והשנה אפילו אמא שלי אחראית על הארגון ועל המסכת (קיבלתי קטע לקרוא - "כנגד ארבע בנות") במשך שנים הייתי מוצאת לי משפחות לעשות אצלם את הסדר על מנת לזכות ל"סדר משפחתי רגיל ואינטימי". המשפחה של האח מהגרעין, המשפחה של גיסתי, המשפחה של האקס שלי וכו' וכו'. גם האחים שלי, ברובם, בחרו בדרך כלל את המשפחות של נשותיהם לעשות אצלם את ליל הסדר. אבל השנה כולנו בקיבוץ ואני ממש מחכה לזה. עם השנים וחיפושי אחרי סדר משפחתי ונסיונות לשכנע את ההורים שלי לעשות סדר משפחתי ולא ללכת לחדר אוכל, הבנתי שלא משנה איפה ישימו אותי יחד עם המשפחה שלי זה יהיה כייף ונעים ומחבק ומצידי שכל העולם יבוא. חוצמזה שאחרי הסדר הולכים הביתה ואין כלים לשטוף ולא צריך לסדר ולנקות ואפשר לשבת ביחד עם כוס קפה ועוגה (אני מקווה שאמא שלי הספיקה לקנות לפני שמורידים את החמץ) ולבלות כמשפחה.

 

[האגס 1]

גם לי יצא להיות כמה

בשנים האחרונות בסדר של קיבוץ. זה אחרי שכל השנים "גדלתי" על ליל סדר משפחתי, בצד המזרחי של המשפחה שלי, אבל בשנים האחרונות היינו כמה פעמים בצד ה"קיבוצניקי", ואני מודה שלקח לי זמן להתרגל לסוג הזה של ליל הסדר. חוץ מזה שזה לא אותו דבר להתארח שם כשתה בא מבחוץ, ולא כשאתה בן הקיבוץ, ונמצא עם אנשים שאתה חי איתם ביום-יום, או שגדלת איתם רוב השנים. אבל אם השנה היה עולה הרעיון להתארח שם בליל הסדר, לא היתה לי זה דווקא היה רעיון טוב בעיני.

 

[מאי יולי]

אני דווקא אוהבת

את הסדר בקיבוץ. כילדה עשינו כל שנה את הסדר עם כל הקיבוץ (חוץ מגיחה חד פעמית לדודים שלי במושב) - גם היה מאד לא מקובל לעשות סדר בבית. תמיד אהבתי את האווירה, את השירים והריקודים, את ההתגייסות לעריכה ולחיסול ("כל משפחה מתבקשת לשלוח נציג אחד בשעה 17:00 לעריכה", ובסוף - "כל שולחן מחסל את עצמו") ובכלל את התחושה של היחד. בשנים האחרונות עקב אילוצי בריאות והעדפה משפחתיים התחלנו לעשות לרוב את הסדר בבית (דבר שהפך יותר מקובל בשנים האחרונות), אבל מדי לפני שנה שוב הלכתי (הפעם לבד) לסדר הקיבוצי, כי ההורים שלי היו בהולנד אצל אחותי (שגרה שם) - ומאד נהנתי. בכל מקרה, קצת צרם לי המשפט "כבר כמה שנים אין סדר יותר בקיבוץ כי כבר אין קיבוץ. איזה כיף".

 

[מאי יולי]

"מדי| אחד מיותר.

 

[אושר מ]

אני הכי אוהבת את פסח

כשהוא עם המשפחה שלי. זה פשוט חג נפלא ומצחיק ומהנה לעשות ככה את הסדר

הבדר קיבוצי מעולם לא הייתי, וזה דווקא נראה לי הפסד שלי...